17 חודשים מסביב לעולם בלי טיפת בנזין
עם שלושה גלגלים, בלי מיזוג אוויר, אך עם מנוע חשמלי שקט להפליא ובעלות כוללת של 600 אלף דולר נסעה המכונית הסולארית הראשונה 52 אלף קילומטר ב- 38 מדינות והקיפה את העולם בלי לעצור ולו פעם אחת בתחנת דלק
בזמן הזה עברה יותר מ- 52 אלף קילומטר דרך 38 מדינות סביב העולם ועשתה זאת מבלי להזדקק אפילו לטיפה אחת של בנזין. המכונית הדגימה עד כמה אנרגיה סולארית יכולה לבוא בחשבון כמקור אמין של אנרגיה חלופית, נקייה וטבעית.
המכונית הסולארית הראשונה שהקיפה את העולם צילום: רויטרס
פאלמר תיעד את המסע שלו באירופה, במזרח התיכון, באסיה, באוסטרליה ובצפון אמריקה עד לעיר פוזנאן, בפולין, בליווי תצלומים רבים בבלוג יומי שניהל באינטרנט. כעת הוא מקווה שהמסע המוצלח שלו יפתח צוהר שיוביל לפיתוח המוני של "הצעצוע" שבנה במו ידיו.
היעד הסופי נבחר שלא במקרה: בפוזנאן נערכת וועידת או"ם בנושא האקלים והתחממות כדור הארץ. עוד קודם, במהלך המסע, הוא הדגים את נפלאות הרכב שלו לכ-1,000 נוסעים, שאותם הסיע אחד-אחד, במושב שלידו. ביניהם היו מזכ"ל או"ם באן קי-מון, הנסיך אלברט ממונקו, מפיק הסרטים האמריקני ג'יימס קמרון, ראש עירית ניו-יורק, מייקל בלומברג, וראש ממשלת שבדיה, פרדריק ריינפלדט.
אחרי שעמד בהבטחתו לאמו וחזר הבייתה עוד לפני חג המולד הוא מתחיל לתכנן את התוכניות שלו לשנה הבאה. אלה כוללות את הרחבת המכונית לששה גלגלים ולנסות להקיף את העולם ב-80 יום, אבל הפעם עם מערכות אנרגיה חלופיות אחרות: מימן, אנרגיה גיאו-תרמית ורוח.
לפני שיצא לדרכו, מעירו לוצרן, בחן פאלמר את הרכב שלו במשך שנה, בנסיעות מהבית למקום עבודתו - בית הספר שבו לימד. "המכונית שלי פעלה בדייקנות ובניקיון מופתי כמו שעון שוויצרי" הדגיש. עלות פרויקט הרכבת המכונית ( כולל התכנון, רכישת המערכות, ומלאכת ההרכבה) עלתה לפאלמר הון שניתן להשוותו לערך ממחירן של שתי מכוניות פרארי, קרוב ל 600 אלף דולר.
יחד עם זאת העריך כי אם ייבנה קו ייצור מסחרי המוני למכונית כזאת, העלות העתידית לרוכש הפוטנציאלי תהיה לא יותר מ-20 אלף דולר. וזאת על-פי התחשיב שאומר כי עלות המכונית עצמה לא תגיע ליותר מ-12,620 דולר ועוד 5,048 דולר יידרשו ללוחות הסולאריים. "אבל מה שבניתי זה רק אב טיפוס" קבע פאלמר בראיונות שהעניק לתקשורת הבינלאומית.
רנו, פיאט וסמארט במכונית אחת
המכונית הסולארית נבנתה בידי פאלמר עצמו, מאל"ף עד ת"ו, בעזרת מהנדסים מכמה אוניברסיטאות שוויצריות. ברכב שני מושבים כשליצדם אין אפילו מקום להניח את כוס הקפה. המכונית, קלת משקל ועשויה אלומיניום ופיברגלס, דלת המכונית עשויה מפלסטיק והיא נפתחת כלפי מעלה, כך שכדי להיכנס לתוכה צריך "לטפס".
עם זאת נזקק פאלמר לרכוש רכיבים מיצרנים שונים כדי להרכיב אותה: מערכת ההיגוי וההילוכים מתוצרת רנו, המגבים של פיאט, הגלגלים והצמיגים הם מתוצרת דיימלר-בנץ כמו במכונית ה"סמארט" העירונית.
המכונית הסולארית שהקיפה את העולם צילום: רויטרס
המנוע עצמו הוא חשמלי ושקט להפליא. ניזון ממערכת סולארית – תאים פואו-וולטאיים – שהותקנה על גבי נגררת שחוברה לאחורי המכונית. המערכת טוענת מצברים מיוחדים רמת היעילות שלה מרבית. המהירות המרבית שהמנוע הזה מפתח היא 90 קמ"ש. כשהמצבר טעון במלואו המכונית עוברת ללא קושי 300 קילומטר.
בימים קרים, גשומים, ללא שמש – נעזר פאלמר בטעינת המצבר בחשמל (פלאג-אין).
"זה קרה במיוחד בפולין החורפית בימים אלו" סיפר בהגיעו לפוזנאן. ובכלל, במהלך המסע נעצר המסע רק יומיים לטובת תיקוני דרך.
גם ביפן הוא נתקל בעיכוב בלתי צפוי, בזמן שהשלטונות הערימו עליו קשיים ביורוקרטים ולא אפשרו לו לנהוג במכוניתו כיוון שנשאה לוחית זיהוי שוויצרית, וביפן מחייבים לוחית זיהוי יפנית בלבד לכל כלי הרכב הנעים בכבישים.
במהלך המסע רק במקומות בודדים על פני הגלובוס נזקק למעבורות כדי לעבור ממקום למקום או ממדינה למדינה בהיעדר כביש מתאים. המערכת הסולארית הדגימה את יעילותה הרבה לצרכי תחבורה. עם זאת הוברר כי בעתיד יצטרכו להתקין את הלוחות הסולאריים על גבי המכונית עצמה – ולא על נגררת - כדי למזער אבדני תמסורת.
נא להמתין לטעינת התגובות
