דיווח מיוחד: ברחובות עזה המומים מהעוצמה
לא אשכח את המראות במטה המשטרה. גם לא את התמונה של מאות אזרחים שמחפשים אחר יקיריהם בבתי החולים - כתב מעריב ברצועת עזה
- תושבי נתיבות במקלט: שמחים שצה"ל תוקף
- בשבת בבוקר המבצע החל וחיל האוויר תקף
הכל קרה כל כך מהר. בהפתעה. קולות הנפץ הרבים, הרצופים, לימדו שנפתחה מלחמה של ממש. משהו גדול, בקנה מידה שלא נראה שנים רבות. בזה הרגע הבנתי שהתגובה הישראלית החלה. כולם ידעו שהיא תגיע אבל איש לא שיער שבעוצמה כזו.
התעשתי ופתחתי בריצה לעבר מטה המשטרה, שספג את רוב הפגיעות וההרס. חלפו שניות עד שהגעתי לשם והכו בי מראות שלא אשכח כל חיי. על הקרקע היו פזורים עשרות הרוגים ועשרות פצועים. דם מתערבב בדם. חלקם כרותי איברים, ידיים, רגליים וראש. היו שנשמו את נשימותיהם האחרונות וגופם קרוע, והיה אחד שמלמל את ה"עדות", כמנהג המוסלמים על מי שגוסס ורוחו ניטלת ממנו: "אין אללה מבלעדי אללה, ומוחמד שליח אללה".
מיהרתי לבית החולים שיפא, שם התחוללה הקטסטרופה הגדולה. עשרות גופות מפויחות, ולידן עשרות פצועים, מושלכים על הרצפה ואין מי שיגיש להם עזרה. הרופאים והצוות הרפואי מתרוצצים אנה ואנה ואינם מצליחים לבחור במי לטפל קודם, את חייו של מי לנסות להציל, שהרי מצבו של כל אחד שהגיע אליהם קשה ומסוכן. האירוע הזה נחת על בית החולים דווקא כשאינו מוכן לו, בעודו סובל ממחסור חריף בחומרי רפואה אלמנטריים.
בעוד הפצועים וההרוגים שוכבים במסדרונות, גדשו את בית החולים קרובי משפחה שחיפשו אחר יקיריהם וחבריהם. חלקם עובדי המשטרה, אחרים פשוט התהלכו בקרבת מטות הביטחון, ויש שסתם הגיעו למשטרה כדי להגיש תלונה נגד מישהו, ועתה הם ניצבים במרכזו של מחזה האימה והדם. לפתע נשמעה זעקה מבין האנשים, ואתה יודע כי מישהו זיהה גופה של אחיו, שכנו או חברו.
עד השעות המאוחרות של הלילה המשיכו אזרחים
אל אזורי התקיפות מיהרו עשרות אזרחים שניסו להציל את הנפגעים, אבל הם הופתעו לגלות כי המטוסים הישראלים שבים ומפציצים אותם מקומות. וכך קרה שגם רבים מאלה שביקשו להציל נפגעו.
מן הרגע הראשון להתקפה הגיבה עז-א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית של החמאס, בירי טילי גראד וקסאם על הערים הישראליות הסמוכות לרצועת עזה. היה זה ניסיון נואש לשגר מסר לישראלים, לפיו המתקפה הישראלית לא תשפיע על החמאס, וכי ביכולתם להגיב בכל התנאים והנסיבות.
עזה נראתה אתמול כעיר תחת עוצר. התושבים התחבאו בבתיהם, חוששים מן הבאות, שהרי ברור כי העימות רחוק מסופו, ואין לדעת מתי שוב תרד האש מן השמיים. קר בעזה. קר מאוד, וגם אספקת החשמל אינה סדירה, אבל התושבים משאירים את חלונות הבתים פתוחים. זו הברירה העומדת בפניהם: לפתוח את החלונות ולהניח לרוח הקרה לפרוץ פנימה, או לסגור אותם בפניה, ולהסתכן בכך שהפיצוץ הבא ירסק את הזגוגיות.
כמו תמיד, מי שמשלם את המחיר הם האזרחים התמימים, החפים מפשע. אלה שלא יורים קסאמים, שלא מגיבים בהפצצות מן האוויר, שמתפללים לשקט ויודעים שהוא רחוק מתמיד.
נא להמתין לטעינת התגובות
