מסע לסוף העולם עם אייל פלד
לפני תשעה חודשים נמצא אייל פלד על רצפת דירתו, לאחר אירוע מוחי קשה. היום, אומר אביו, הוא "חצי בריא"
אייל פלד. חצי בריא צילום: אלי דסה
היום, כמעט תשעה חודשים אחרי, נזכר פלד בצמד המילים שמיד קפץ לראשו. "סוף העולם," חשב, "סוף העולם." ערב לפני כן, אייל פלד עוד בילה עם חברים. "בחצות הוא אמר להם שהוא פורש לישון, אבל ביקש טובה. 'אני צריך להרצות בתשע בתל אביב, תנו לי צלצול בשבע ותעירו אותי,"' מספר עוזי פלד בקול שקט ומדוד. פלד, ,71 הוא ג'נטלמן מהסוג הישן, זה שמונע בקפידה מכל רגש לדלוף ממנו.
"אחד החברים צילצל ולא קיבל תשובה, לא מהבית ולא מהאוטו. חיכה עד שמונה שיפתחו את המשרד, כדי לשאול את המזכירה שלו, וגם היא לא ידעה כלום. הוא נסע אליו הביתה וראה בחוץ את האוטו של אייל. גם לדלת הוא לא ענה. בבניין ממול היה קבלן שיפוצים, הוא קרא לו ויחד הם ניסרו את הסורגים ומצאו אותו על הארץ."
אף אחד לא יודע כמה שעות שכב אייל פלד על רצפת ביתו. גם הרופאים מתקשים להעריך. הוא הועבר תחילה לבית החולים שערי צדק, שם אחד מחבריו עומד בראש מחלקת הטראומה, ומשם הועבר ללמחלקה הנוירוכירורגית בהדסה, שם נותח על ידי פרופ' חוסה כהן, המומחה המוביל בישראל לניתוחי ראש בעקבות אירועים מוחיים.
"איך דבר כזה קורה,"? האב עודו מתייסר, "זה אדם בן 48 שכל מנעמי החיים הם לחם חוקו. שלא סבל משום מחלה, לא עישן, לא סוכר, אדם בריא. זה הגיע ללא כל התראה מוקדמת. הוא רווק, אם היה בבית מישהו אז אולי זה לא היה קורה. מזל שהוא דיבר עם החברים. אחרת מי היה יודע בכלל שהוא שוכב שם." הימים הראשונים היו נוראיים. "הוא היה שבר כלי," אומר פלד, אבל עכשיו, מיום ליום, הוא חוזר לעצמו. הוריו שכרו לו דירה בהרצליה, קרוב לביתם, וגייסו מיד פיליפינית שמתגוררת איתו. מדי בוקר יוצא אייל לבית לווינשטיין, שם הוא עובר פיזיותרפיה ואימון בדיבור. "לפני חודשיים וחצי הוא היה על כיסא גלגלים. היום הוא כבר הולך בכוחות עצמו. אמנם עם מקל, אבל הולך ומתקדם," אומר אביו. "גם יכולות אחרות חוזרות אליו, למרות שהוא משותק בכמעט כל פלג גופו הימני."
הוא מדבר?
"מדבר, אבל לא מספיק. זה לא אייל פלד שאתה מכיר מהטלוויזיה. אנחנו מנהלים איתו שיחות מלאות. מזלנו שהזיכרון שלו כמעט ולא נפגע, אם ראה אותך לפני 20 שנה הוא יזכור אותך. אבל זה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. הוא היה פעיל בצורה שלא תיאמן. אני מודה שאפילו אני לא ידעתי עד כמה. בחודשים הראשונים שהוא היה מאושפז בהדסה, מוניתי לאפוטרופוס שלו. אז נכנסתי לכל החברות שלו, וראיתי דברים שגורמים לי להגיד שאני יכול להיות גאה בבן שלי, במה שהוא עושה. עשה" - פלד מתקן עצמו - "היום כבר פחות. השיפור הוא מילימטר ביום."
איך הצלחת להשלים עם המציאות החדשה הזו?
"זה היה נורא קשה, שלא יהיה ספק. זה שינה את חיינו לחלוטין. לדוגמה, נסיעה לחו"ל פעמיים-שלוש בשנה היתה דבר של מה בכך. לא נסעתי מאז המקרה ולו פעם אחת ואני לא מתכוון לנסוע בקרוב. הלוגיסטיקה של להעביר אותו לבית החולים ולהחזיר, זה לא קל. וללמד אותו דברים בסיסיים של ללכת ולקום. אחד הדברים הכי נוראיים
זה ההתמודדות עם מדינת ישראל. יש שישה גורמים שונים שאתה צריך לעבור ואין שום תיאום ביניהם. אני משתגע. יש לך את משרד הבריאות, ביטוח לאומי, משרד התחבורה, משרד העבודה, כל הטיפול מלמעלה הוא נוראי. אנחנו עוד יודעים ימינה ושמאלה, מה עושים אנשים שאין גורם אחד שיכול לעזור להם."?
יש מחשבות על מה יקרה כשתזדקנו?
"ודאי שיש מחשבות כאלה. אבל אנחנו צעירים ברוחנו, אשתי ואני. יש לנו גם שלוש בנות, אנחנו משפחה מאוד תומכת. לאייל יש גם המון חברים. אתמול הוא היה בארוחת צהריים אצל חברים ובשבוע הבא הוא ייסע לירושלים לארוחה אצל חברים אחרים. אנחנו קיבלנו את הבן בחזרה."
מה הרופאים אומרים?
"כרגע הוא חצי בריא, שלא יהיה ספק. אנחנו מעריכים שיורידו אותו מ-100 אחוז ל-70 אחוז נכות."
אתה מאמין שהוא יחזור לטלוויזיה?
"לא מחר. יחזור, אבל לא מחר. לאחרונה הוא עבר בחינת סימולטור לקראת חזרתו לנהוג. גילו שמהירות התגובה שלו היתה מהירה יותר משל אדם רגיל. הרופא אמר שהוא לא מבין את זה".
נא להמתין לטעינת התגובות
