ג'אנק פוד: סלט עם פלסטיק
הסלט הטרי של מקדונלד'ס עטוף בהרבה פלסטיק. וגם בפרסומות אסור להזליף כימיקלים על השיער. ולאכול מותר? לא עוצר בירוק, חלק ג'
- לא עוצר בירוק, חלק א': לא עוצרת בתחנה
- לא עוצר בירוק, חלק ב': נחל אכזבה
מקדונלד'ס. כיסוי וקש מפלסטיק צילום: יח"צ
להלן, בקיצורים הכרחיים, תוכן המייל ששלח לי: "אני עובד היי-טק, ובאחת מהפסקות הצהריים בזמן האחרון יצא לי לסעוד את לבי במקדונלד'ס. תקופה ארוכה לא הייתי שם, ורציתי לדעת כיצד 'מהפכת' המזון הבריא השפיעה על המסעדה.
הזמנתי סלט ירקות קצוץ דק שנחתך על המקום: הוא היה טעים מאוד, ואין לי חצי טענה לגבי האוכל עצמו. לעומת זאת, שמתי לב שלצד ארוחה תמימה שכללה סלט, לחמנייה, כוס משקה ותוספת טחינה, הונחתה על המגש שלי תעשייה מטורפת של פלסטיק ונייר:
זה מתחיל בקערת הסלט מפלסטיק קשיח, עם מכסה תואם מפלסטיק, ממשיך בסכו"ם מפלסטיק שכמובן עטוף בשקית פלסטיק, אם אני לא טועה כל פריט סכו"ם בשקית נפרדת. מולי הונחו גם שתי קעריות רטבים, ניחשת נכון - מפלסטיק.
ליד כל זה מונחת הלחמנייה באריזת נייר, כוס המשקה מנייר עם כיסוי פלסטיק, הקש גם הוא מפלסטיק ומצופה בכיסוי נייר כמובן, שתי מפיות מנייר, וכל זה מונח על מגש מכוסה נייר. בתום ארוחה של שבע דקות (טעימה, בלי ציניות) כל זה - למעט המגש כמובן - הלך לפח.
אני משער שמדובר בעשרות אלפי ארוחות ביום רק בישראל, ובהרבה מאוד מיליונים בעולם כולו. האם באמת אין אפשרות אחרת?"
מקדונלד'ס העדיפו שלא להגיב.
ילדים אינם ירקות
בדיקת כינים צילום המחשה: אלכס רוזקובסקי
פרסומאי השנה שלי הוא האיש שאחראי לסרטון שמשווק את התכשיר הטבעי נגד כינים. קשה להתעלם מהפרסומת הזו, ולא רק בגלל שהיא מפציעה מכל ערוץ טלוויזיה ואתר אינטרנט בסביבה.
בתחילת התשדיר נראים שדות מוריקים על רקע מוזיקה פסטורלית. בין התלמים צועד אדם שמזליף נוזל שקוף על ראשי הכרוביות. האיש והמוזיקה קופאים כשהוא מגיע לראש שאינו שייך לכרובית, אלא לילד אדמוני וחייכן. "עיצרו", מתריעה הקריינית, "ילדים אינם ירקות! למה לטפל בכינים שלהם עם חומרי הדברה". אחר כך היא מסבירה שכדי לטהר את הראש מכינים אין צורך בכימיקלים רעילים-יש חומר טבעי שעושה את העבודה.
במהלך השנים פיתחתי אדישות מוחלטת לפרסומות, אבל
מול התשדיר הזה אני נדרך בכל פעם מחדש: כשהיד המרססת מתקרבת אל בלוריתו של הילד, מתחשק לי לצעוק "לאאאא", לזנק לתוך המסך ולהפקיע את מכל הריסוס מהחקלאי. מבקרי קולנוע בטח היו משבחים את האפקטיביות של "המבע הקולנועי".
העניין הוא שהתשדיר הזה, אולי בלי כוונת מכוון, מעביר מסר שחורג בהרבה מסוגיית הלוחמה בכינים: אם טפטוף של חומר הדברה על ראשו של ילד הוא אקט ברוטלי ופוגע בבריאות, מה זה אומר על הרגע שבו אנחנו נותנים לילד לאכול את אותם כימיקלים רעילים? המרוויחים הגדולים באמת מהפרסומת הזו הם החקלאים האורגניים. גם לא הוציאו שקל מהכיס, וגם קיבלו סרט הסברה משכנע לטובת חקלאות נטולת חומרי הדברה כימיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
