עידן אובמה: נאום ההשבעה המלא
הנשיא ה-44 של ארה"ב, ברק אובמה, עלה על בימת גבעת הקפיטול ונשא בפני מיליוני אזרחים את נאום ההשבעה. nrg מציג את הנאום המלא
אני עומד כאן היום ומרגיש ענווה נוכח המשימה הניצבת בפנינו, אסיר תודה על האמון שנתתם בי, מודע לקורבנות שהקריבו אבותינו. אני מודה לנשיא בוש על שירותו לאומה וכמו כן, על הנדיבות ושיתוף הפעולה במהלך חילופי השלטון.
44 נשבעו עד היום את השבועה הנשיאותית. מילים אלה נאמרו בימי שגשוג וימי שלום שלווים. אולם פעמים רבות שבועה זו נעשתה בימים קודרים וסוערים. ברגעים אלו אמריקה החזיקה מעמד, לא רק בזכות הכישורים והחזון של אלו בתפקיד הנשיא, אלה משום שאנו כעם היינו נאמנים לעקרונות אבותינו ונאמנים למסמכים המכוננים שלנו. כך היה וכך זה צריך להיות בדור זה של אמריקנים.
נשיא ארצות הברית ברק אובמה נשבע לתפקיד. צילום: אי-פי
ידוע היטב שאנו בעיצומו של משבר. ארצנו נמצאת במלחמה נגד רשת רחבת היקף של אלימות ושנאה. הכלכלה שלנו נחלשה מאד כתוצאה מתאבת בצע וחוסר אחריות של אנשים מסוימים, אבל גם כתוצאה מכישלון משותף לקבל החלטות קשות ולהכין את ארצנו לעידן חדש.
בתים אבדו, מקומות עבודה נסגרו, עסקים קרסו. ביטוח הבריאות שלנו יקר מדי, רבים מדי נכשלים בבתי הספר שלנו ובכל יום אנו רואים סימנים חדשים לכך שדפוסי צריכת האנרגיה שלנו מחזקים את אויבינו ומאיימים על כדור הארץ.
אלו הסימנים למשבר, המבוססים על סטטיסטיקה ונתונים. קשה יותר למדידה אך לא פחות עמוק הוא אובדן הביטחון ברחבי הארץ, פחד שלא מרפה לפיו שקיעתה של אמריקה היא בלתי נמנעת ושהדור הבא יצטרך להנמיך את ציפיותיו.
לא נתמודד איתם בקלות או בזמן קצר, אך דעי זאת, אמריקה – אנו נתגבר עליהם. אנו נאספים כאן היום כי בחרנו בתקווה ולא בפחד, באחדות מטרה ולא במחלוקת ומשבר. היום אנו באים לשים קץ לקטנוניות ולהבטחות השווא, להאשמות ולדוגמות השחוקות, אשר במשך זמן רב מדי חנקו את הפוליטיקה שלנו.
עדיין אומה צעירה
אנו עדיין אומה צעירה, אך ככתוב בכתבי הקודש, הגיעה העת להניח בצד דברים ילדותיים. הגיע העת לחזק את רוחנו האיתנה, לבחור היסטוריה טובה יותר להמשיך ולקדם את המתנה היקרה, הרעיון האצילי, שעבר מדור לדור: ההבטחה האלוהית שכולם שווים, כולם חופשיים וכולם ראויים להזדמנות לרדוף אחר האושר המלא.
נשיא ארצות הברית היוצא ואשתו ונשיא ארצות הברית הנכנס ורעייתו. צילום: רויטרס
באישור מחדש לגדולתה של אומתנו, אנחנו מבינים שגדולה לעולם אינה מובנת מאליה. יש להרוויח אותה. המסע שלנו מעולם לא היה כזה שיש בו קיצורי דרך או הסתפקות במועט. הוא איננו נתיב לרכי לבב, למי שמעדיפים מנוחה על עבודה, או מחפשים רק את תענוגות העושר והתהילה. הוא כן נועד ללוקחי סיכונים, אנשי עשייה, אנשים שיוצרים – חלקם ידועים אבל על פי רוב גברים ונשים שאינם ידועים בזכות עבודתם, שנשאו אותנו לאורך נתיב ארוך וקשה לעבר שגשוג וחופש.
למעננו הם ארזו את חפציהם המועטים וחצו אוקיאנוסים בחיפוש אחר חיים חדשים. למעננו הם עמלו בסדנאות יזע ויישבו את המערב, סבלו את מלקות השוט וחרשו את האדמה הקשה. למעננו הם נלחמו ומתו במקומות כמו קונקורד וגטיסבורג, נורמנדי וקה סאן.
פעם אחר פעם גברים ונשים אלה נאבקו והקריבו ועבדו עד שידיהם דיממו כדי שנוכל לחיות טוב יותר. הם ראו את אמריקה גדולה יותר מסך השאיפות האישיות שלנו, גדולה יותר מההבדלים הנובעים ממוצא, עושר או עדה. זה המסע שאותו אנו ממשיכים היום. אנחנו עדיין האומה המשגשגת והחזקה ביותר בעולם.
העובדים שלנו לא פחות יצרניים
מאשר כשהמשבר התחיל. המוחות שלנו לא פחות יצירתיים, הסחורות והשירותים שלנו לא פחות נחוצים מכפי שהם היו נחוצים בשבוע שעבר או בחודש שעבר או בשנה שעברה. היכולת שלנו לא נפגעה. אבל הזמן לעמוד מנגד, או להגן על אינטרסים צרים ולדחות החלטות בלתי נעימות, הזמן הזה בלי ספק חלף. החל מהיום, אנחנו חייבים לקחת את עצמנו בידיים, להתנער מהאבק ולהתחיל שוב את המלאכה של בניית אמריקה. משום שלכל מקום אליו נביט יש עבודה שצריך לעשותה.
מצב הכלכלה דורש פעולה אמיצה ומהירה ואנחנו נפעל לא רק כדי ליצור מקומות עבודה חדשים אלא להניח תשתית חדשה לצמיחה. אנחנו נבנה את הדרכים והגשרים, רשתות החשמל והקווים הדיגיטליים המזינים את המסחר שלנו ומחברים בינינו.
אנחנו נחזיר את המדע למקומו הראוי ונגלה פלאות טכנולוגיות כדי להעלות את איכות שירותי הבריאות ולהקטין את העלויות. נרתום את השמש ואת הרוחות ואת האדמה כדי להניע את המכוניות שלנו ולהפעיל את בתי החרושת שלנו, ואנחנו נשנה את בתי הספר שלנו והאוניברסיטאות כדי לעמוד בדרישות של עידן חדש. את כל זאת אנחנו יכולים לעשות. את כל זאת נעשה.
מתכוונים להתקדם הלאה
יש כאלה שמטילים ספק בהיקף השאיפות שלנו, שאומרים שהמערכת שלנו לא תוכל לעמוד ביותר מדי תכניות גדולות. הזיכרון שלהם קצר. הם שוכחים מה המדינה הזאת כבר עשתה. מה שגברים ונשים חופשיים יכולים להשיג כשמפגישים בין דימיון למטרה משותפת, ובין צורך לאומץ. מה שהציניקנים לא מבינים הוא שהאדמה מתחת רגליהם נעה, שהוויכוחים הפוליטיים המעופשים שאכלו בנו זמן כה רב הם כבר חסרי תוקף.
הנשיא הנבחר של ארה''ב, ברק אובמה בהשבעה בקפיטול. צילום: רויטרס
השאלה שאנחנו שואלים היום היא לא האם הממשלה שלנו היא גדולה מדי או קטנה מדי, אלא האם היא עובדת. האם היא עוזרת למשפחות למצוא משרות בשכר הוגן, טיפול שהן יכולות להרשות לעצמן, תנאי פרישה מכובדים.
במקום בו התשובה היא כן, אנחנו מתכוונים להתקדם הלאה. במקום בו התשובה היא לא, תוכניות יבוטלו. והאנשים בינינו שמנהלים את כספי הציבור ישאו באחריות, ידרשו להוציא בחוכמה, לשנות הרגלים רעים, ולעשות את העסקים לאור יום, משום שרק אז נוכל להחזיר את האמון החיוני בין העם לממשלתו.
השאלה הניצבת בפנינו איננה האם כח השוק הוא כח רע או טוב. אי אפשר להשתוות לכח שלו ליצור עושר ולהרחיב את החופש, אבל המשבר הזה הזכיר לנו שבלי עין מפקחת, המשק יכול לצאת מכלל שליטה - ושאומה לא יכולה לשגשג לנצח בזמן שהיא מעדיפה את המשגשגים. הצלחתה של הכלכלה שלנו הייתה תלויה תמיד לא רק בגודלו של התוצר המקומי הגולמי שלנו אלא גם על טווח השיגשוג שלנו, על היכולת שלנו להעניק הזדמנות לכל לב החפץ בכך - לא מתוך צדקה אלא מפני שזהו הנתיב הבטוח יותר לרווחה המשותפת.
לגבי ההגנה המשותפת שלנו, אנחנו דוחים את הבחירה המזויפת בין הביטחון לערכים שלנו. האבות המייסדים שלנו, שעמדו בפני סכנות שאנחנו בקושי יכולים לדמיין, הניחו בסיס לאמנה כדי להבטיח את שלטון החוק ואת זכויות האדם, אמנה שהורחבה בדמם של דורות. הערכים הללו עדיין מאירים את העולם, ולא נוותר עליהם רק למען ההתנסות.
וכך לכל העמים והממשלות האחרים שצופים היום, מהבירות הגדולות ביותר עד לכפר הקטן שבו נולד אבי: דעו כי אמריקה היא חברה של כל אומה ושל כל אדם, אשה וילד שמחפשים עתיד של שלום וכבוד, ושאנחנו מוכנים לחזור ולהנהיג.
הביטחון שלנו נובע מהצדקת המטרה
זיכרו כי דורות קודמי עמדו בפני פאשיזם וקומוניזם שהיה חמוש לא רק בטנקים ובטילים כי אם גם בבריתות נוקשות מלאות בשכנוע עצמי. הם הבינו שכוחנו בלב לא יכול להגן עלינו, והוא גם לא נותן לנו את הזכות לעשות ככל העולה על רוחנו. במקום זה, הם ידעו שכוחנו עולה ככל שמשתמשים בו יותר בתבונה, הביטחון שלנו נובע מצדקת המטרה שלנו, מכוחה של הדוגמא שלנו, מהמהילה של תכונות של ענווה ואיפוק.
נשיא ארצות הברית הנבחר ברק אובמה בגבעת הקפיטול. צילום: רויטרס
אנחנו שומריה של המסורת הזאת. מונחים שוב בידי עקרונות אלו, אנחנו יכולים להתמודד עם האיומים החדשים שדורשים מאמץ גדול מאי פעם - ושיתוף פעולה והבנה עוד יותר גדולים בין האומות.
אנחנו נתחיל לעזוב ונשאיר את עיראק לעם שלה בצורה אחראית, ונשאף לשלום שיושג בעמל רב באפגניסטן. עם ידידים ישנים ואויבים לשעבר, נעבוד ללא לאות כדי להפחית את האיום הגרעיני, ונסיג לאחור את רוח הרפאים של כדור ארץ שמתחמם. אנחנו לא נתנצל על דרך חיינו, ולא נפסיק להגן עליה, ולאלו שמבקשים לקדם את המטרות שלהם על ידי טרור והרג חפים מפשע, אנחנו אומרים לכם שרוחנו חזקה ולא ניתנת לשבירה.
אתם לא יכולים להאריך ימים אחרינו, ואנחנו נביס אתכם. שכן ידוע לנו שמורשת הטלאים שלנו היא עוצמה, לא חולשה. אנו אומה של נוצרים ומוסלמים, יהודים, הינדים וכאלה שאינם מאמינים. אנו מעוצבים מכל שפה ותרבות המגיעות מכל קצוות תבל.
והיות וטעמנו מטעמן המר של מלחמת אזרחים והפרדה, ויצאנו מהפרק האפל הזה מחוזקים ומאוחדים יותר, איננו יכולים אלא להאמין שיום יבוא והשנאות הנושנות יחלפו, שקווי ההפרדה בין השבטים בקרוב ייעלמו , שככל שהעולם קטן, האנושות המשותפת שלנו תיחשף, ושעל אמריקה למלא את תפקידה בפתיחת תקופת שלום חדשה.
לעולם המוסלמי, אנו שואפים למצוא דרך חדשה המבוססת על עניין הדדי ועל כבוד הדדי. לאותם מנהיגים ברחבי העולם המעוניינים לחרחר ריב או המאשימים את המערב בתחלואי החברה שלהם - דעו שהעם שלכם ישפוט אתכם על פי מה שתבנו, לא על פי מה שתהרסו. לאלה הדבקים בשלטון
באמצעות שחיתות, שקרים והשתקת המתנגדים - דעו שאתם מצויים בצד הלא נכון של ההיסטוריה
אך שאנו נושיט לכם יד, אם תהיו מוכנים לפתוח את האגרוף שלכם.
העולם השתנה - ועלינו להשתנות ביחד איתו
לעמים המתגוררים במדינות עניות - אנו מתחייבים לעבוד לצדכם כדי שהחוות שלכם ישגשגו וכדי לאפשר זרימה של מים נקיים להזין את הגוף הגווע ולהאכיל את המוחות הרעבים. ולכל אותן אומות כמו שלנו, הנהנות משפע יחסי, אנו אומרים שאיננו יכולים יותר להרשות לעצמנו להישאר אדישים לסבל המתרחש מחוץ לגבולותינו. כמו כן, איננו יכולים לכלות את משאבי העולם מבלי לחשוב על התוצאה, שכן העולם השתנה ועלינו להשתנות ביחד איתו.
נשיא ארצות הברית ברק אובמה הנכנס מגיע לגבעת הקפיטול. צילום: רויטרס
כשאנו מסתכלים על הדרך המתפרשת לפנינו, אנו זוכרים בתודה צנועה את אותם אמריקאים גיבורים, שבשעה זו ממש מסיירים במדבריות רחוקות ובהרים רחוקים. להם יש משהו לומר לנו, בדיוק כמו שהגיבורים הנופלים הקבורים בארלינגטון לוחשים לאורך השנים. אנו מכבדים אותם לא רק כי הם שומרים על חרותנו אלא משום שהם מגלמים בתוכם את רוח השירות, הרצון למצוא משמעות במשהו שהוא גדול מהם. יחד עם זאת, ברגע זה, רגע שבו נגדיר דור שלם, זוהי בדיוק הרוח שצריכה להניע את כולנו.
משום שככל שהממשלה מחויבת לעשות ויכולה לעשות, בסופו של דבר נחוצה אמונה ונחישות של אנשי אמריקה, שמהם מורכבת האומה שלנו. זהו טוב הלב המאפשר לקחת לביתך זר כשהסכרים נפרצים, חוסר האגואיזם של עובדים שמוכנים שיקצצו בשעות שלהם במקום לראות חבר מאבד את עבודתו, אלה מעבירים אותנו את השעות הקשות ביותר. זהו אומץ הלב של הכבאי העולה בגרם מדרגות אפוף עשן, אבל גם הנכונות של הורה לטפח ילד שיכריע בסופו של דבר את גורלנו.
האתגרים שלנו הם אולי חדשים. הכלים בהם אנחנו מתמודדים נגדם הם אולי חדשים, אבל הערכים שבהם תלויה הצלחתנו - עבודה קשה וכנות, אומץ והגינות, נאמנות ופטריוטיות, אלה ערכים ישנים. הדברים האלה הם אמיתיים. הם היו הכח השקט של הקדמה בכל ההיסטוריה שלנו.
מה שנחוץ זו חזרה לאמיתות אלה. מה שנחוץ מאיתנו עכשיו היא תקופה חדשה של אחריות, הכרה מצד כל אדם באמריקה שיש לנו חובות כלפי עצמנו, האומה שלנו והעולם, חובות שאנחנו מקבלים בלי טינה אלא חובקים בשמחה, אוחזים בידיעה שאין דבר מספק יותר לרוח, יותר מגדיר את האופי שלנו, מלתת את הכל למען מטרה קשה הניצבת בפנינו.
מחיר ההבטחה שבאזרחות
זהו המחיר וההבטחה שבאזרחות. זהו המקור של הביטחון העצמי שלנו, הידיעה שאלוהים קורא לנו לעצב גורל בלתי ידוע. זוהי המשמעות של החירות שלנו ושל האני מאמין שלנו - הסיבה בשבילה גברים ונשים וילדים בני כל גזע ובני כל דת יכולים להצטרף לחגיגה המרהיבה הזאת, ושבשבילה גבר שאביו לפני פחות מ-60 שנה לא היה מקבל שירות במסעדה מקומית, יכול עתה לעמוד בפניכם ולהישבע בשבועה המקודשת מכל.
מישל אובמה, האישה הראשונה של ארצות הברית צילום: רויטרס
אז בואו ונציין את היום הזה בזיכרון, של מי שאנחנו היום ושל כמה רחוק הגענו. בשנת לידתה של אמריקה, בקר שבחודשים, חבורה קטנה של פטריוטים הצטופפו ליד מדורות גוועות לחופיו של נהר קפוא. הבירה הייתה נטושה. האויב התקדם. השלג היה מוכתם בדם.
ברגע שבו תוצאתה של המהפכה שלנו הייתה מוטלת בספק, אבי האומה שלנו הורה לקרוא את המילים האלה לאנשים: "מי ייתן ויסופר לעולם העתידי.. שבעומקו של החורף, כאשר דבר לא יכול היה לשרוד מלבד תקווה ונדיבות... שהעיר והמדינה, נזעקות לנוכח הסכנה המשותפת, יצאו כדי להתעמת איתה".
אמריקה, בפניהן של הסכנות המשותפות שלנו, בחורף זה של הקשיים שלנו, בואו ונזכור את אותן מילים נצחיות. עם תקווה ונדיבות, בואו ונתגבר שוב באומץ על הזרמים הקפואים, ונעמוד בפני כל סערה שלא תבוא. שילדיהם של ילדינו יאמרו שכאשר עמדנו במבחן סירבנו לתת למסע הזה להסתיים, שלא פנינו לאחור ולא היססנו, ובעיניים מקובעות באופק ועם חסד האל השורה עלינו, נשאנו עימנו את המתנה הנפלאה של החופש, והעברנו אותה בבטחה לדורות הבאים.
נא להמתין לטעינת התגובות
