לוחם בגבעתי: "אמא, שיקרתי לך, אני בעזה"
לוחמי גבעתי שיצאו אתמול מרצועת עזה כדי לפנות פצוע לא רוצים הביתה. הם להוטים לחזור לשדה הקרב ומרגישים שהם עושים עבודה חשובה
לחימה בדרום:
- הפעילות ברצועה נמשכת: קצין ו-5 חיילים נפצעו
- עזה: חייל צה"ל נהרג בקרבות עם מחבלים
- הלוחמים מספרים על בונקרים ומנהרות בבתים
- בכיר בחמאס: מוכנים להסכם ללא תנאים
אחרי לילה אחד של לחימה, החיילים כבר צברו מורשת קרב שתספיק עד השחרור. "כמה מטרים מהכח נפל פצמ"ר", מספר אחד מהם, שכרגע פקח עיניים. "אילו היה מתפוצץ, היה מרים את כולנו באוויר. למזלנו, יצא נפל", מוסיף, וכבר שוקע בתוך דפי העיתון.
מעל החורשה שבה הם נחים יורים מסוקי צה"ל טילים לעבר הרצועה, הרחוקה מהם רק כמה מאות מטרים. בצדי הכביש פורקות משאיות אספקה כריכים ותחמושת. עוד כמה שעות הם יחזרו לחבריהם מהגדוד הנמצאים בתוך הרצועה.
"הכל הלך לפי התוכניות. נכנסנו פנימה לשטח ויחסית לא הייתה התנגדות גדולה", מספר לוחם הנדסה, שחזר גם הוא מאזורי הלחימה בעזה. "ציפינו ליותר אש. את הכניסה הרסה פצצת מרגמה, שנפלה לתוך קבוצת לוחמים של גולני והרגה לוחם. הכח שלנו הרס כמה בתים ובעיקר פתח צירים ללוחמי גולני", הוא מספר בסיפוק. "אמרו לנו שהחמאסניקים ברחו לעבר האיזורים היותר צפופים של עזה - והלוחמים יוכלו לנקות את השטח ולחפש את הבונקרים שמהם שיגרו את הרקטות".
בינתיים, חיילי התותחים הפרושים לאורך גבול הרצועה מתגאים בכך שהם האחראים לפגיעות הישירות במסגדים שמהם בוצעו שיגורי רקטות ולפגיעה בבונקרים של החמאס.
רגע לפני שיגור הפגזים הם פותחים בתחרות שנינויות של מסרים לחמאס - שנכתבים על הפגזים. הפיינליסטים, נכון לעכשיו: "לאחמד ג'עברי באהבה", "חמאס, Here We Come", "חמאס, צה"ל אוהב אותך" ו"בדם ואש נפדה את חמאס".
בחזרה
"זה לא כמו בטירונות", הם מעכלים. "התיקים פה כבדים מאוד, כל אחד נושא ציוד לחימה, מלא אוכל ומים, בגדים חמים, חבל על הזמן. ולפצוע עצמו יש גם כל הפק"ל שלו. ואת כל המרחק הזה צריך ללכת בתוך הבוץ הטובעני הזה. נראה אותך מרים תיק כזה על הגב".
מקריית?ביאליק בצפון ועד ירוחם בדרום הם הגיעו לשרת במחלקת הפינוי של הגדוד. "אני מכפר דרום, שם נולדתי", אומר אחד הלוחמים. "את מול הייתי הכי קרוב לבית שהיה שלי. אולי קילומטר הפריד בינינו. אם היינו מגיעים", הוא אומר.
על ההרגשה להיות קרוב לבית ממנו נעקר הוא אומר: "הייתי נשאר שם ולא זז. יש לי דגל ישראל מוכן באפוד. הייתי מניח תפילין, מניף את הדגל ומצטלם. זאת השאיפה שלי: לחזור לשם עוד הלילה".
אבל לפני שיתבקשו להתארגן ולחזור לעזה הבו ערת, הם חולצים נעליים, לועסים מנות קרב ומשנוררים שיחות טלפון מאנשי מפקדה שעוברים במאהל המאולתר שלהם. לדניאל מחכה תינוקת בת חודשיים בבית.
משעות הבוקר הוא מנסה להרגיע את אשתו בשיחות טלפון מזדמנות. לוחמים אחרים העדיפו שלא להתמודד עם דאגת ההורים, וסיפרו שהם בגזרה אחרת. "אמרתי לאמא שלי שאני בשטח היערכות", מודיע אחד. "אז אמא, שיקרתי לך. נכנסתי לעזה, ואני גאה בזה".
בהכנת הידיעה השתתף אמיר בוחבוט
נא להמתין לטעינת התגובות
