גדעון, תגן עליי
סגן ראש השב"כ לשעבר אמנם היה שר הגון וישר כפיים, אך לא ממש קידם את ענייני המשרד להגנת הסביבה - להיפך
כשתעשיין בכיר, בפרט כזה שבדיוק מצוי בעיצומו של מאבק מול תושבים מודאגים וארגוני סביבה, מדבר בחמימות מתפרצת כזו על השר להגנת הסביבה - זו מחמאה קטנה מאוד לשר. זה לא שלשר להגנת הסביבה אסור לקיים דיאלוג עם התעשיינים ולעתים גם להסכים איתם; הבעיה לא טמונה במילים - אלא במנגינה.
במציאות שבה הסביבה מותקפת מכל כיוון, מי שנבחר על-ידי הציבור להגן עליה צריך להיות מצויד בסנטימנט המתאים. הלב שלו מוכרח להיות צבוע בירוק. לעתים קרובות מדי במהלך שלוש השנים האחרונות חשו בארגוני הסביבה שהלב של עזרא לא נמצא בצד שלהם. מלכתחילה החיבור בין סגן ראש השב"כ לשעבר לבין המשרד להגנת הסביבה נראה מופרך: הרי האיש הקדיש את רוב חייו לחקירות - מה לו ולמאבק בזיהום האוויר, לשמירה על שטחים פתוחים ולהגדלת היקף המיחזור?
לזכותו של עזרא ייאמר שהוא למד מהר. אנשי הדרג המקצועי במשרד מספרים על שר ערני השולט בחומר, יורד לפרטים הקטנים, שואל את השאלות הנכונות ומפגין תכליתיות.
אף שהפך מטרה לחרושת של שמועות, לא דבק בו אפילו חשד קל בתחום השחיתות. גם כשהתייצב בכמה צמתים מרכזיים לצד התעשייה, השיקולים שלו - כך משוכנעים רוב אנשי המפתח שעובדים איתו מקרוב - היו נקיים לחלוטין - הרבה יותר מהאוויר, האדמה והמים שהוא מופקד עליהם.
החריצות של עזרא לא סייעה לו להתמודד עם המצוקה החריפה ביותר, שמקשה על המשרד להגנת הסביבה לבצע אפילו מטלות בסיסיות: מחסור בתקציב ובכוח אדם. תקציב המשרד מהווה פרומיל מתקציב המדינה, ובקדנציה של עזרא לא נראו כל סימנים לכך שהחרפה הזו עומדת להשתנות. כוח האדם העומד לרשות המשרד הוא בדיחה עצובה. כש-12 פקחים מופקדים על 4,000 מפעלים המחזיקים חומרים מסוכנים, וכש-15 עורכי דין צריכים להתמודד עם סוללות של קצפת המשפטנים העומדים לרשות התאגידים - לא פלא שהאכיפה הסביבתית בישראל רופסת, ושהתחושה היא שבמקום שבו אמור להיות רגולטור יש ואקום מהדהד.
הכישלון הגדול של עזרא בשלוש השנים האחרונות הוא היותו שר חלש. יש לו נסיבות מקילות: הוא כיהן בממשלה שהפגינה אטימות לנושאי סביבה, ששריה והעומד בראשה לא הפנימו את העובדה שהעולם משתנה במהירות ושמשברי אקלים, מזון, מים ואנרגיה - שכבר עכשיו מתנפצים אל פתחנו - יעמדו במרכז סדר היום בעשורים הקרובים.
בסביבה כזו, השר להגנת הסביבה היה צריך לקחת על עצמו את תפקיד המתריע בשער, ולא לבחול בשום צעד בניסיון לנער את המערכת. אך עזרא לא הפך שולחן, לא התעמת ולא הקשה על שותפיו הפוליטיים אולמרט ובר-און. הוא לא שידר את תחושת החירום המתבקשת - ולכן לא השיג דבר.
במציאות שבה העניין הציבורי והתקשורתי בנושאי סביבה מקדים בהרבה את מקבלי ההחלטות, עזרא היה יכול למנף לטובתו את דעת הקהל והתקשורת ולהפעיל באמצעותם לחץ על עמיתיו. תחת זאת הוא העדיף לגלם את תפקיד השר החבוט, ועשה זאת בכישרון. בכל שיחה איתו, בכל פורום, הוא חזר על המנטרות המוכרות: אין לו כסף, אין לו אנשים, אין לו כלים. אלא שכדי
חולשת המשרד להגנת הסביבה יצרה מצב אבסורדי, שבו המשרד הפך למתנגד העיקרי לשורה של ניסיונות חקיקה ירוקים שנעשו בכנסת היוצאת, בטענה הקבועה שבלי תקציב וכוח אדם הוא ממילא לא יוכל ליישם אותם. זו היתה הכנסת הסביבתית בתולדותינו - אבל רובה המכריע של החקיקה הירוקה קודם על-ידי ח"כים נמרצים מהאופוזיציה.
השיא נרשם בשבוע האחרון של המושב, כשהמשרד להגנת הסביבה טרפד שורה של חוקים: מאיסור על נהיגה בחופים ועד קביעת יעדים לפליטת גזי חממה. זה היה אקורד סיום צורם - הוא אך מייצג את הרוח ששרתה על המשרד במשך קדנציה שלמה.
נא להמתין לטעינת התגובות
