בירקות של שופרסל יש חומרי הדברה, אבל פחות
בשופרסל בחרו בשף חיים כהן לשווק את הירקות כטריים יותר. אבל אורגניים, הם לא. וגם, איך גם לי גנבו את האופניים. לא עוצר בירוק, חלק ג'
- לא עוצר בירוק, חלק א': פיגוע ידוע מראש
- לא עוצר בירוק, חלק ב': סותמים את האף
רכישת ירקות בסופר צילום: פלאש90
בשופרסל ידעו למה בחרו בכהן: כדמות תקשורתית הוא סימפטי ומעורר אמינות, וכשף הוא נוהג לספר על חיבתו לאוכל ביתי ובריא. כהן גם דיבר לא פעם בשבחו של המזון האורגני, ולכן חשוב לא להתבלבל: הפירות והירקות ששופרסל מפרסמים בהחלט אינם אורגניים.
השאלה היא על איזה חלק של הכוס בוחרים להסתכל. שופרסל (ובמידה רבה גם מגה) צעדה בשנים האחרונות בעקבות רשתות השיווק באירופה ובנתה, בהשקעה לא קטנה, מערך פיקוח רציני על דרכי העבודה של החקלאים שאת תוצרתם היא משווקת. הפירות והירקות שנמכרים ברשת עוברים בדיקות מעבדה, וככלל אפשר לומר שהם אכן עומדים בתקן. אבל זה בפירוש לא אומר שאין בהם חומרי הדברה.
שימו לב למשפט המורכב (והמדויק, ייאמר לזכותה של הרשת) שעומד בחזית הקמפיין: "שופרסל מגישה לכם פירות וירקות טריים ללא חריגות של שאריות חומרי הדברה". כלומר: יש חומרי הדברה, יש גם שאריות, אבל אין חריגות. בהתחשב בהפקרות ששררה בתחום במשך שנים-זה לא מעט. עבור מי שרוצה לאכול פירות וירקות נקיים מרעלים ושבמהלך גידולם לא נגרם זיהום סביבתי - זה לא בהכרח מספיק.
בוויכוח המתמשך והמר בין האסכולות השונות בעולם החקלאות והמזון, הקמפיין של שופרסל יכול להתפרש כמו הנפת דגל לבן. במשך שנים הוצגו האורגנים כפנאטים, מהלכי אימים שמפיצים אגדות על פגיעה בבריאות ובסביבה, ובעיקר כלא מציאותיים: הרי אם לא נפציץ את השדות בכימיקלים, המזיקים ינצחו ולא יהיה מספיק מזון לכולם. עכשיו מתברר שאפשר גם אחרת: שאפשר עם "יותר בקרה ופחות הדברה", כמו שאומר הסלוגן של שופרסל, ושגם כשעושים שימוש מושכל ומתון בהדברה אפשר לגדל ירקות ופירות בשפע, ואפילו להתפרנס בכבוד.
המהלך של שופרסל מבטא התבגרות של ענפי המזון והחקלאות בישראל, ובכל זאת כדאי לזכור: אם ללמוד מניסיון השנים האחרונות, חלק מחומרי ההדברה שעדיין מותרים בתקן, ושנמצאים בשפע בירקות ובפירות שמשווקים בשופרסל, יוכרזו בעוד שנה, שנתיים או שלוש כמסוכנים ויוצאו מהחוק. אז למה לא להקדים את המאוחר?
גונבי האופניים
הנה, גם לי נגנבו האופניים הסנדלר כנראה מעולם לא הלך יחף יותר: בשבוע שעבר דיווחתי כאן על התארגנות נגד גניבות האופניים שהפכו למכה לאומית. באותו לילה נגנב זוג האופניים הפרטי שלי. כשעיתונות מדווחת מהחזית זה מבורך, חבל שהחזית התמקמה מתחת לבניין שבו אני גר.
רוכבי אופניים בתאילנד אי.פי.
חוץ מהעיתוי הגרוטסקי ומהתהייה מי לעזאזל מתעניין באופניים מרוטים שנרכשו לפני ארבע שנים מיד שנייה תמורת 200 שקל, יש כאן לקח שלכל בעל אופניים כדאי לשנן: מדי לילה בארבע השנים האחרונות קשרתי את הזוג המדובר לאותה נקודה בקיר האחורי של הבניין. למרות שהמנעול לא היה מהמובחרים, ולמרות שהאופניים ננטשו שם לימים ואפילו שבועות כשנסעתי לחופשות, הגנבים לא שמו עליהם יד. עד השבוע.
ביום חמישי אירעה תקלה: המנעול הוותיק התקלקל. כבר היתה שעת ערב מאוחרת, ובלית ברירה השענתי את האופניים על הקיר במקומם הקבוע. תכננתי לרכוב עליהם בבוקר אל החנות ולקנות מנעול חדש. אלא שבבוקר הם לא היו שם.
המסקנה, שעולה גם
משיחות עם רוכבים (ונגנבים) ותיקים ועם בעלי חנויות אופניים: רבים מהגנבים כלל לא מצוידים בכלי פריצה ואין להם המיומנות והרצון להתגבר על מנעולים. הם פושטים על ערי ישראל בלילות, משוטטים בחצרות ובחניות, ותרים אחר אופניים שבעליהם התרשלו: כאלה ששכחו לנעול או שלא הקפידו ללחוץ את המנעול עד שנשמע הקליק של הלשונית, ובקיצור-אופניים שצריך רק לדלג עליהם ולרכוב אל האופק, שם ממתינה תמורה של כמה עשרות שקלים שתאפשר לרכוש את מנת הסם הבאה.
ובמילים אחרות: שימו לב שאתם נועלים היטב את האופניים. זה יכול להיות ההבדל בין עוד לילה בטוח לבוקר של עוגמת נפש. וגם אם לא, לפחות גרמתם לגנב המנוול להתאמץ קצת.
נא להמתין לטעינת התגובות
