פרזנטציה נוסח אמריקה
אחד נע באי נוחות ומכווץ גבות, השני מניף ידיים ומשתף את הקהל. הבחירות בארה"ב יוכרעו לא רק על בסיס אידיאולוגיה, אלא הרבה לאור התנהלות המועמדים מול בוחריהם
בפוליטיקה החיים והמוות ביד הפרזנטציה. העימות ההיסטורי הראשון בטלוויזיה בין קנדי וניקסון ב-1960 זיכה את קנדי בנשיאות. בישראל סלל העימות בין פרס לנתניהו ב-1996 את דרכו של ביבי לראשות הממשלה, והעימות בין נתניהו לאיציק מרדכי ב-1999 תרם לבחירתו של ברק לראשות הממשלה.
ג'ון מקיין וברק אובמה בעימות השלישי צילום: אי-אף-פי
לדעת רבים, הקמפיין הנוכחי לנשיאות ארה"ב היה אחד הקמפיינים המעניינים והצבעוניים ביותר בהיסטוריה האמריקנית. ניתוח של עשרה סרטוני פרזנטציה אקראיים באתר יוטיוב מגלה הבדלים שיטתיים ומעניינים בין שני המועמדים.
אובמה מצליח באופן מעורר התפעלות לשמור על שליטה וקור רוח מול קהל ומצלמות. הוא נינוח, רגוע ולא משתכר מהמוני המעריצים, מהפלאשים ומההיסטריה סביבו. באחד הסרטים הוא נראה כמה שעות לפני הנאום כשהוא מגיע לעמדת הנואם באצטדיון ובודק בעצמו את המיקרופונים ומקומות הישיבה של הקהל. מספר דקות לפני הנאום הוא פורש לפינה שקטה ליד הבמה ועורך טקס מדיטציה קטן - עוצם עיניים, נרגע, מתרכז וממלמל לעצמו את המסר שהוא מעוניין להעביר לקהל השומעים. אין ספק, האיש עובד לפי הספר.
אובמה מדבר שוטף ואינו נצמד לפתקים. שפת הגוף שלו משדרת טבעיות גם כשהוא לוחץ ידיים ומחייך לאנשים. בנאומיו קשר העין שלו נע באופן קבוע על פני כל הקהל, כולל היושבים בקצוות הרחוקים. הוא משתמש הרבה בידיים, אולם תנועותיו נינוחות ואינן גדולות, חדות או מאיימות. הוא מרבה להצמיד את האצבעות זו לזו בתנועות של מי שמבקש להסביר ולהדריך ומקפיד להעביר את המיקרופון מיד ליד. בעימות הראשון בעת כניסתו לבמה הוא בירך את הקהל לשלום עם היד שלוש פעמים, ובעימות השני ארבע פעמים בתוך 10 השניות הראשונות של כל אחד מהעימותים. המסר לקהל: אני שמח להיות כאן בשבילכם. קהל אוהב מחוות כאלה.
הסבא החביב של מחלבות גד
לעומת אובמה נראה מקיין מעט נבוך מהחשיפה התקשורתית. הוא מרבה להשפיל מבט ודיבורו פחות שוטף. עושה רושם שמבחינתו הקהל מפריע למהלך התקין של הנאום. הוא מרבה לעשות פרצופים לקהל ונראה כמי שמתאמץ להרשים. בחלק מהעימותים ומתוכניות האירוח הוא מרבה להיכנס לדבריהם של המנחים, לצחקק במבוכה ולנוע באי נוחות. למקיין מגבלה מוטורית בתנועת הידיים אשר משווה לו התנהלות מעט מגושמת ומלאכותית. גם גבותיו המתכווצות לעיתים קרובות, משדרות מסר של חוסר שביעות רצון.
תופעה מעניינת במיוחד מתגלה כשמריצים בקצב מהיר סרטי נאומים מאחורי פודיום של שני המועמדים. אובמה כמעט לא ממצמץ בעוד מקיין ממצמץ בתדירות גבוהה. אובמה יציב במרכז התמונה ואילו מקיין מרבה לזוז ומשדר אי נוחות.
למקיין גוון קול שקט ורך. יחד
עם שערו הלבן ולחייו התפוחות הוא נראה כמו הסבא החביב מהתמונה של מחלבות גד. לעומתו אובמה מזכיר בקולו העמוק והסמכותי ובמבנה גופו הגבוה את השחקן דניס הייסברט, שגילם באופן מרשים את נשיא ארה"ב בסדרה "24", מה שמרגיל את הציבור בארה"ב לאפשרות של נשיא שחור בבית הלבן.
לאובמה מסר קצר ופשוט שמפומפם לציבור כל הזמן ובכל זירה אפשרית: "שינוי". לעומתו נוטה מקיין לשדר מסרים סותרים המבלבלים את המצביעים. אחת הדוגמאות לכך היא "חשיפת" הקשר של אובמה למוסלמים קיצוניים – מסר שמקיין נאלץ למתן לאחר שהבין שקמפיין נגטיבי פועל לרעתו, אך חזר אליו לקראת סיום הבחירות.
פחות מיממה לבחירות והסקרים ממשיכים לנבא ניצחון לאובמה. אם הסקרים נכונים, אפשר לומר שזו הייתה הפרזנטציה הגדולה בהיסטוריה.
נא להמתין לטעינת התגובות
