בג"ץ: אין להעניש אישה שבגדה ולפגוע בזכויותה
שופטי בג"ץ ביטלו פסק דין של בית הדין הרבני הגדול שקבע שניתן לפגוע בזכויותה ברכוש המשותף של אישה שבגדה בבעלה
השופטים ציינו כי אין לפגוע באישה בין אם הרכוש הוא משותף מכח הלכת השיתוף ובין אם חל עליו הסדר האיזון הקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג. החידוש שבפסיקת בג"ץ מתייחס להחלה של חוק יחסי ממון על מקרה זה.
בכך קיבל בג"ץ את עתירתה של אישה "בוגדת" וביטל את פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול אשר קבע כי "בגידתה" מהווה "נסיבות מיוחדות" על פי סעיף 8 לחוק יחסי ממון, המצדיקות סטייה מכלל השוויון באיזון המשאבים בין בני הזוג.
פסק הדין מהווה מכה מביכה לבית הדין הרבני הגדול המוצא עצמו כפוף לפסיקתו המחייבת של בג"ץ. זאת הן בשל ביטול החלטתו והן משום שהוא דוחה למעשה את עמדתו של הבעל שטען כי קיימות בישראל שתי מערכות שיפוטיות מקבילות - האזרחית והרבנית.
לטענת הבעל, לשתי המערכות נתונה סמכות חוקית לקבוע מהן "הנסיבות המיוחדות" המופיעות בסעיף 8 לחוק יחסי ממון, וכי מערכת המשפט הרבנית מוסמכת לקבוע באופן גורף שבגידת אישה מהווה "נסיבות מיוחדות" כאלה.
פסק הדין ניתן במסגרת דיונים בעניינם של בני זוג שנישאו בשנת 1985 וכעבור שמונה שנים הגיש הבעל תביעת גירושין נגד אשתו לבית הדין הרבני איזורי בבאר שבע. הוא טען כי רעייתו "בגדה" בו עם אחר, ולכן אין לתת לה חלק בזכויות הסוציאליות שצבר במסגרת עבודתו בתקופת הנישואים.
בית הדין הרבני האיזורי דחה את בקשתו וקבע כי "עם כל שאט הנפש כלפי התנהגות האישה לא ניתן 'להענישה' על ידי פגיעה בזכויות הממון על פי החוק".
בעקבות הפסיקה הגיש הבעל ערער לבית הדין הרבני הגדול, וזה קיבל ברוב דעות (הדיינים איזירר ושרמן) את הערעור, הפך את הפסיקה וקבע כי בגידת האישה מהווה
"הצד הנבגד", הסבירו הדיינים, "יאלץ כתוצאה מההתנהגות החד צדדית הבוגדנית והמפתיעה לבנות לו בית אחר, להינשא מחדש... מה שאין כן בנישואים שלא צלחו ששם שני הצדדים יש חלק בפירוק הנישואים באחריות להכרח של בניית בית חדש". לדבריהם, "האחריות הכלכלית שהוטלה על הצד הנבגד 'מכה אחת' מזכה אותו בהקלות באיזון המשאבים לטובתו בין אם הן מזכויות שנצברו לפני הבגידה או אחריה".
האישה עתרה לבג"ץ באמצעות עו"ד שלומי סבן, וטענה כי בית הדין הרבני הגדול סטה מההלכות של בג"ץ לפיהן אין מענישים על בגידה למפרע על ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף.
הרכב השופטים שכלל את המשנה לנשיאה אליעזר רבלין, מרים נאור ויורם דנציגר קיבלו את העתירה וביטלו את פסק הדין. השופטת נאור דחתה את טענת הבעל ש"הבגידה" מהווה "נסיבות מיוחדות" המצדיקות סטייה מכללי החוק. היא הדגישה כי אין מענישים למפרע בן זוג שבגד על ידי נטילת זכויותיו ברכוש המשותף, וזאת כאמור בין אם הרכוש משותף מכח הלכת השיתוף ובין אם חל עליו הסדר האיזון הקבוע בחוק יחסי ממון.
היא הסבירה עוד כי הזכויות הסוציאליות של הבעל הן חלק מהרכוש המשותף גם על פי חוק יחסי ממון. נסיבות המקרה, לדעתה, אינן מצדיקות סטייה מכלל השוויון במקרה זה.
"לכל פירוק של נישואים", הסבירה, "יש השלכות כלכליות נרחבות. הצורך 'לבנות בית אחר' אינו ייחודי רק לבני זוג שנישואיהם פורקו בשל בגידה. צורך זה הוא מנת חלקם של רבים מבני הזוג שנישואיהם הגיעו לקיצם". היא הוסיפה עוד כי "קבלת הנימוק של בית הדין הרבני תוביל בסופו של יום למצב בו, בניגוד להלכה שנקבעה בבג"ץ, נענש בן הזוג שבגד, למפרע, על ידי נטילת זכויותיו ברכוש המשותף".
השופט רבלין תמך בעמדה כי אין להעניש אדם על חלקו בפירוק היחסים על ידי סנקציות כלכליות במסגרת חלוקת הרכוש בין בני הזוג. "פירוק התא המשפחתי הוא אירוע קשה וכאוב עד מאד", ציין. "במקרים מסוימים ניתן לראות באחד מבני הזוג כנושא באחריות גדולה יותר לפירוק היחסים מזו שנושא בה בן הזוג השני. אולם, אין להתמודד עם הקושי שבפירוק ועם אשמתו של מי מהצדדים, בדרך של פגיעה כלכלית במסגרת חלוקת הרכוש של בני הזוג".
נא להמתין לטעינת התגובות
