התנועה הקיבוצית: רכב לשעה - בלי ביטוח, בלי בלאי ובלי דלק
צריכים אוטו מדי פעם, ולא רוצים לשרוף כסף על גוש מתכת שיישב רוב הזמן בחניה? שיתוף מכוניות הוא הפתרון. לא עוצר בירוק, חלק א'
- לא עוצר בירוק, חלק ב': לא קולטים ירדן
- לא עוצר בירוק, חלק ג': נייט לסביבה
עומסי תנועה בגוש דן. רכב לזמן קצר יפתור את בעיית הפקקים? צילום: פלאש90
שיתוף המכוניות, כעסק כלכלי, תופס בשנים האחרונות תאוצה בעולם המערבי, אבל לישראל-וליתר דיוק לגוש דן-עשה עלייה רק בקיץ האחרון, אז יצאה car2go לדרכה . בארבעת החודשים לקיומה הספיקה החברה הצעירה לצבור 670 מנויים, ואם לא שמעתם עליה זה בעיקר משום שהפרסום שלה עובר מפה לאוזן, ולכל היותר מהתפריט ללקוח. קמפיין בערוצים המסחריים לא צפוי בקרוב.
שיתוף המכוניות הוא ניסיון להציע פתרון תחבורתי לרבים מדיירי העיר המודרנית - כאלה שזקוקים למכונית פרטית, אבל רק מדי פעם. כאלה שאוכלים את הלב כשהם יוצאים מדי בוקר מהבית ברגל או באופניים, ונאלצים לשלם אלפי שקלים בשנה על ביטוח ורישוי של גוש מתכת ענקי שרוב הזמן אין בו שימוש.
20 מכוניות של car2go מפוזרות במקומות חניה קבועים ברחבי תל אביב; המנויים יכולים לשריין לעצמם מכונית ליום ולשעה שבה הם זקוקים לה, בנקודה הקרובה ביותר למקום מגוריהם. משלמים לפי שעה או קילומטרז', ולא צריך לשלם על הביטוח, החניה או הדלק. זה יותר זול ממונית (בנסיעה מחוץ לעיר), והרבה הרבה יותר זול מלהחזיק רכב פרטי, אלא אם כן משתמשים בו על בסיס קבוע.
השיטה עובדת כבר בכ -600 ערים בעולם, ב-18 מדינות, ומספר המשתמשים בה חצה את ה-400 אלף. בשווייץ, שגודלה זהה בערך לישראל, יש לחברת mobility צי של 2,000 מכוניות עם 70 אלף משתמשים. בערים גדולות בארצות הברית, כמו ניו יורק, וושינגטון ופילדלפיה, שונו חוקי עזר על מנת לאפשר הקצאה של מקומות חניה חינם לחברות הקאר-שרינג; עיריית פריז הקצתה בתחילת השנה האזרחית 2,000 מקומות לחברות של שיתוף מכוניות, ואילו זו של לונדון הרחיקה לכת ומתמרצת אותן באמצעות מענקים כספיים נדיבים.
כולל שוקולד
ובתל אביב? בימים אלה car2go מצויה בעיצומם של מגעים ממושכים עם העירייה, שבסיומם, אשרי המאמין, יוקצו לה מקומות חניה חינם שיסומנו בירוק-לבן. זריזות רבה יותר הפגינו אוניברסיטת תל אביב, שבה כבר נמצאת עמדת חניה כזו, ורכבת ישראל-בקרוב יוצבו שתי מכוניות בתחנת רכבת מרכז (ארלוזורוב).
חברות שיתוף המכוניות בעולם מציגות מחקרים המעידים על התרומה הסביבתית האדירה של האפיק התחבורתי הזה. גם אם המספרים מוגזמים, עדיין ברור שמדובר בהקלה משמעותית על עומס התנועה בערים הצפופות: כשמספר רב של אנשים חולקים מכונית אחת, מתפנים מקומות חניה רבים, וכמות
התנועה בעיר פוחתת. מי שמוותר על מכונית פרטית לטובת רכב משותף, נוטה לנוע יותר באופניים, ברגל ובתחבורה ציבורית.
שלושת היזמים שעומדים מאחורי car2go עשויים מאותו קוד גנטי של הקהל שאליו הם פונים: צעירים, עירוניים ומעודכנים. יוני גדיש, 30, למד בבית הספר היוקרתי למינהל עסקים "אינסיאד", כשנכנס בו החיידק להקים מיזם משלו; נועם מרגלית, 30, הוא יזם סידרתי ובעל בתי קפה בתל אביב, ובן ניניו, עולה מאוסטרליה, הגיע מתחום ההיי-טק.
המערכת שהם בנו מתאפיינת בטכנולוגיה מתוחכמת, אבל ידידותית למשתמש. תהליך ההצטרפות קצר, ומבוצע באמצעות אתר החברה: משלמים דמי הצטרפות חד פעמיים (90 שקל), שולחים רישיון נהיגה בר תוקף וחותמים על חוזה תמציתי. מיד אחר כך מקבלים את הכרטיס החכם שמפעיל הכל. באמצעות הכרטיס מזמינים מכונית, וכשמצמידים אותו לשמשה הדלתות נפתחות. המפתחות, כמו במערכון ההוא של הגשש, כבר בפנים. רבים מהמנויים, אומר גדיש, הם סטודנטים, שאין בידם לרכוש רכב משלהם אבל מדי פעם רוצים לבלות מחוץ לעיר או לנסוע להורים בסופי שבוע. אין פלא ששיא התפוסה נרשם ביום שישי, שמונה בערב.
אחרי ארבעה חודשים של ניסיון עם הלקוח הישראלי, גדיש וחבריו טוענים במפתיע שאין כיסוי לשם הנורא שיצא לו: "חוץ מכמה מקרים של שריטות או שנשארו שערות של כלב על המושב, המכוניות חוזרות במצב מצוין". הם מאמינים שזה קשור לתחושת האחריות ההדדית שהם מנסים ליצור בקרב הלקוחות, ולפינוקים הקטנים שהם משתדלים להרעיף עליהם - למשל שוקולד שמדי פעם ממתין על כיסא הנהג. כשמכל הדלק יורד אל מתחת לקו הרבע, הלקוח מתבקש לתדלק (על חשבון החברה)-ובתמורה מקבל חצי שעת נסיעה חינם. העיקר שלבא אחריו תמתין מכונית עם מכל מלא.
נא להמתין לטעינת התגובות
