נישאו בכלא ודורשים: תנו לנו להיפגש גם בחוץ
הם הורשעו ברצח, וזכו להתחתן בכלא למרות המחאות. אבל סיגלית חיימוביץ ושחר כהן דורשים כעת: להיפגש גם מחוץ לכותלי הכלא
הטקס נמשך בערך ארבע דקות, העדים היחידים היו הסוהרים, והכלה לא לבשה כתום כצבע מדי בתי הסוהר-אלא דווקא שמלה שתפרה לעצמה במיוחד במתפרת הכלא בנווה תרצה. ביקור התייחדות חד פעמי בחדר מרווח עם וילונות וממתקים הם קיבלו, אבל על ירח הדבש נאלצו כמובן לוותר.
מחוץ לכותלי הכלא התחוללה אז סערה ציבורית, ולא מעט אנשים נחרדו מהזכות שניתנה לשניים להתחתן.
שנתיים עברו מאז, אבל כעת מסתבר שהמילה האחרונה מבחינת הזוג טרם נאמרה. שלא במפתיע, לא הכל דבש בחיי הנישואים האלה. השניים אולי נשואים כדת וכדין, אך בפועל הם לעולם לא נפגשים. למרבה האירוניה, מפרידים ביניהם רק קילומטרים ספורים (והרבה חומות גבוהות וסורגים).
בעוד סיגלית מרצה את מאסרה בן 24 השנים בכלא הנשים נווה תרצה, לאחר שהורשעה ברצח הנער אסף שטיירמן ז"ל, שחר כלוא בבית הסוהר הסמוך, כלא מגן, ומרצה עונש של 30 שנות מאסר על רצח החייל אלפרד כהן ז"ל.
העונש שלהם ראוי ומוצדק לכל הדעות, אבל להם יש דרישות נוספות, והם מתעקשים להמשיך ולממש את אהבתם. עכשיו תפוח האדמה הלוהט הזה עומד להתגלגל לבית המשפט, לאחר שבאחרונה התלוננו בני הזוג: "אנחנו נשואים ומאוהבים, אבל השב"ס מונע מאיתנו מלהיפגש ולהתייחד". בימים הקרובים יתנהל דיון בעניינם של השניים, אשר לפני חודש הגישו עתירה מיוחדת.
"בקשה לגיבוש הסכמה בנושא האסירים הנשואים שחר וסיגלית כהן", נכתב בכותרת העתירה שהוגשה לפרקליטות, ובמוקדה תנאי השחרור של בני הזוג-תנאים הפוכים לגמרי. מתברר שהשניים אינם יכולים להיפגש בחופשותיהם בשל תנאי השחרור המיוחדים שלהם, הנובעים מנסיבות הרצח האלים שביצעו.
עד לפני חצי שנה אושר להם להיפגש אחת לחודש למשך 12 שעות. הבעייתיות נוצרה לאחר שכהן קיבל אישור לחופשות קצרות, אבל הן הוגבלו בשהות במעצר בית רק בבית הוריו בכפר סבא. לעומת זאת, על חיימוביץ' אסורה בשום פנים ואופן הכניסה לעיר, לאחר שרצחה שם עם רעי חורב את הנער שטיירמן בנסיבות אכזריות במיוחד.
שני מעשי הרצח שלהם אחראים הרוצחים המאוהבים הללו, החרידו את המדינה. הראשון שבהם, הרצח של אסף שטיירמן ז"ל, לא פוענח במשך שנים ארוכות. ב-4 בדצמבר 1996 נרצח שטיירמן, אז בן 18, בחורשת אוסישקין בכפר סבא, בסמוך מאוד למקום מגוריו.
במשך ארבע שנים לא היה למשטרה כל קצה חוט, עד שאשתו של אחד הרוצחים, רעי חורב, ניגשה למשטרה והסגירה אותו.
אז התברר ששטיירמן נפל קורבן למעשה של שלושה צעירים משועממים ואכזריים: חורב, חיימוביץ' וליהי גלוזמן. השלושה פגשו אותו במקרה זמן קצר לאחר שעישנו מריחואנה, והחליטו להרגו בלי שום סיבה. הם הזמינו אותה לחורשה, ושם בדם קר רצח אותו חורב בסיוע חיימוביץ בדקירות פגיון, במכות אבן ובחניקה.
חצי שנה לאחר הרצח של שטיירמן רצח שחר כהן את חברו ליחידה אלפרד כהן ז"ל, בנסיבות מחרידות לא פחות. השניים שירתו אז בגדוד הנדסה בבקעת הירדן, וערב אחד נקלעו למריבה שגרתית על שימוש בטלפון שבחדר המבצעים. לשחר כהן זה הספיק כדי ללכת לחדרו, להביא את הרובה שלו, ולירות באלפרד חצי מחסנית. גם אחרי שכבר נפל והתבוסס בדמו, הוא ירה בו צרור נוסף לוודא הריגה.
מבחינתם של השניים, מעשי הרצח האכזריים שביצעו בדם קר לא היו אמורים למנוע מהם להתחתן או לצאת לחופשות. עכשיו הם סבורים שהמדינה גם צריכה לשנות את הכללים, שנקבעו בין היתר כדי להגן על משפחות הנרצחים, רק כדי שיוכלו להיפגש.
בני הזוג, באמצעות עורך דינם דניאל חקלאי, מעלים מספר טיעונים. ראשית, הם מתעקשים שהיתה זו דווקא המשטרה שרמזה הם שאין סכנה של ממש שייפגשו, ולכן אין מניעה שמפגש כזה יתרחש בכפר סבא.
בעתירה נכתב: "המשטרה אינה מתנגדת לכך בשל ביטחון הציבור, אלא דווקא מהתחום האנושי: התחשבות ברגשות משפחת קורבן (שרצחה) האסירה. אני מבין את הקושי האנושי", כותב עורך הדין בשם לקוחותיו, אבל טוען שלמרות הכאב של משפחות הקורבנות, יש להתגבר עליו.
זאת, בשם הזכויות המגיעות לשניים וגם בהנחה שמשפחתו של
אבל לא רק על סמך אהבתם גרידא מבקשים בני הזוג התחשבות במצבם. חיימוביץ' אמנם מוכרת לציבור כצעירה קרת לב, שביצעה רצח אכזרי, ואף דאגה לטשטש את העובדות ולשקר במהלך החקירה שלה, אך היום היא טוענת שהשתנתה.
לטענתה, לאחר חמש שנים של טיפול פסיכולוגי אינטנסיבי היא מעבירה את זמנה בבית הכלא כמורה."היא משקיעה רבות למען אסירות משוללות השכלה בסיסית", נכתב בעתירה. "היא אף נתבעה לשלם הסכם כספי למשפחת המנוח, ולנוכח הנסיבות יש לאפשר לה להיכנס לכפר סבא".
גם כהן מנסה לטעון כי השתקם במהלך השהות בכלא, ולמעשה אף הוא משמש כמורה. הוא גם מבקש להקל את תנאי חופשותיו (היום הוא מקבל חופשות של חמש שעות בלבד). בבקשה אחרת הוא מציין כי אמו חולה, והוא "מתנהג למופת. תורם רבות כמורה בכלא, הצטיין בלימודיו באוניברסיטה הפתוחה, נבחר פעמיים כמצטיין דיקאן (בהיותו אסיר!).
לאחרונה נבחר לשמש כתומך לאסירים טעוני פיקוח בכלא מגן, מופקד על ההיגיינה שלהם, על הסעודות שלהם, וכן על מניעת פגיעה עצמית ופגיעה באחרים".
וכאן מגיע מלכוד נוסף. על פי נוהלי השב"ס, אסירים שיוצאים לחופשות כמו חיימוביץ' וכהן אינם זוכים לביקורי התייחדות בכלא. "משום כך הם לא יכולים להיפגש בחופשה מצד אחד, ולא יכולים להתייחד בכלא מן הצד האחר", כותב חקלאי וטוען כי "זאת מדיניות בלתי סבירה ובלתי הוגנת. על הארגון לבחור בין התייחדות לבין חופשות, שבמהלכן הוא לא יכול לראות אותה.
לשב"ס יש קושי להתמודד עם התקדים שטמון בפרשה, וזה לא יעמוד במבחן החוק. מדובר כאן בפגיעה בלתי מידתית ולא ראויה בכבוד האדם של האסיר והאסירה. ונוסף על כך, זאת אפליה בלתי מוצדקת ופגיעה בשוויון בין האסירים". עוד טוען חקלאי כי לאחרונה ניתנה החלטה של שופט לאפשר לבני הזוג התייחדות, אך בכלא מגן סירבו לאפשר זאת.
ואיך מתייחסים לדרישה הזו מחוץ לכותלי הכלא? בני משפחותיהם של השניים לא ממש ששים לדבר על הנושא. אמו של כהן אמרה שלשום בשיחה עם "המגזין": "מדובר בנושא מורכב ורגיש מאוד. אנחנו נמצאים בקשר, זה קשר רגיל, ומה שיש לי להגיד לבן שלי אני אומרת לו. אנחנו רוצים לחיות בשקט, והם רוצים ומבקשים שיעזבו אותם לנפשם".
לעומת זאת, בני המשפחות של הקורבנות מסרבים לשתוק. כשיעל רוזמן, אמו של אסף שטיירמן, שומעת על הבקשה האחרונה של צמד הרוצחים, היא עוצרת ונושמת נשימה עמוקה.
"אני ממש לא ממליצה לה להגיע לכפר סבא. בכלל, לא כדאי לה להיות בשום מקום ברדיוס הקרוב אליי. הסיפור הזה הוא פשוט חוצפה. להם יש כל הזכויות שבעולם, ולנו לא נותרו שום זכויות. צריך הרבה כוחות נפש כדי להתמודד עם הדבר הזה. קשה לי לדבר על זה. בכל פעם שמעלים את השם שלה, זה מעורר בי חלחלה. מדי פעם נשמות טובות מוסרות לי חדשות עליה. אמרו לי שהיא בהיריון. מה אני אגיד? הדברים האלה מעלים לי את לחץ הדם. אנחנו הקורבנות, אני רוצה להזכיר פה, אבל הם מבקשים בקשות וזכויות שונות. אפילו עוד לא החלטתי איך להתמודד עם העובדה שהיא יוצאת בכלל לחופשות".
רוזמן מבקשת למחות על עצם העובדה שהשניים בכלל נפגשו מלכתחילה. "הם הכירו באירוע 'כוכב נולד' של שירות בתי הסוהר, שזה שיא החוצפה. הם רוצחים, הם לא צריכים שיהיה להם נעים. אסור לקדם אותם באיזשהו אופן. לא צריך לסלוח להם, כי אין סליחה על דבר כזה. בסופו של דבר, אנשים זוכרים את הסיפור, אבל מי שנשאר עם האבל ועם הכאב זאת המשפחה. אנחנו אלה שצריכים לחיות עם זה יומיום. מה שלי נשאר מהילד שלי זה שום דבר. אבל הם, הם ממשיכים בחיים שלהם. אם לא ניתן להם עונש כמו שצריך, והחברה לא תנדה אותם, למה שלא כל שני וחמישי ירצחו פה אנשים? אסור לתת להם לגיטימציה, ממש לא. לא לתת להם כלום, פשוט לנדות אותם".
מהמשטרה נמסר בתגובה: "תנאי החופשה של אסירים בסייגים השונים נקבעים על ידי כלל הגורמים המקצועיים הרלוונטיים. באשר למושא הפנייה, עמדתנו תימסר כמקובל בבית המשפט במסגרת העתירה".
משירות בתי הסוהר נמסר בתגובה: "הנושא נידון בעתירה בפני בית המשפט ובמעמד זה תוצג עמדת המדינה. באופן כללי ניתן לומר, כי התייחדויות מותרות לאסיר כאשר אינו יוצא לחופשות, וכאשר אסיר יוצא לחופשות אינו זכאי גם לחופשה וגם להתייחדות. לעניין טענת משפחה שטיירמן: צר לנו על הכאב ועוגמת הנפש שנגרמה למשפחה. שירות בתי הסוהר, בנוסף להחזקת האסירים, רואה לנכון כערך חברתי עליון לנסות לטפל, לחנך ולשקם ככל הניתן אסירים לפני חזרתם לחברה".
נא להמתין לטעינת התגובות
