פיילין נעצה את המסמר בארונה של השמרנות
התנועה השמרנית בארה"ב שרדה מלחמות, משברים ומהפכות. אולם מול שרה פיילין כבר לא היה לה סיכוי
בזה אחר זה מתנערים אנשי הרוח הבולטים בימין האמריקני ממועמדותו של מקיין. גם אם יצליח הסנאטור מאריזונה להגיע לבית הלבן בניגוד לתחזיות הסקרים, הנטישה ההמונית מעידה שאת התנועה השמרנית, שהעניקה את הדבק האינטלקטואלי למפלגה הרפובליקנית בעשורים האחרונים, הוא כבר לא יוכל להציל.
שרה פיילין צילום: אי-פי
עד לאחרונה היה בוש הסיבה להפניית הגב של אנשי הרוח למפלגה, אך מאז מינויה של שרה פיילין לסגניתו של מקיין החריפה ההתנכרות בקצב מהיר. בוש אולי החל בחיסולה ההדרגתי של התנועה השמרנית בארצות הברית, אך פיילין מבצעת את וידוא ההריגה.
מינויה של פיילין מסתמן כקש ששבר את גבם של שמרנים רבים, שמרגישים כי אינם יכולים עוד לשתוק. באקלי הצעיר אינו לבד. תחילה הייתה זאת הפובליציסטית קתרין פרקר, גם היא בנשיונל רוויו השמרני, שקראה לפיילין לעשות לאמריקה טובה ולחזור לאלסקה.
ג'ורג' וויל, בעל הטור הוותיק בוושינגטון פוסט הלך בעקבותיה והזהיר כי "בועת פיילין" עתידה להתפוצץ. עמיתו צ'רלס קראוטהאמר, מהקולות השמרנים הבולטים, לקח את המגמה החדשה צעד נוסף קדימה כאשר קבע: "לאובמה אינטלקט מהרמה הראשונה". ואילו דיוויד ברוקס מהניו יורק טיימס לא היסס לכנות את פיילין "סרטן במפלגה הרפובליקנית".
סלדו מדמוקרטיה פופוליסטית
המטאפורה האכזרית של ברוקס אינה מקרית. מבחינת רבים במחנה השמרני פיילין היא ההתפרצות הסופנית של תנועה גוססת. השמרנות האמריקנית צמחה בשנות ה-50 במוחם של אריסטוקרטים כויליאם באקלי, ואנשי רוח יהודים מאוכזבי הליברליזם כארווינג קריסטול ונורמן פודהורץ.
למייסדים הייתה מטרה משותפת: להחדיר תפיסות רעיוניות לפוליטיקה, ברוח ערכי החינוך הקלאסיים של סוקרטס ועל פי אמונתו של הפילוסוף הפוליטי היהודי-גרמני ליאו סטראוס שמוחו של האדם הוא כשדה חקלאי שיש להתמיד לטפחו. מבחינתם, האיום העיקרי על היבול האינטלקטואלי היה ונשאר ההמון.
השמרנים סלדו מדמוקרטיה פופוליסטית, וחששו מכוחו של ההמון לייצר מנהיגים עבור עצמו - מנהיגים
כמו שרה פיילין. לא די היה להם בנשיא שאותו הגדיר העיתונאי רון סוסקינד כמי "שפשוט אינו מתעניין בשום דבר", עכשיו היה עליהם לעכל מועמדת לסגנית נשיא המייצגת את האנטיתזה לכל מה שבו הם מאמינים. עבורם לא החיבור בין הון ושלטון הוא הסיוט, אלא החיבור בין המון ושלטון.
כשאדלי סטיבנסון התמודד בשנות החמישים מול הנשיא אייזנהאור, צעק לעברו תומך באסיפת הבחירות: "יש לך הקולות של כל האמריקנים החושבים". סטיבנסון מיהר להגיב: "תודה. אבל בשביל לנצח אצטרך יותר מזה".
עלייתה של שרה פיילין למרכז הבמה הפוליטית בארצות הברית מוכיחה שגם בחלוף חצי מאה נותר הפער בין האליטה האינטלקטואלית לציבור הרחב עצום כשהיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
