כשיונית בכתה, רותי פוטרה
רבבות חתמו על עצומה נגד התבטאויותיה של מגישת חדשות 2, אך כשכלת פרס סוקולוב פוטרה מתפקידה ככתבת הרווחה של "הארץ" נשמעה בעיקר שתיקה רועמת. כאלה הם פני התרבות: טאלנט טלוויזיוני – אין, עיתונאית ותיקה – אאוט
כאלה הם פני התרבות, זאת האג'נדה: טאלנט טלוויזיוני – אין; עיתונאית ותיקה – אאוט.
סיפורן של שתי נשות התקשורת האלה, מוכשרות ונאמנות לתפקידן כל אחת בדרכה, מתגלגל במקרה בתזמון מקביל ומספק שיעור מרתק בתקשורת, מבית היוצר של האוניברסיטה המשודרת בימי המלחמה הזאת.
יונית לוי צילום: פלאש 90
מצד אחד יונית לוי, עיתונאית צעירה, סלבריטי. מצד שני רותי סיני, עיתונאית ותיקה, נמלה עמלנית העובדת כבר שנים בסיקור בלתי הירואי בעליל של תחום נטול ברק ורייטינג, אבל שנוגע לרבים - רבים לפחות כמו מספר החותמים על העצומות והמגיבים לענייניה של מגישת טלוויזיה. ודאי רבים הרבה יותר.
מצד אחד יש עצומה נגד יונית לוי, מצד שני – אין עצומה בעד רותי סיני. מצד אחד סיפור ברנז'אי, סיפור שאין בו סיפור, סתם אוויר חם ומלא שנאה - זאת שעולה מהטוקבקים המשתרכים אחרי הידיעה המרעישה בדבר הבכי של יונית לוי. כמות מבהילה של ארס מבעבע, סומא וחירש, שלא שומע ולא מקשיב אלא בוחר להשתלח בעיתונאית הצעירה והמוכשרת, בשם הפטריוטיזם הקדוש. סיפור בלי סיפור, אבל ככה זה עם הסלבריטאות המקומית שהטלוויזיה מלבה.
אורחת בסלון
יונית לוי מושכת אש כי היא טאלנט. לוי היא אחת מכוכבי התרבות המקומיים, בלי קשר לאיכויות העיתונאיות שלה, כי רואים אותה בטלוויזיה כל ערב, כי היא אורחת בסלון של כולנו, כי אנחנו יודעים מי בן זוגה, כי בשם הערכים המקודשים של רייטינג ויחסי ציבור שאמורים להעלות אותו במלחמה בין הערוצים, גם היא התמסרה כשהתבקשה לעשות כן, והיתה לנכס לאומי שאפשר לטווח וליירט לפי הצורך או המצב רוח הלאומי. עד כדי כך היא
סלבריטי, שעושים עליה עצומה.
מצד שני, מאחורי פיטורי רותי סיני יש סיפור עיתונאי אמיתי. כזה שמשקף תופעה חברתית נרחבת, סיפור עם אמירה. סיפור-סיפור. על איך העיתונות הכתובה מגששת את דרכה לקהל נרחב יותר, וכיצד עורכיה מאמינים שנושא אפור, נטול ברק, כמעט משעמם של ענייני מצוקה ורווחה, אינו מוכר עיתון, לא שווה את הכתבת שהתעקשה להתמודד איתו מכל כיוון ופן, להתנחל איתו בעמודים הראשונים.
רותי סיני
העילה לפיטוריה של סיני מן הסתם נוגעת לקשת רחבה של טיעונים, ואינם מעניינינו, אבל העובדה נשארת בעינה – אין פוצה פה ומצפצף. לא תמצאו ברשת עצומה הקוראת לבוסים של רותי סיני, העושה מלאכת קודש ומייצגת מאות אלפי אנשים נזקקים ועוד אלפי עובדים למענם, להחזיר אותה למערכת, לתת את הכבוד הראוי לתחום שלה.
כשהמלחמה בדרום תסתיים, עד לפעם הבאה או עד בכלל, נצטרך לחזור להתמודד עם המערכה המתמשכת, זאת שלא נגמרת, על כבוד האדם ורווחתו בימים של כלכלה צולעת ושל שיבוש סדר היום הציבורי. במלחמה הזאת אנחנו צריכים את מיטב הלוחמים והמצביאים. רותי סיני, בעיתון שעושים אנשים חושבים-שהם-יודעים-מה-טוב-לכולנו, צריכה להיות שם. זה מגיע לנו, בהנחה שלתקשורת יש כוח להזיז ולשנות בנושאים המהותיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
