באיזה תחנות אפשר לתדלק בלי לנשום אדים מורעלים
אדי הדלק ממשיכים לסכן את בריאות תושבי ישראל. שנתיים אחרי שעורר העניין בהלה, הזיכרון הקצר של הישראלים פועל לטובת חברות הדלק הממאנות להשקיע 200 אלף שקל בפתרון. ובכל שזאת יש גם כמה צדיקים. לא עוצר בירוק, חלק ב'
- לא עוצר בירוק, חלק א': קרן הצבי
- לא עוצר בירוק, חלק ג': צריך לתקן
מתדלק בתחנת דלק צילום: אמיר מאירי
הכתבה כללה תמונות שצולמו בתחנת דלק אמריקנית במצלמת אינפרה אדום, שבאמצעותה נראו אדי הדלק-השקופים בעיניים לא מזוינות-כמו עננה שחורה ומבעיתה שאופפת את המתדלק וסביבתו הקרובה. הבהלה היתה רבה, ובתקופה שלאחר שידור הכתבה אפשר היה לראות ישראלים רבים שמקפידים לסגור את דלתות וחלונות המכונית בטרם התדלוק ומשתדלים לשמור ממנה מרחק. אבל הזיכרון הציבורי קצר, ועד מהרה המודעות שככה ועם ישראל חזר לשגרת התדלוק המסוכנת.
הכתבה של ריבלין תפסה את המשרד להגנת הסביבה וחברות הדלק הגדולות בעיצומו של מהלך לטיפול בתופעה. מתברר שבתחנת דלק ממוצעת מתנדפים בדרך הז וכ-15 אלף ליטר דלק מדי שנה, כמות שגורמת פגיעה גדולה בכיס ופגיעה גדולה עוד יותר בסביבה ובבריאות המתדלקים. למחלה הזו יש מזור: קוראים לו "סטייג' 2", מתקן צנוע שמחדיר למכל הדלק צינור נוסף לצד אקדח הדלק הרגיל. הצינור שואב את האדים, ובמקום שייצאו לטייל באוויר החופשי הם חוזרים לתוך המערכת לשימוש מחדש.
הבעיה: המתקן עולה כ-200 אלף שקל, סכום לא מבוטל אם לוקחים בחשבון שבישראל יש כמה מאות תחנות.
בתום מגעים ממושכים סוכם שחברות הדלק יחדירו בהדרגה את ה"סטייג' 2" לכל התחנות בישראל בתוך מספר שנים, כשהתחנות הגדולות, ואלה שממוקמות בלב אזורי מגורים, יהיו הראשונות בתור. גם לרשויות המקומיות היה מה לומר, ועיריית תל אביב, למשל, תבעה מחברות הדלק לשדרג את התחנות שבשטחה בתוך לוח זמנים קצר הרבה יותר.
נכון להיום, על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, שמונה תחנות באזור תל אביב כבר עשו את השדרוג המבורך: אלון רוזנקרנץ בת ים, סונול יפת טלל יפו, סונול המזרקה יפו, אלון פלורנטין, אלון המסגר, פז גרוזנברג, סד"ש תל השומר וסונול חניון הכיכר. "אם הבריאות חשובה לנו", אומר ברוך ובר, מנהל מחוז תל אביב במשרד להגנת הסביבה, "לפני התחנות האלה צריך להשתרך מסביב לשעון תור ארוך של מכוניות. זה גם יהיה תגמול הוגן על הזריזות, וגם יעביר מסר לכל התחנות שמתמהמהות".
נא להמתין לטעינת התגובות
