היום סוכה, מחר מעלית שבת

הסוכה היא סממן כל כך תמים, שמדהים לחשוב על רמת האנטגוניזם שהוא מעורר. סיפור על דיירי בניין בתל אביב שדאגו להשחית סוכה שבנו שכניהם על הדשא המשותף

מוריה דאום קפלן | 15/10/2008 11:08 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בלב תל אביב הישנה והטובה, גרים חברים טובים שרצו להקים סוכה לשמחת בתם המתוקה ושכניהם הצוהלים. את הסוכה הם בחרו להקים על הדשא שחולקים תושבי מספר בניינים, מתוך רצון להסביר פנים, ולהפוך את הסוכה לסיבה למסיבה שכונתית.

כדאי אולי לומר שהחברים שלי לא נראים, חלילה, כמתנחלים. לא שביס, לא דובון, ואפילו לא עוזי. זוג תל אביבים חובבי מסורת ולובשי ג'ינס, שפשוט רצו לחוג את סוכות כמיטב המסורת. לתומם הם חשבו כי דווקא מיקום הסוכה בלב השכונה יעיד על הכוונות החברתיות והחווייתיות של הסוכה שלהם. אך לא.

הם סיימו לבנות את הסוכה הכשרה והיפה על הדשא, עלו הביתה להכין שרשראות נייר או יונת שלום או משהו, וכשחזרו גילו כי יד נעלמה עשתה שמות בסוכתם: מישהו ירד מביתו, חמוש בסכין יפנית, וחתך להם את דפנות הסוכה. עם כל הלב הוא חתך. ולקינוח, כתב בטוש שחור על אחת הדפנות  "חוצפה".

יש לסיפור גם היבט מוניציפלי שקשור בוועדי הבניין ובמה שמקובל לעשות ולא לעשות על הדשא המשותף, (רמז: יותר לכיוון ה'לא לעשות'), ונובע מכעס של שכנים שקשור להפרת הסטטוס קוו הדשאי – יש שם דבר כזה. בהיבט הזה אני לא רוצה לעסוק. אני כן רוצה להגיד משהו על האקט הוונדלי והבוטה של שיסוף סוכת חג כמה שעות לאחר שנבנתה.

עובדה ידועה היא שחג הסוכות נמשך שבוע, וסוכה המוקמת בערב החג, תפורק עם תומו. הסוכה במהותה היא בית ארעי, מקום זמני, וקשה לי להבין את ההיסטריה סביב הקמתה של סוכה כזו. יש לי חשד שפגיעה כל כך אלימה וחד-משמעית קשורה גם להיבט הדתי של הסוכה, ולא כל מבנה או חפץ שהיה ממוקם על הדשא השכונתי ללא רשות היה מקבל יחס כזה.
תקיפה על רקע דתי

כפי שכבר ציינתי, החברים שלי לא נושאים שום סממן חיצוני של דוסים. עצוב לחשוב מה היה קורה לו בנוסף על ההתנחלות הבלתי חוקית שלהם על הדשא – הם היו גם חובשי כיפה ומטפחת. נדמה לי שבמקרה כזה, הכעס היה רק מתעצם, וביטויים כמו 'כפייה דתית', אשר ניתזו גם כך לחלל האוויר, היו נשמעים יותר בקול, והמעשים הננקטים היו אף חמורים יותר.

יש משהו קמאי בחשש שמעורר אובייקט עם נטייה דתית כשהוא מונח בלב השכונה התל אביבית, לנוכח פניהם של השכנים החרדים לגורלם. מה קרה? אם אתם לא אוהבים את 'פטיש מסמר', תמיד אפשר לעבור ל'שלומית בונה סוכה', ומי שלא אוהב רימון, שלא יאכל.

לטעמי תקיפת הסוכה באצטלה של רגשות

השכנים הייתה תקיפה על רקע דתי לכל דבר. כאילו בניית סוכה תגרור אחריה אוטומטית כריית מקווה בלב כר הדשא והפיכת המעלית המשותפת למעלית שבת.

הסוכה היא סממן כל כך תמים, ובעל כזו אוריינטציה חברתית מפותחת – עוד לא אמרנו מילה על אושפיזין – שמדהים לחשוב על רמת האנטגוניזם שהוא מעורר, רק בגלל שהוא מופיע בתורה. שכנים יקרים, תירגעו. קצת יידישקייט עוד לא הרג אף אחד, והדבר היחיד שניסו לכפות עליכם הוא להיות נחמדים.

ובכלל, תיזהרו לא לעצבן את הדוסים, כי מחר כבר תהיה על הדשא שלכם משמרת תמיכה וחיזוק, ובשיא הערב יפצח הקהל הקדוש בשירת 'יהודי לא מגרש יהודי', במנגינה של 'סוכתי הסוכה'.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

מוריה דאום קפלן

צילום:

סטודנטית לביבליותרפיה, נשואה ואם לשניים. גרה בפתח תקווה, אם כי פתח תקווה עוד לא יודעת

לכל הטורים של מוריה דאום קפלן

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים