אין מחיר לפלסטיק: המשבר הכלכלי רומס את תעשיית המיחזור
בדיוק כשנדמה היה שהעולם נעשה ירוק יותר, הגיע המיתון ואילץ את האירופים להתפכח. בבריטניה, נושאת דגל המיחזור, מתמודדים בשבועות האחרונים עם הררי זבל שמצטברים ברחוב כיוון שאיש אינו רוצה לקנות פלסטיק ונייר. את המחיר משלמים התושבים, שעד כה מיינו אשפה בצייתנות אבל יספגו את הגזרה על חשבונם. וגם עלינו זה ישפיע, כמובן
אוטס כנראה יכולה להמשיך לחכות. המשבר הכלכלי העולמי, שפגע אנושות בבנקי ההשקעות ובמשכנתאות, משפיע גם על הכלכלה הירוקה. בריטניה הובילה במשך שנים את מהפיכת המחזור, כאשר חלק מהמחוזות במדינה חייבו את האזרחים להפריד בין האשפה שלהם, ואחרים קנסו משפחות שהפיקו יותר מדי אשפה "כללית". בערים קטנות מסוימות צמצמו את איסוף האשפה לפעם בארבעה ימים, בתקווה שהתושבים יעדיפו לרוץ לתחנת המיחזור השכונתית מלצבור זבל רב בבית.
האידיאולוגיה מאחורי המהלך היתה ברורה: הפחתת כמויות האשפה שמייצר הצרכן המערבי, וצמצום בזבוז המשאבים שנגרם כתוצאה מכך. אבל לא פחות חשוב מכך, וכנראה אף יותר, הוא מודל כלכלי פשוט: היצע, ביקוש ורווח. חברות מסוימות התמחו בקניית אשפה למחזור, פינו על חשבונן את הזבל משטחי הרשויות המקומיות, עיבדו אותו ומכרו אותו לפי הביקוש. החברות הרוויחו, הרשויות המקומיות הרוויחו וכדור הארץ גם.
אבל זה נגמר, לפחות לעת עתה. מחיר הנייר הממוחזר צנח בלא פחות מ-80 אחוז בחודשים האחרונים. טון אחד של אלומיניום (ממנו עשויות פחיות המשקאות הקלים) היה שווה בעבר 850 פאונד והיום הוא שווה מחצית מזה. פלדה, שהייתה בעבר מוערכת ב-230 פאונד לטון אחד, שווה היום כ-50 פאונד לטון. חברת קורוס, אחת מחברות הפלדה הגדולות באירופה, שנהנתה מזרימה מתמדת של חומר למיחזור אליה, הודיעה לאחרונה שלאור הביקוש האפסי היא לא מתכוונת לשלם דבר עבור הסחורה. דובר החברה מספר כי ההחלטה היא כתוצאה מההאטה הכלכלית העולמית ומירידה בביקוש לפלדה בתעשייה הכבדה ובתעשיית הרכב בבריטניה.
ומהי הסיבה לצניחה הדרמטית במחירי הזבל הממוחזר? במילה אחת: סין. בעבר, סין נזקקה לחומרי גלם כדי לעמוד בדרישות הייצור שלה, שנסמכו על הביקוש במדינות המערביות. כתוצאה מהמשבר הכלכלי, התעשיינים הסינים מקבלים פחות הזמנות, ולכן נזקקים לפחות חומרי גלם, ומזמינים פחות חומר גלם ממוחזר.
ההשפעה ניכרת בעיקר על נייר, מתכות ופלסטיק. שלושה רבעים מכל הנייר הממוחזר שמיוצר בבריטניה מגיע
AWS, אחת מהחברות הגדולות בעולם למחזור פלסטיק, עיבדה בעבר 100 אלף טונות של פלסטיק בשנה. לפני שלושה שבועות היא סגרה את שעריה למשלוחים חדשים, ומנהליה אומרים שהסיבה לכך היא שפתיתי הפלסטיק היו אמורים להישלח למזרח הרחוק, אבל ההזמנות העתידיות של החברה הגיעו פשוט לאפס.
התוצאה מקריסת מפעלי וחברות המחזור היא שמועצות מקומיות ועיריות בכל רחבי בריטניה, שבעבר קיבלו תשלום נאה עבור החומרים הממוחזרים, נאלצות כעת להתמודד עם הבעיה בכוחות עצמן. בהארטפורדשייר הורתה העירייה לתושבים לעשות את הלא ייאמן: להתחיל לזרוק לפח הזבל קופסאות פלסטיק מכל הסוגים. בחבל דבון נתקעה המועצה עם מצבור אדיר של פחיות, זאת לאחר שהמפעל שקנה אותן בעבר מסרב להמשיך בתהליך המחזור.
בקיימברידג' החליטה חברה העוסקת במחזור נייר להפוך קרטונים לקומפוסט לפיזור בשדות חקלאיים, לאחר שלא מצאה עוד קונים. חברה אחרת למחזור נייר בשרופשייר מחפשת גם קונים. רשויות ברחבי המדינה מחפשות קבלנים פרטיים שיטמינו את הזבל בכל מקום, מבחינתן, גם במזבלות רגילות. אפשרות אחרת, הרבה פחות סביבתית, היא לשלוח את הזבל למשרפות-עניין יקר ולא סביבתי במיוחד. התאחדות הממשל המקומי פנתה כבר למשרד ההגנה הבריטי בבקשה יוצאת דופן-שהצבא הבריטי יקצה אדמה בתוך שטחי הבסיסים או האימונים שלו לאחסון החומרים למחזור עד שהשוק לסחורות האלה יתרומם במקצת ויהיה אפשר למכור אותם למיחזור.
בצירוף מקרים ציני למדי, המשבר בתעשיית המיחזור הבריטית מתרחש בדיוק במקביל לפרסום דוח מטעם הסוכנות הבריטית הסביבתית, המציין כי בריטניה כבר השיגה את היעד האירופי של הפחתה ב-25 אחוז של חומרים לא ביולוגיים שנשלחים למזבלות להטמנה.
במקומות מסוימים בבריטניה, כך קובע הדוח, שיעור האשפה הממוחזרת הגיע ל-44 אחוז. מרטין קולס, האחראי על עבודות מחזור במועצה של צפון דבון, אזור כפרי וירוק במיוחד, אמר השבוע שמשבר המחזור לא רק מזיק לסביבה, אלא גם אחראי להפסדים כספיים ניכרים לרשויות המקומיות.
"פלסטיק הוא בעייתי", הוא מספר, "אנחנו כרגע צוברים אותו בערימות ומחפשים קונה. אין מחיר כרגע לחומר הזה ואנחנו כנראה נצטרך לשלם למפעלים כדי שייקחו אותו מאיתנו. פחיות מפלדה הן גם בעיה ואנחנו כבר משלמים כדי שימחזרו אותן. אנחנו מקווים שנפתור את עניין פחיות האלומיניום, כרגע אנחנו צוברים אותן בתקווה שיהיה לנו מספיק מהן כדי לשלוח למפעלים, אבל גם כאן המחיר נפל באופן דרמטי".
החשש בבריטניה הוא שהמועצות המקומיות יספגו הפסדים כבדים כתוצאה מקריסת המודל הכלכלי של המיחזור-הפסדים שיחלחלו לבסוף לכיסם של התושבים, שגם מתמודדים כעת עם מיתון וגם ייאלצו לשלם עבור פינוי האשפה הממוחזרת שנצברה ברשות המקומית. בעקבות המשבר, הוציאה הסוכנות הסביבתית הבריטית הנחיה מיוחדת שמאפשרת לרשויות מקומיות לאפסן זבל למחזור עד שנה, ללא צורך לקבל רישיון.
עם זאת, לא צריך להספיד את המחזור לחלוטין. אם הוא היה כלכלי בעבר, והצליח בהפחתת כמויות האשפה ובהפחתת בזבוז המשאבים והזיהום שנוצר כתוצאה מכך, אין סיבה לא להניח שעם ההתאוששות הכלכלית יחזור גם הביקוש לנייר, לפלסטיק ולפלדה למיחזור. עד אז, הרשויות המקומיות הבריטיות ימשיכו לחפש נואשות אחרי מרחבי אחסון לכמויות אדירות של אשפה והאזרח הבריטי הממוצע יוכל להפסיק למחזר את האשפה שלו בלי שום ייסורי מצפון.
נא להמתין לטעינת התגובות
