שליפות עם פרופסור חביבה פדיה
הבעל שם טוב? המיסטיקאי הנערץ עליי. הרב כדורי? הברכות שלו התקיימו. הרב עובדיה יוסף? גאון ופשוט. ציונות דתית? זקוקה דחוף לבאלאנס. אלוקים? תמיד שומע. ערוץ 2? לא הצליח להיות טוב כמו הראשון. שליפות עם המשוררת, הסופרת, היוצרת, והחוקרת. תחזיקו חזק
עוסקת בחקר יהדות ותרבות, בשירה ובכתיבה. קיבלה את פרס הנשיא (על ספר השירה "מוצא הנפש"), ואת פרס התאחדות המו"לים (על ספר השירה "מתיבה סתומה"). מפיקה ומנהלת אמנותית של פרויקטים מוזיקליים ותאטרליים. ייסדה את אנסמבל היונה להחייאתה של מוסיקה מיסטית וליטורגית מן המזרח, ואת עמותת "רשימו: סביבה רוחנית וחומרית". פועלת לקישורם של אומנים בקהילה לפרויקטים של שיקום במפעל "חזון פתיה". שימשה חברה בוועדות ההיגוי של פסטיבל השירה במטולה ושל פרס ספיר. חברה בועדות ההיגוי של "קהילות שרות" ושל אתר הזמנה לפיוט.
הקימה את פרויקט "זמן יהודי מלא" אנציקלופדיה מקווננת. מלמדת בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן גוריון, ראש מרכז אליישר לחקר יהדות ספרד והמזרח, עמיתה בכירה במכון ון ליר.
כתבה את ספרי המחקר: "השם והמקדש במשנת ר' יצחק סגי נהור ותלמידיו: עיון משווה בכתבי ראשוני המקובלים", "המראה והדיבור – עיון בטבעה של חוויית ההתגלות במסתורין היהודי", "הרמב"ן – התעלות: זמן מחזורי וטקסט קדוש", "ערים וקהילות: היסטוריה לחטיבה העליונה בבית הספר הממלכתי". ערכה ספרים רבים. כתבה את ספרי השירה: "מתיבה סתומה", "מוצא הנפש". בימים אלו רואה אור ספרה החדש "בעין החתול". נשואה ואם, גרה בבאר שבע.
הבן איש חי
מדהים כמה הרבה הוא הוציא מהפסוקים על בניהו בן יהוידע שירד לבור ביום השלג והִכּה שם את האריה. לא רק שמות לספרים שלו לא רק שם לעצמו הבן איש חי, גם תמונה של שליחות של מנהיג: אחד שיש לו אומץ לרדת לבור הזיכרון כשמסביב שדות שכחה לבנים כשלג, ואפילו שהכול קפוא הוא זורע שם פרחים צבעוניים.
הרב יהודה פתיה
גדלתי על הסיפורים מה עשה ואיך התנהג בטרם יכולתי לקרוא שורה אחת ממה שכתב. הוא תורה שבע"פ שלמה שספוגה בתוכי. דרכו אני מבינה שלמזרחים הייתה חסידות. גדלתי על פירושי החלומות שלו. אני חולמת עליו חלומות עמוקים בכל פעם שעומד לחול מפנה משמעותי בחיי.
קמעות
פתקים מלאי תקווה בכתב מלאכים. קיצורי דרך שזוכרים שהאדם הוא רק גוף וחומר ופוחדים עליו.
פיוטים
נייר לקמוס שספג את כל האדמות של כל גלויות היהודים בצחוק, בבכי, בגעגועים. מנהרת זמן מוזיקאלית.
רבי יהודה הלוי
שירתו נמתחת כקו געגועים בין סוף מערב לירושלים אור המזרח, הגותו נמתחת כקו כיסופים בפער שבין מה אני מתכוון ומה אני עושה, עוזב את הכול. כששני הצירים
השירה העברית החדשה
מתחילה להיחלץ מהריבוד ההיררכי של יפה ולא יפה, שחור ולבן, רזה ושמן, מרכז ושוליים. יש עוד עבודה, יש עוד דיכוטומיות לפרק וגם חדש מול ישן עברי מול יהודי ישראלי וכו'. רק תנו לנו קצב קצב.
מגדל השן
מגדל אקדמי עם תקנים ספורים למניין ותיקין שמוגן בהמון שיניים שנושכות את מי שצעיר ומבריק כדי שהוותיקים שבתוך המגדל ירוויחו עוד קצת זמן. לפעמים מתקדמים שם בעלי לשון לימודים ולפעמים בעלי לשון חלקות.
פריפריה
מה שמקלקל בכל רגע נתון את הדימוי של מה שטוב ויפה והגון ואחיד. האקס טריטוריאלי ששומר עלינו מעצמנו כטריטוריה ואז מתגלה ששמר עבורנו עושר עצום לטובתנו.
חסידות
התנופה הגדולה של המיסטיקה היהודית המודרנית. פעם חשבתי שאני מקבלת את הקבלה כי היא אפשרה את החסידות. אחר כך חשבתי שאני מעדיפה את הקבלה על החסידות כי היא יותר קשה ומאתגרת. היום אני לוקחת מן הקבלה את חכמת המחשבה ומן החסידות
את חכמת ההוויה.
ליטאים; מתנגדים
האם הם זוכרים למה הם התנגדו? האם החסידים זוכרים במה הם היו חסידים? או שזה הפך רק לתיוג חברתי ומניירות לבוש והתנהגות? אולי צריך לרענן מחדש את המאבק זה עם זה כדי שכל אחד יפיח חיים חדשים במאבק בין שכל ורגש תפילה ותורה בתוכו, ויחד היהדות היום תהיה תוססת יותר.
גוג ומגוג
שני מתאבקי הסומו של הסצנה העולמית. רק שנשכיל לבחור בדרך הנכונה, כך שלא יתגוששו על הבמה שלנו. שנישמר ונשכיל שארץ ישראל הקטנה לא תהפוך לזירת הקרב.
משיחיות
הזמן היהודי כשהוא מַחַט העובדת על הבד העבה של ההיסטוריה. המחט מתקשה לתקוע את חודה בחור השחור – הלא פתוח דָיוֹ – של העתיד, ועוברת בתוך כך דרך הלב, הספר או הארץ, וכך נוצרות קבוצות עם יחס שונה למשיחיות.
הבעל שם טוב
המיסטיקאי הנערץ עליי שפתח שער לקיום המיסטי היהודי המודרני מהמאה השמונה עשרה ועד היום. מה לא הייתי נותנת כדי לראותו עומד עם המקטרת ומשוחח עם תופר הפוזמקאות, לשמוע ב-LIVE שורה אחת מהדיבור המצומצם שלו שמחוץ לשיטה שמפרנס כל כך הרבה מחשבה וכתיבה.
הרב מרדכי אליהו
אני נזכרת: בשעת קבלה שהייתי אצלו עם אמי הוא נראה כל כך רוחני הייתי בטוחה שהוא אחרי תרגיל מיסטי עלום, הוא מלווה אותנו לסלון הצנוע להפליא בדרך לדלת, אשתו שואלת מאמי הוראת להכנת חמין עיראקי ולבסוף תפרה את ה"חשוות" (כיסוני אורז בתוך עור עוף תפור) הדוק מדי כמו שתופרים מכפלת בחצאית והאורז לא התבשל.
הרב כדורי
עוד זיכרון: בתקופה שבה קבוצות חברתיות מסוימות בארץ מתנשאות לגבי הרב כדורי, פוזלות תוהות או ממש שוללות ואינן מסתקרנות אפילו לא בשביל תיעוד אנתרופולוגי, משלחת חוקרים מהולנד וגרמניה וביניהם תיאולוגיים קתולים שהגיעו לכנס בין דתי בנושא האהבה, מתחננים בפני לפגישה אתו. אני מצליחה לסדר אותה מיד, שוב בעזרת אמי שתחיה, נכדת הרב יהודה פתיה, מורו של הרב כדורי. אחרי שבוע הם קורנים. הברכות שלו התקיימו.
הרב עובדיה יוסף
גאון ופשוט. שתי אישיויות באדם אחד. גאון אקדמי שמוחו כמחשב המשוכלל ביותר והשכן מהספסל בגן בשיח הפרלמנט השכונתי. אריה דרעי היחיד שידע לשווק אותו כאישיות אחת.
חי"ת ועי"ן לועיים
חה חה חה הצחקת אותי. לא יכולת להתאפק, אה? בכיתה ט' הייתה כל הכיתה גוֹעה "חה חה חה" כשהמורה הקריאה את שמי, אז לא מחקתי את החי"ת. אם היו גועים: "עה עה עה", אולי גם העין שלי הייתה נשארת יותר חזקה.
מיתוסים
יש בהם הכול: מתמונות אמת שאנו שוקעים בהן ברגעי הארה ועד תמונות שקר שהן סביבה רעילה.
כיסוי ראש
פקקים, קסדות, מחבתות וסירים על הראשים. בעד סימון האישה את העמידה לפני אלהים. פחות בעד סימון האישה את השיוך לבעל. אפשר להצטנע בפנֵי שמים, אך למה זה לא יכול להיות מאוורר? סימפטום של מנגנוני אכיפה מורכבים דרך בתי ספר בתי כנסת ומבנים קהילתיים שלוחצים יותר ויותר על האחדת ההופעה הנשית. בקשר למה שיש מתחת לכיסוי הרי שלנשים יש ראש טוב להציע והן המחר.
ציונות דתית
זקוקה דחוף לאוורור ולבאלאנס מחודש בין הריאלי מבחינה פוליטית ובין המשאלות המיסטיות.
פוליטיקה
הסדר הסמוי הלא מוצהר של הכוח והמנגנון שעליו נבנית העמדת הפנים של המבנה הענייני לכאורה, בכל מקום: מבית הכנסת ועד האקדמיה.
חרד"ליות
במבט אחד זהו תוצר הכישלון של אנשי המזרחי לייצב מעין דתיות רציונאלית תרבותית, מנסים להתחדש ומסתכנים לעתים בגלישה הלאומית לתוך השטחים והנסיגה הדתית לתוך החרדה של דיוקים וחומריות, או במבט אחר: הגעגוע של פליטי חינוך רציונלי זה לאוויר החסידות כשהוא עובר דרך הפילטר של הרב קוק. אבל עדיין לא נאמרה המלה האחרונה בנושא הבלאנס הנדרש בין חרדה ולאומיות: מתחילים ניצנים של מבנה הפוך – גלישה לחסידות וחרדה מיתר לאומיות.
אמנות
הסדר החדש של פרגמנטים שהתפרקו הוא הבעת אימון מחודשת בעצם החיים על אף הכאב והתקווה להארה שכמוה כאמירת אמן, ושוב ושוב הכרה שבלא תרגול ואימונים אין ספור אין אפשרות לזכות ברגע הפילוח של ההשראה, כלומר באומנות.
קדושה
החירות לנוח בתוך עצמך, נבדל. החירות להיות מספיק כשאתה לעצמך. ומכאן האחריות לאחר כשהוא נח בתוך עצמו וחורג ממני כשלעצמי, שהיא בעצם ביטוי לקדושת האל שמכיל גם אותי וגם אותו.
מקווה
מקווה הדמעות של סלע עיטם, שעליו שר אורי צבי גרינברג, תופס אותי כאן. מִקווה של בדידות נואשת של משיח וקורבן. גם מדבר אליי רעיון האלוקים כמִקווה הנפש היורדת בבדידותה ריקה מכל רושם, להבין, משהו, אולי.
אלוקים
האין סוף המוחלט. הקרוב והרחוק. המחזיק אותנו כשאנו נושרים בבדידות תהומית, ברגעים שבהם פרומים מכל קשר אנו משוועים, אילם בשוועתנו לעתים, מי כמוהו באילמים, אבל תמיד שומע.
מצוות
המשחקים והשעשועים של הרצון להתקדש. החידות ההתנהגותיות שעוזרות להתארגן מחדש. המבנים שקורסים בשגרה וכשאנו מתקנים-מתקינים אותם אנו מתקנים את עצמנו לשעשוע הפלאי.
שבּת
היכל הכיסופים של החלל הפנוי כשהוא מתגלם בזמן.
ברסלב
הקצה הבוער של החסידות כשאקסטזה היא אש להבה, ואין תמונה.
חב"ד
הקצה השורף של החסידות כשאקסטזה היא הוד קדומים קפוא, ויש תמונה.
רפורמים
צברו "פור" תדמיתי על האורתודוקסיה בארץ כי אינם מזוהים עם המדינה.
ערוץ 2
זה שבא אחרי הערוץ הראשון, אך לא הצליח להיות טוב כמו הראשון בזמן שלא היה כלום. מסקנה: תנו לנו מגבלה ואפס תנאים ושוב יהיה "זהו זה", "לול" ו"ניקוי ראש".
עוּד
עוד חוזר הניגון שזנחה הישראליות לשווא כשניסתה להיות דומה לפסנתר.
הרב קוק
מה הוא היה אומר עכשיו אם הוא היה משקיף מחלון רחוק על כל המצב? לאיזה ספר היה חוזר מכל הספרים ל"ערפלי טוהר" או ל"אורות מאופל"? או שהיה כותב מחדש כמו בזרעונים מסות חריפות חדשות חסרות סלסולים ושמות תואר.
מדונה-אסתר
רגע רגע, מי זאת? אה, נזכרתי. האם היא יודעת עד הסוף מה חשב מי שהציע לה את שמה אסתר? כנראה רמז למדרש אסתר קרקעיתו של עולם הייתה.. בטח לא התכוון או לא ידע את מעמדה של אסתר בשבתאות. או שמא כן? גם שם אישה כפולה.
חתולים
חברים – מחופשים, שימו לב – מכוכב אחר. יכולים להדריך אותנו למחוזות עלומים אם רק נפקח את עין הלב.
אינטרנט
רשת הדייגים שפרושה היום על פני האוקיינוס הקוסמי ומרשתת זו לזו מיליוני תודעות, ובעלי הכנף – כמו שאמר קהלת החכם מכל אדם – חושבים שלחינם פרושה הרשת שמחכה לצוד אותם. נשארה הבחירה האם להיות דייג שמדי פעם מעלה את הרשת וזורק הצידה את האשפה המיותרת, או להיות דג שנצוד ונופל לחור כמו שנופלים לקובה מזוהמת.
NRG יהדות
טוב שיש אותו. יכול להעז יותר מבחינת איכות. יכול לבטא יותר את 70 הפנים של היהדות כדי לא להיות דומה מדי לאחידות החברתית השלטת. יש צימאון.
נא להמתין לטעינת התגובות
