עיר ירוקה צריכה תוכן סביבתי ולא שלל סיסמאות
מקבלי ההחלטות בישראל צריכים לדאוג לכך שהמושגים "עיר ירוקה", "עיר בריאה" וקיימות עירונית לא יהיו "גימיק" תקשורתי ריק מתוכן, אלא מערכת דפוסים מוגדרים לתכנון העיר המעשיר ומפתח את תרבות החיים העירונית ומשפר את נתוניה הפיזיים והסביבתיים
האגם בפארק הרצליה דובי זכאי
הדוגמאות לפגיעה במרחב הפתוח של העיר והיותו אטרקטיבי לפעילות התושבים, רבות: כאשר במסגרת פיתוח העיר מתקבלות החלטות על פריסת שטחים פתוחים שאינה מתחשבת בנגישות למקום, באטרקטיביות לקיומה של פעילות במקום– התוצאה היא שפוטנציאל המרחב העירוני אינו ממומש. כאשר מאפשרים ל"דירות גן" בבתים משותפים לנכס את השטחים הפתוחים של המגרשים ולהקים קירות תמך ומסתור להגנה על הפרטיות - התוצאה היא ש"נוף" העיר נגזל וחלל הרחוב הציבורי נפגע.
כאשר מתפשרים על רוחב המדרכות, ולא מתחשבים בריבוי האלמנטים המשולבים בהם, המהווים מכשול להליכה בטוחה – התוצאה היא פגיעה ביכולת של צירי ההליכה לשמש כ"צירים ירוקים", בטוחים ונאותים להליכה. כאשר בשם "זכויות הבנייה" מאפשרים בניית מרתפים במלוא היקף המגרשים - התוצאה היא מניעת יצירת גינות פרטיות בעלות משמעות שיכולות להעשיר את השטחים הירוקים של העיר, מניעת חלחול מים לקרקע ופגיעה קשה בתנאי הגידול של עצי הרחוב.
התנהלות כזו פוגעת ב"נוף העיר", מקטינה את הסיכוי להיווצרות מסגרת פיזית המעודדת שהות בחוץ. בערים רבות גודעים שדרות עצים בוגרות ומרשימות, שטופחו במשך עשרות שנים ויצר מיקרו-אקלים נעים המעודד הליכה בכל ימות השנה.
כאשר "נוף" העיר לא נשפט כמערכת שלמה, המושפעת לטוב ולרע על ידי כל תוכנית פיתוח, היכולת להגיע לתוצאה של מכלול איכותי המעלה את איכות החיים בעיר ומגביר את תחושת השייכות למקום - נפגעת.
המדריך לא תמיד עוזר
לונדון, עיר המונה מעל לשבעה מיליון תושבים שהצפיפות בה היא של כ- 4,500 נפש לקילומטר, שמה לה למטרה לשדרג את איכות החיים של תושבי העיר ואורחיה. לשם כך מינה ראש העיר גוף רב תחומי הכפוף לו והמגדיר חזון לעיר כדי להפוך אותה למקום טוב יותר למחייה, לעבודה, ולתנועה. הגוף DESIGN FOR LONDON אחראי על "פיתוח וניהול תקין של המרחבים הציבוריים לרווחת כלל התושבים בצורה מעוררת השראה, החל מהפארקים וכלה במדרכות".
פארק סנט ג'יימס בלונדון cristianocani באישור cc ו-by
לאחרונה התפרסמו שני מסמכים חשובים בתחום: המדריך לתכנון שטחים ציבוריים פתוחים בעיר (מסמך משותף של המשרד להגנת הסביבה, משרד הפנים- מנהל התכנון, ומשרד הבינוי והשיכון), ו"הנחיות לתכנון רחובות בערים" (מסמך משותף של משרד התחבורה ומשרד הבינוי והשיכון).
אך למרות הכוונות הטובות, מערכת ההמלצות שנושאן היקף המרחב הפתוח ואיכותו, לא תמיד מובנת, מוסכמת או ישימה בערים קיימות. לרוב, אילוצים של תשתיות, קווי בניין וזכויות בנייה, וצרכי תנועה ותחבורה גוברים על המלצות הפיתוח הפיזי לשיפור ושידרוג המרחב הציבורי, וכפי שתואר לעיל, העיר נשארת עם מדרכות צרות רווי מכשולים, עצים שאינם תורמים לשיפור אקלים העיר ושאינם מסוגלים להתפתח למלוא מימדם, וכו', ואיכות החיים
בעיר בסופו של דבר נתונה לפשרות ופתרונות מאולצים.
בנוסף, יש סכנה שריבוי המסמכים והתקנות שעניינם שיפור המרחב הפתוח יהפוך לעוד נדבך ביורוקראטי מורכב ומסובך. במקביל לשיפור תרבות קבלת החלטות, התכנון, הביצוע והתחזוקה ומעבר למקצועיות הגבוהה שנדרשת מהגורמים המעורבים בפיתוח, נדרשת חשיבה לא קונבנציונלית כדי להביא לשינוי במגמות פיתוח מקובלות בערים הקיימות כיום, ניעור סל הפתרונות הסטנדרטי, וקביעת מדדים להבטיח את איכות המרחב הפתוח, לרבות מדרכות ורחובות.
דרוש תכנון
על מקבלי ההחלטות בישראל לדאוג לכך שהמושגים "עיר ירוקה", "עיר בריאה" וקיימות עירונית לא יהיו "גימיק" תקשורתי ריק מתוכן, אלא מערכת דפוסים מוגדרים לתכנון העיר המעשיר ומפתח את "תרבות החיים העירונית" ומשפר את נתוניה הפיזיים והסביבתיים.
מיצג מהביאנלה בבת ים צילום: יח''צ
הצלחת הפרויקט הוכיחה כי אפשר לשבור את המוסכמות של התכנון והפיתוח הסטנדרטי, ולפתוח אפשרויות נוספות לאדריכלות הנוף העירוני, שיש בידו להעשיר את תרבות החיים במקום תוך ניצול הקיים כמשאב.
הכותבות חברות בצוות היגוי של הכנס השנתי לאדריכלות נוף, שיתקיים בהיכל התרבות בבת ים ב- 11.12, ובו תוצג לראשונה אמנה לקיימות עירונית של אדריכלי הנוף, שמטרתה לצקת תכנים ברי מדידה למושג עיר ירוקה ובריאה.
נא להמתין לטעינת התגובות
