גלי צה"ל – הרדיו של מרצ
תחנת הרדיו הצבאית שאמורה להיות שייכת לחיילים, יצרה זהות פוליטית גזענית ברורה
גם כאשר היה נדמה שחל שינוי מבורך בתקופת שירותו של אבי בניהו, חודשים ספורים חלפו מאז התמנה יצחק טוניק למפקד התחנה, והנה הוא מודיע לשדר דודו אלהרר כי הוא מסיים את תפקידו. טיעון המחץ של המפקד: "הוא הפקיע את המיקרופון הציבורי".
"הפוגה", קראו לתוכניתו של אלהרר בגלי צה"ל. קולו מרגיע, לעתים אטי מדי, ושוב, הכל ביחס למהירות הבלתי נסבלת שסיגלו להם שדרים ושדריות. בתוכנית הזו נאמרו ללא כחל וסרק אמירות יהודיות גאות, דבר פרשת השבוע וההקשר האקטואלי שלה, שירים מן המובחר וקטעי קישור מלבבים. בקיצור, ציוני ולעניין.
מה הציק ליצחק טוניק? מה הפריע לקברניטי התחנה בדברי הרוגע האלה לקראת שבת המלכה? התשובה פשוטה: המסר חייב להיות אחיד. אלף פעמים תסביר שתחנת שידור צבאית היא ההפך מדמוקרטיה, ואם היא מתקיימת מכספי ציבור, לפחות שתהיה מאוזנת. חבל על הזמן.
זה מתחיל בצוות המגישים, זה נמשך בדור צעיר שנשמע בדיוק כמו הדור הקודם וכמו זה שלפניו. זה נמצא בתוכניות המלל המייגעות וגם בתוכניות התרבות והמוזיקה. ההבדלים בין מגיש למגיש יירשמו במקרה הטוב על ססמוגרף רגיש במיוחד. וכדבר הגשש החיוור: "כולם שואלים אותן שאלות וכולם עונים אותן תשובות". אז מה הפלא שאם יונחו זה לצד זה תכני השידור של שלמה ארצי מול דודו אלהרר, תתפרק מחט הססמוגרף?
אין צורך באוזניים רגישות כל כך: דמיינו לעצמכם קלפי שקופה בתחנת גלי צה"ל לדורותיה. התוצאה היא הקמת ממשלת צללים בראשות מרצ. פשוט יותר: למעט עניין הבעלות, אין הבדל בין עיתון "הארץ" לבין גל"צ.
ההבדלים
והאם רענון השורות לא קיים בגלי צה"ל, כלומר רק עשר שנותיו של אלהרר ארוכות כנצח לעומת יעל דן ומיכה פרידמן או רזי ברקאי הוותיקים?
ולא רק באקטואליה. שאלו את מולי שפירא. בתרבות המצומצמת של גלי צה"ל וגם ברשת ב', לא ניתן להכיל כמובן את רצון החיילים. השערורייה הבלתי גמורה של "פלייליסט", רשימה שבה נקבע מי יושמע ומי ייזרק לתחומי התחנה המרכזית, אינה אלא בבואה לנמיכות התרבותית צרת האופק המתרחשת בגלי צה"ל.
הבה נניח את הקלפים על השולחן: אין גזעני יותר מאשר הדרה מוחלטת של מוזיקה ותרבות שאינה מקו מסוים. מדויק יותר: מתי לאחרונה נשמע שיר ברוסית, בהודית או בערבית בגלי צה"ל, כלומר תרבות המייצגת למעלה משני שלישים של העולם? הפלורליזם בתחנה מסתכם בשירים לועזיים, קרי אנגלית, מתחום צר להחריד של מבצעים.
אז אם הרצון של החברה הישראלית לשלב בתוכה יהודים מתפוצות שונות אמור להתבטא בין השאר במוזיקה, בסרטים, בספרות ובשירה ולא רק בערבי אוכל מסורתיים - רצון זה נמוג כעשן.
עכשיו גם אלהרר הוקרב למול האחידות הפסאודו-ישראלית.
ד"ר אביטל הוא מרצה באקדמיה לטיס של חיל האוויר ובטכניון
נא להמתין לטעינת התגובות
