שתי מפלגות, שתי השקפות עולם
מי ששותף להבנת חשיבות הישיבה בממשלה, מי שתומך בכך שהציונות הדתית צריכה לשלב שלל ערכים בעשייה הציבורית, ומי שסובר שיש להתרחק מן השוליים הקיצוניים במחנה – ימצא את מקומו ב'בית היהודי'
קואליציה ואופוזיציה. גם אם נתניהו יהיה זה שירכיב את הממשלה הבאה, כפי שנראה מן הסקרים האחרונים, הרי שעל פי כל ההערכות, אם הוא חפץ במרווח נשימה תקשורתי, הוא לא יקים ממשלה צרה, אלא יצרף אליו את אנשי קדימה או מפלגת העבודה. ממשלה זו תצטרך לייצר סדר יום מדיני כלשהו, בעיקר מול הממשל החדש בארה"ב, ומשום כך קשה לראות את אנשי האיחוד הלאומי מצטרפים לממשלה שכזו, ובוודאי שלא מאריכים בה ימים.
קשה לראות את אנשי האיחוד הלאומי מצטרפים לממשלה. צילום: פלאש 90
הרעיון שעמד מאחורי ניסיון הקמתה של מפלגה מאוחדת נבע, בראש ובראשונה, ממצוקת מעמדו של הציבור הדתי-לאומי במוסדות המדינה בכלל, ובעולם החינוך בפרט. מצוקה זו העמיקה תחת הנהגתה של שרת החינוך יולי תמיר, והחריפה עוד יותר עם המשבר הכלכלי העולמי. הציונות הדתית אינה יכולה, פשוט אינה יכולה, להרשות לעצמה קדנציה נוספת בין ספסליה האחוריים של הכנסת. יהיה בכך הרס מוחלט של מוסדות הציונות הדתית, של הרבנות והדיינות, של כל אמצעי ההשפעה של הדרך הדתית-לאומית.
קל יותר ופופולרי יותר ללכת לאופוזיציה, אולם תחושת האחריות, המאפיינת את 'הבית היהודי', מחייבת את הישיבה בממשלה, גם במחיר של פשרות מסוימות, כל עוד בישיבה זו יש יותר תועלת מאשר שהייה חסרת תוחלת באופוזיציה.
ערכי הציונות הדתית. שאלת הישיבה בקואליציה נגזרת, כמובן, ממחלוקת ערכית על שאלת זהותה של הציונות הדתית כיום. אנשי האיחוד הלאומי התפצלו מן הבית היהודי, משום שלטענתם הבית היהודי לא ייצג מספיק את המאבק על ארץ ישראל כערך מרכזי. אולם, גישת 'הבית היהודי' מבטאת רצון לא להנמיך את דגלה של ההתיישבות בארץ ישראל, אלא להניף בגאון דגלים נוספים, מרכזיים לא פחות בהשקפת העולם הדתית-לאומית, מתוך הכרה במחיר הכבד ששילם הציבור הדתי-לאומי על התרכזותו הפוליטית אך ורק בנושאי ארץ ישראל.
מלבד נושא החינוך, ערכים נוספים באים לידי ביטוי גם בדמויות החדשות שהצטרפו ל'בית היהודי'. עצם הצבתו של דניאל הרשקוביץ', רב ופרופסור, בראש הרשימה, מהווה אמירה משמעותית בדבר מרכזה של השקפת עולם המשלבת תורה ומדע, תורה עם דרך ארץ, אמונה שהיתה בעבר מדגליה המרכזיים של הציונות הדתית. דומה, שנקודה זו בדיוק הייתה לצנינים בעיניהם של גורמים מרכזיים באיחוד הלאומי (בעיקר מן הזרם החרד"לי). מי שמעודד הקמתן של 'ישיבות קטנות', שבהן לימודי החול תופסים חלק הולך וקטן, לא ראה בעין יפה הצבתו של רב פרופסור בראש הרשימה הדתית-לאומית.
אף להצבתו של אורי אורבך ברשימה יש משמעות רעיונית. הצורך בכישרון תקשורתי לייצג באופן רלוונטי את הציבור הדתי-לאומי וליטול חלק בשיח הציבורי במדינה, מעבר לגבולות עיתוני המגזר.
לחדד את ההבדלים
ולבסוף, אף מעמד האישה נתון במחלוקת בין שתי המפלגות. לא בכדי אין אישה ברשימת האיחוד הלאומי, לעומת רשימת הבית היהודי. גם בנקודה זו דומה האיחוד הלאומי למפלגות החרדיות, הרבה יותר מאשר לזרם המרכזי של הציונות הדתית.
היחס לקיצונים. אנשי האיחוד הלאומי התקשו להתאחד עם אנשי המפד"ל, אך לא התקשו למצוא שפה משותפת עם אנשי תנועת כך מיסודו של הרב כהנא הי"ד. רוב רובה של הציונות הדתית, על מגוון רבניה ומורי דרכה, התרחקה מאוד בשעתו מכהנא ומעמדותיו הקיצוניות. התאחדות עם מרזל, וולפא
וחבורתם מביאה את הציונות הדתית לעמדה קיצונית שמעולם לא הייתה בה.
שתי מפלגות לפנינו, שתי השקפות עולם, שונות באופן מהותי זו מזו. מי ששותף להבנת חשיבות הישיבה בממשלה, מי שתומך בכך שהציונות הדתית צריכה לשלב שלל ערכים ודגלים בעשייה הציבורית, ומי שסובר שיש להתרחק מן השוליים הקיצוניים במחנה – ימצא את מקומו ב'בית היהודי'. מי שלא, יבחר ב'איחוד הלאומי'. את ההבדלים הללו צריך לחדד, מתוך מחלוקת אמיתית לשם שמיים, ומתוך תקווה ששתי המפלגות ימצאו את עצמן בכנסת הבאה.
הרב אמנון בזק הוא ר"מ בישיבת "הר עציון".
נא להמתין לטעינת התגובות
