מתפוצץ בפנים: סכנת מפעל הכימיקלים
גופי התכנון לא מוטרדים מהקרבה בין מפעלים כימיים לבתי מגורים וקניונים. השכנים של "אגן כימיקלים" באשדוד דווקא כן. לא עוצר בירוק, חלק א'
- לא עוצר בירוק, חלק ב': גובה דשא
- לא עוצר בירוק, חלק ג': פיגוע טרקטורון
זה לא שלביקורת הנמתחת על המשרד להגנת הסביבה בפרט, ועל הטיפול בסכנת המפעלים עתירי הכימיקלים בכלל, אין רגליים. אבל נדמה שהדיון הסביבתי מתאמץ לאחרונה לחקות את הצעקנות שמאפיינת את השיח הישראלי בתחומים אחרים. ולא בטוח שהסביבה מרוויחה מזה.
באחד מערוצי הטלוויזיה הודיעו בהתרגשות שהכל התחיל מהתלקחות של מכל אמוניה-שם קוד בהוויה הישראלית לסכנת נפשות-אבל ד"ר יוסי ענבר, המשנה למנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, אומר שבאגן כימיקלים כלל לא משתמשים באמוניה. מה שעלה באש, אומר ענבר, הם כ-60 טון חומרי הדברה.
למרבה המזל, החומרים שנשרפו שייכים בעיקר למשפחת קוטלי העשבים, שהשריפה שלהם-גם אם לא משחררת לאוויר ריחות יסמין-מסוכנת פחות מזו של קוטלי החרקים. אלה, אומר ענבר, נמנים עם משפחת חומרי הלוחמה הכימיים. סדאם חוסיין כבר לא איתנו, אבל מתברר שעדיין מוקדם לאפסן את מזרקי האטרופין.
השריפה המפחידה באגן כימיקלים היא גם תזכורת למה שמתרחש בחצר האחורית של החקלאות הקונבנציונלית. הוויכוחים בעד ונגד חקלאות אורגנית מתמקדים לרוב בהיבט הבריאותי הצר, ומתעלמים מהנזקים הסביבתיים שמחוללת התעשייה הכימית שעוטפת את החקלאות המרססת. זו עסקת חבילה שלכאורה כולם נהנים ממנה: החקלאים מצטיידים בנשק קטלני נגד מזיקים, בעלי ההון קוצרים רווחים, והציבור מקבל עגבניות בזול. עד שיום אחד הכל מתפוצץ לנו בפנים.
המשרד להגנת הסביבה מפקח על המפעלים הכימיים באמצעות היתר הרעלים. לכל מפעל יש פנקס רעלים, שבו מוגדרים החומרים המסוכנים והכמויות שמותר לו להחזיק. ענבר אומר שזה אמצעי פיקוח יעיל, ושהתקינה הישראלית מיישרת קו עם האירופית והאמריקנית.
אלא שכמו בתחומים אחרים, יש בישראל פער גדול בין החוק היבש ובין היישום. כיום יש ליותר מ-4,000 מפעלים ועסקים בישראל היתר רעלים, עלייה של יותר מ-40 אחוז מתחילת העשור. בחלק ממחוזות המשרד להגנת הסביבה אחראי פקח אחד למאות מפעלים, והשר עזרא התוודה לאחרונה ש"פקח כזה, במקרה הטוב, יגיע למפעל פעם בשנה ". כל זה לא בהכרח קשור למקרה של אגן כימיקלים.
במשרד להגנת הסביבה אומרים שהמפעל עומד בדרישות (תושבי ניר גלים, המתגוררים מעבר לכביש, חושבים אחרת, ועוד לפני השריפה פתחו במערכה משפטית נגד מנהלי המפעל), ומעריכים שהשריפה נגרמה מ- "כוח עליון" (חוקרי השריפות עדיין בודקים). אבל זו נחמה קטנה מאוד כשהתושבים צריכים להסתגר בבתיהם מפני ענן רעיל, שרק במזל, ובזכות הרוח המזרחית שנשבה באותו ערב, הסתלק לים במהירות.
על דבר אחד מסכימים בארגוני הסביבה ובמשרד: הקרבה בין מפעלים כימיים לבתי מגורים, קניונים ואולמי שמחות בלתי נסבלת. רק שלמרבה הצער, מוסדות התכנון לא ממש מחשיבים את דעתו של המשרד להגנת הסביבה. "בוא נפריד בין
נא להמתין לטעינת התגובות
