ראשי » חדשות » צבא וביטחון

דיווח מיוחד מעזה: אין דשדוש - יש לחימה ברצועה

למרות הדיווחים על הפסקת אש קרבה, הלחימה בעזה נמשכת במלוא עוזה. הלוחמים שומרים על מוטיבציה גבוהה, כאילו אין אילוצים מדיניים. "הגיע הזמן שנכסח להם את הצורה, אחרי 8 שנים שהתושבים חוטפים רקטות", מסביר אחד החיילים, "שלא ירימו את הראש אחרי המבצע הזה". אמיר בוחבוט מדווח מעזה

הדיווחים על היתקלויות או זיהוי מחבלים מציפים את הקשר של סגן מפקד חטיבת הצנחנים סא"ל גיא חזוט שנלחם בימים אלו בצפון רצועת עזה. כל מי שחשב ששעון החול המדיני פוגע במוטיבציה של הלוחמים בשטח טעה.

הם מנותקים מהשיח במדינה ומתנהגים כאילו כל הזמן שבעולם עומד לרשותם. אתמול בבוקר (ד'), רגע לפני שהצטרפתי לסא"ל חזוט, מתלחששים המפקדים שמג"ד 101 סא"ל אבי בלוט ומ"פ החוד סרן יוחאי זימן פונו לאחר שנפצעו בהיתקלות במחנה הפליטים שאטי.

תדריך קצר ועולים לכלי הרכב הממוגנים. עמוק בתוך הכלי מספרים ל-ע', מפקד יחידה מובחרת שאתמול בלילה חשפו הצנחנים במטע זיתים רקטות גראד מוכנות לשיגור לעבר אשקלון ואשדוד כשאליהן מחוברים 'טיימרים' של שעוני תנורים ישנים. הדרך אל היעד בשכונת אלעטטרה, שם התבססה חטיבת הצנחנים גורמת ללוחמים להחליף חוויות על המתרחש בעומק השטח.

"יש לחמאס יחידת אופנועים עליהם רוכבים מתאבדים ויחידות 'ווספות' שמעבירה אמל"ח ממקום למקום", מספר רון, בן 37, מילואימניק מתל אביב נשוי ואב לשניים, "הדחפורים עשו להם בלגן. גירדו להם את כל הצירים וחול הים של עזה מקשה עליהם. אחר ככך ההתקפות של מסוקי הקרב והטנק גמרו להם על הצורה".

הדקות חולפות ו-ע' מחליט להסביר את משנתו על המתרחש ברצועת עזה, "הגיע הזמן שנכסח להם את הצורה אחרי ששמונה שנים התושבים חוטפים מהם רקטות. שלא ירימו את הראש אחרי המבצע הזה".

כמה דקות של הפוגה בכלי. כולם מחפשים נקודה מעניינת כדי להעביר את הזמן בכלי הממוגן. ע', מביט על מסך המצלמה שמראה בצבעים שחור ולבן את הנוף מחוץ לכלי. "דרך המסך הכל נראה פסטורלי. ים. חוף.  איזו אווירה למבצע. אהה?".

אחרי מספר דקות מעיר אחד הקצינים בכלי ל-ע' ואומר לו "אווירת הפסטורליות נגמרת כאן. תסתכל...". מבחוץ יש תמונה של איזור קרבות אמיתי. עשרות מבנים הרוסים שמסוקי הקרב באמצעות תותחי הוולקן הפכו אותם למסננות המזכירים את ימי הלחימה בצ'צ'ניה.

בין הלוחמים יושב בשקט סא"ל אריאל יוחנן, מפקד גדוד 101 במלחמת לבנון השנייה ובימים אלו מדריך במכללה לפיקוד טקטי של זרוע היבשה. זמן קצר אחרי שמג"ד 101 סא"ל אבי בלוט לכולם היה ברור וטבעי למפקדי חטיבת הצנחנים ש"יוחנן", כפי שכולם בשטח קוראים לו, יהפוך למועמד הטבעי כממלא מקום מג"ד. "הוא מינה את מרבית מפקדי הפלוגות בגדוד כך שהחפיפה תהיה קצרה. הוא מכיר את כולם מצוין והם מכירים אותו", מעיד רון על הקצין.

במהלך הנסיעה מתקבל דיווח על היתקלות של לוחמים מטווח קרוב עם מחבלים. ארבעה חיילים נפצעו ונדרש לפנות אותם לשטח ישראל. אנחנו יורדים כדי לאפשר לכלי לאסוף את

הפצועים מנקודת הפינוי ונדחסים כמו סרדינים בכלי אחר לא לפני שאנחנו מעבירים אלונקות לכוח המפנה.

אחרי שהחל שלב הפינוי אומר אחד הקצינים בקשר מאיזור הלחימה בשקט ורוגע, "אתה מזהה את הבית בן שלוש קומות עם הרעפים האדומים. יש בו שלוש דמויות. נעול?". כשמסוק הקרב פתח בירי ללא הרף הבנתי לאן הועבר המידע.

בחוץ נשמעים הדי התפוצצות כדרך שגרה וככל שנעמיק בנסיעה הם יישמעו קרובים יותר כאילו הם מתרחשים עשרות מטרים מאתנו. "הנה הפאטמות", אומר רון, ומסביר שזה הכינוי לתהלוכת נשים, קבוצת נשים שהולכת בטור ומסביר. חלק מהן מרימות ידיים ואחת מהן נושאת דגל לבן.

"תהרוג אותי אני לא מבין מה הן עושות פה חוץ מלהפחיד אותנו. הכל כאן בלגן. שיילכו לעזה". אנחנו פורקים מהרכב ולאחר צעידה של מספר דקות במחנה הפליטים שאטי מסביר שמרבית הבתים ברחוב הזה מטוהרים ומה שנשאר כעת זה לבחור בית "מטוהר" בו יש חיילים.

אחרי שעולה חשש שמא ירו על הכוח שמתקרב אל הבית "המטוהר" מתברר הסימן המוסכם בין הכוחות ונפתחת הדלת. בית של בכיר בחמאס. התמונות בית עם ד"ר מחמוד אזהר מסגירות את מעמדו של הבכיר.

בית מפואר בן שלוש קומות. חדרי עבודה, ג'קוזי, שיש בכל מקום, מטבח מושקע שדייריו עזבו אותו וברחו. החיילים ששרועים בבית נמצאים באווירה מבודחת. חלק מהם אוחזים בספרים וכשאני מנסה להבין לפשר התופעה הם מזמינים אותי לחדר העבודה שם ממוקמת ספרייה ממנה הם משאילים ספרים. הלוחם רומן, מסביר שהם לוקחים ומחזירים, "אבל יש כאן שני ספרים מעניינים אחד של היטלר והשני הוא הביוגרפיה של קלינטון".

מתן מגדוד 202 מספר בזמן שברקע מתנגנת לה מוסיקת  גלגלצ, "בזמן שמספרים לנו שיש מסכנים כאן במחנה הפליטים גרים אנשים עשירים. בקבוקי שיבס, ג'קוזי, זו שחיתות. על איזו מסכנות הם מדברים?". הדרכון של הבכיר מונח על שולחן העבודה ומעורר סקרנות. דפדוף קצר מעלה שבשנתיים האחרונות הוא ביקר באיראן, מלזיה, סרילנקה, פקיסטן, תימן, ודרום אפריקה.

אחד הלוחמים שמאזין לקשר קוטע את האווירה העליזה בבית ומדווח שהגיעה התרעה על מחבל מתאבד שצריך להגיע לרחוב. "תחסמו את הדלת", אומר המ"כ ללוחמים שחוסמים את דלת הכניסה באמצעות ריהוט ועולים לקומה העליונה כשהם מכוונים את קני הרובים לפתח.

"זו לא סתם התרעה", מסביר מתן ומכניס גם אותי לדריכות, "מחבל מתאבד הגיע לפתח הבית דפק על הדלת וצעק אחי תפתח לי אחי. המבטא הערבי הכבד הסגיר אותו והתגובה היתה בהתאם. הוא חטף ארבע כדורים אחרי שהבינו שזה מחבל.

יש גם מחבלות מתאבדות. למעט מחבלים מתאבדים החמאס לא בא איתנו במגע של פנים מול פנים. הם יורים עלינו מרחוק או באמצעות רובי צלפים או ירי ספורדי. איך שהם רואים את הטנקים ומסוקים הם בורחים".

תספר מה קורה במדינה?, "מביאים לנו עיתונים לפני ארבעה ימים. חיים בבועה, אהה?". אורי, אחד הלוחמים, "אני חושב שצריכה להיות בועה בתל-אביב. שימשיכו שם שגרת חיים. אחרת מה אנחנו עושים פה.

ע', מפקד היחידה המובחרת נכנס לתוך הבית ומתרשם מהניקוב של תותחי הוולקן בתקרה, אך השאלה הראשונה שלו, מביט על כלבה וחמישה גורים שמצאו להם פינה בסלון "אתם דואגים לכלבים כאן?". החייל  הכי גובה בבית צועק מהקומה השנייה, "בטח מטפלים. הפכנו לצער בעלי חיים. כל הכלבים כאן נשארו לבד.

"הם באים אלינו מג'בליה טיפין טיפין", אומר קצין מגדוד 101 לסא"ל יוחנן שזה עתה קיבל באופן רשמי את התפקיד, "אל תדאג. נדפוק אותם כשיגיע הלילה". שוב מבצעים ספירה של החיילים, יש חשש עצום מאיבוד חייל או במילים פשוטות "חטיפה".

יש לא מעט חששות שמלווים את הכוחות בשטח והם חוששים מ"הפיכה הסברתית" כהגדרתם, אירוע שבו יהרגו כמות גדולה של בלתי מעורבים או אירוע כמו חטיפה או פגיעה גדולה של חיילים שיביאו לשינוי. מספרי ברזל התפקד. אני מספר 11. אל הבית מגיע סגן מפקד החטיבה סא"ל גיא חזוט, והמג"ד מתקבל בחיבוקים.

אנחנו יוצאים מהבית של מ"מ מג"ד 101 שמחליט לצעוד ברגל לכיוון ביתו של מפקד החטיבה אל"מ הרצי הלוי שנמצא במרחק של מאות מ'. סגן מפקד החטיבה מחליט שיש ללכת ברווחים אחד מהשני כדי לצמצם פגיעה מחשש לירי של צליפה.

כשהגענו לפינת בית קיצוני ברחוב, נדרשנו לחצות את הרחוב כשהכבישים נחרשו ונעלמו ומה שנותר זה רק חול. ראשון לרוץ לעבר חומת ביתו של המח"ט היה סא"ל חזוט, לאחר מכן קצינים נוספים והגיע תורי.

לפני רץ סרן שי המכונה "הגרוזיני". לפתע נשמעו יריות אך זה לא היה ברור שהירי הוא עלינו. "רוץ", צועק שי, "יורים עלינו. נתקלנו". תוך כדי הריצה אני רואה שאחד הקליעים כמעט פוגע ברגלו של שי שרץ מטר בודד לפניי.

כאילו הלחץ לא מספיק וסא"ל חזוט צועק, "רוץ יותר מהר". נשימות עמוקות לא מסדירות את הנשימה. זה היה קרוב. רגעים שנמשכו נצח ובאותו הרגע אני חושב על האישה שתירצח אותי אם תדע איפה אני עכשיו ועל הבנות הקטנות.

אל"מ הלוי יורד מהבית וכולנו מסתתרים מאחורי נגמ"ש שחוטף את מרבית הקליעים. סוג של מנגינה צורמת. אל"מ הלוי מנסה להרגיע את האווירה ומבקש מכולם להסתתר ומבקש סיוע אווירי כדי לפגוע במחבל שכמעט שלח אותי ואת שי לעולם שכולו טוב.

אין רגע דל בעזה וסרן שי מתבקש לאגף את הבית כדי לפגוע במחבל באמצעות כלי ללחימה מסווג שנישא על גבו. "גרוזיני בעזה" הוא צועק ומאגף את הבית. מסביב לבית. כוח מתחיל לרדוף אחרי המחבל שזוהה באחד המבנים הסמוכים. המידע שמגיע הוא שהמחבל נמצא בבית ש"טוהר".

כעבור עשר דקות. השעה כבר 13:20, מתקבל דיווח על לוחם נוסף שנתקל במחבל וחוטף קליע בירך.
בזמן שהכוחות מנסים לאתר את הירי, אומר הלוי שאת פניו מעטר זקן, "אנחנו כבר מרגישים את הייאוש בצד השני".

"הם לא העריכו נכון את הכוח שלנו", הוא ממשיך. "אנחנו עובדים ביסודיות ובאופן חכם. התחכחנו בעיר עזה. נקלענו למצבים מורכבים ונפצעו לנו לוחמים אבל אנחנו מתקדמים ורושמים הישגים רבים. נמשיך? כל עוד יבקשו מאתנו. אנחנו מתקדמים מאוד".

"אישתי חושבת שאני בנתיב העשרה מתרוצץ עם סנדלים ולא במחנה הפליטים שאטי", מספר מפקד חטיבת הצנחנים. הוא משנה את הנושא. ומספר שהם עדים בלא מעט מקרים למחבלים שמניחים את הרובים בבתים ובורחים. מפחדים להילחם. "מה שמדהים אצלנו שנפצעו המג"ד, המ"פ, ומ"מ וממשיכים להילחם ולתפקד כרגיל. אנחנו באנו למלחמה ולא לבט"ש".

הרצי טוען כי התדמית שנוצרה לחמאס ככוח משמעותי מול היכולות של צה"ל היא גבוהה בגלל התקשורת. "התפרסמה כתבה על החמאס החדש באחד העיתונים ולא הראנו אותה לחיילים כי היא מיותרת ולא נכונה. סתם היתה מעוררת פאניקה".

"בפועל בשטח זה לגמרי אחרת. אנחנו בלילה מתקדמים וביום עסוקים בלטהר את השטח. בית אחרי בית. לא מוותרים". אחד הקצינים מבקש "אל תצלם אותי אישתי לא יודעת שאני כאן", כולם צוחקים, "אז איפה היא חושבת שאתה?".

סיכום אירוע להיתקלות במרחב הפעולה של הצנחנים. לוחם אחד נפצע באורח באורח בינוני מקליע בירך ושישה לוחמים נוספים נפצעו. חזוט מתגאה ומסביר "כולם הולכים". הוא לא מפסיק לחייך לאור התוצאות בשטח אחרי שקיבל דיווח על איתור אמצעי לחימה רבים במסגד על ידי גדוד הסיור בפיקודו של סא"ל ירון פינקלמן.

"אני אומר לך. זה שיא הביצוע של היכולות המקצועיות שלנו. מדובר בשבועיים הכי טובים שלי בצה"ל. תראה איזה אנשים מקיפים אותנו", ומצביע על סרן יעקובסון, חייל מילואים שהיה אחראי לבלימת ניסיון החטיפה בכפר רג'ר ופקודו הרג ארבעה מחבלים. "אתמול הודיעו לנו בקשר שהוא סיים את הלימודים בהצטיינות בשנקר", מסביר חזוט.

סרן שי, חוזר, מתלחשש עם הסמח"ט וכעבור מספר דקות מסביר, "מסוק קרב הרג את המחבל שירה עלייך". לפתע נשמע פיצוץ קרוב מאוד וחלונות הבית מתנפצים. "זה פצמ"ר", מסביר אחד הלוחמים.

כדי לשבור את המתח באוויר אחרי הירי אני שואל את סרן שי, "אתה נשוי?". הוא מחייך ומסביר, "קודם כל אני רוסי ולא גרוזיני. פשוט זה הכינוי שהדביקו לי בחטיבה. הייתי אמור להציע לחברה שלי נישואים לפני המבצע ודחיתי את זה. אני רוצה שזה יהיה בחו"ל".

אנחנו ממשיכים להתקדם והפעם מגיעים לבית של פעיל חמאס. עם כניסתו צועק חזוט ללוחמים, "רוצים לדעת מה קורה עם המג"ד שלכם? הוא פצוע קל". בבית הפעיל בין החמוצים והזיתים הכבושים במטבח מאתרים לוחמי יחידת ההנדסה תיק עמוס מטעני חבלה, רובים, מחסניות, אמצעי ראיית לילה, מכשירי קשר. חוברת אימונים שכוללת הסבר על הצבא הישראלי וכיצד להיערך לאיומים ממנו. כיצד תוקפים טנקים ונגמ"שים. מדי צה"ל לחטיפת חייל.

"איזה דשדוש אתה אומר? מה זה בכלל?", אומר חזוט, "אנחנו כל לילה מתקדמים עוד ועוד בשטח. אני לא מכיר שום שעון חול". שוב התלחשויות בטלפון המצופן המכונה 'ורד הרים' וקבלת דיווח על עוד זיהוי של מחבל במרחב מחנה הפליטים שאטי.

"אתה יודע מה הציל אותך?", לוחש לי חזוט, "העובדה שדרשתי ממכם לרוץ אחד אחד ברחוב ולא ללכת בקבוצה. אני יודע שאני עקשן. בסוף מחבל טמבל אחד יכול לגמור אותך באירוע כזה".

השעה כבר 15:00, הגענו למתחם של מפקד גדס"ר הצנחנים ירון פינקלמן, שסרק מסגד ואיתר שלושה מטעני ענק, "רצו שנתרומם באוויר עם הכניסה למסגד", הסביר ירון גם כשהוא עטור זיפים. סא"ל פינקלמן מפקד קשוח וקפדן מסביר ברצינות יתר, "זה לא מסגד זה מסגראד".

"ככה אנחנו קוראים לכל המסגדים הממולכדים. אין להם בושה להניח רובים ומטענים ליד עמדת הדרשן מאחורי הקוראן. מצאנו כאן מטעני גחון ענקיים שאם תראה אותם ברחוב תחשוב שמדובר בבלוקים או באבני סמטה. כאן מתנהלת לחימה אמיתית", הוא מספר.

"רק בימים האחרונים רצו אלינו מחבלים מתאבדים, מתחפשים לקשישים, עם מקל ופתאום רצים אלינו. פלסטיני מרים ידיים כאילו נכנע ואז הוא רץ אלינו עם גחנ"צ ומנסה להתפוצץ". מרוב שהאירוע שכיח זה הכינוי לו זכתה חגורת הנפץ.

סא"ל פינקלמן, מתעקש שלא נצלם אותו ומצביע על הלוחמים, "צלם אותם. הם ראויים לזה. איפה הסמג"ד שלי.  הוא כל הזמן רוצה שאפצע כדי לקחת את הפיקוד במקומי. יש לנו מים ותחמושת שרק ייתנו אישור להמשיך לאן שרוצים. אנחנו מוכנים".

הלוחמים עסוקים בלהביט לים. אחד מהם מסביר שקיבלו מידע שאת הקאנטרי המפואר גם מגרש הגולף שנבנה סמוך למסגד מימן מיליארדר פלסטיני-אוסטרלי.

את השיחה הרכילותית קוטע נגמ"ש מסוג אכזרית שמגיח מאחת הסימטאות. "זה אשבל", מכריז מפקד הגדס"ר, "מחזור 1970 של סיירת צנחנים.  מאז הוא איתנו. בכל מצב". דודו אשבל, עוצר את הנגמש, פותח את הצריח ומסביר, "אני כאן לשמור על הילדים האלה. עוד 17 יום אני בן 59. אני נהנה מכל רגע".

חזוט מסכם את הסיור במחנה הפליטים שאטי ואת הלחימה של חטיבת הצנחנים בימים האחרונים, "אין תחלף לכוח קרקעי. הם בנו את עצמם כחטיבות אבל כשהחל המבצע הם התנהגו שוב כמו ארגון טרור".

"אנחנו היינו צריכים להניח את רגלנו על האדמה הזו כדי לאתר את המשגרים יש דברים שלא ניתן לעשות מהאוויר. תוך כדי השיחה, מאות מטרים מאיתנו, יורה טנק פגז לעבר בית ממולכד וענן עשן שוב בוקע מתוך האזורים הבנויים. לנו לא בוער שום דבר. אם הדרג המדיני מעוניין אנחנו יכולים לכבוש את עזה".

חזוט, "הכל השתנה. במלחמת לבנון השנייה שתינו מדודי השמש וכאן אנחנו מקבלים מה שאנחנו רוצים כולל מים בטעמים. אפילו חבילות של תלמידים מר"ג". את הסיור עם הלוחמים, חותם מתן, צלם תיעוד מבצעי שמספר ברק"מ, שהוריו חושבים שהוא צלם בקרייה שבתל-אביב ולא כאן ברצועת עזה, "תראה איזה נוף יש להם כאן. איזה שקט כשלא יורים. מה הם רוצים מאתנו שיתעסקו בעצמם".

לעדכונים ב-SMS על נפגעים בפעילות צה"ל ברצועת עזה שלחו SMS עם המילים עדכון נפגעים למספר 8989 (לתקנון השירות)

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...