"בסוף ניצחתי את האלוף"
חננאל דיין שסירב ללחוץ את ידו של הרמטכ"ל, הודח מצה"ל, השתחרר והשבוע זכה בתביעה שהגיש נגד האלוף אלעזר שטרן. בראיון ראשון חוגג דיין ניצחון: "עמדותיי לא השתנו"
דיין היכה גלים ביום העצמאות שנת 2006, כשהגיע עם 120 חיילים מצטיינים לטקס המסורתי בבית הנשיא. על פי כללי הטקס, החיילים ניגשים, אל נשיא המדינה ואל הרמטכ"ל, לוחצים את ידיהם, ומקבלים תעודת הצטיינות. הטקס הועבר בשידור חי בערוץ הראשון, אבל הרייטינג של סצנת דיין והרמטכ"ל שבר שיאים, והגיע עד מהרה לכל כלי תקשורת אפשרי. ברחבי כל העולם נראה הקטע הקצר ובו נותר חלוץ המום, לאחר שסמל חננאל דיין מסרב ללחוץ את ידו.
"עמדתי מול הרמטכ"ל והצדעתי לו", משחזר דיין (כיום 24) בראיון ראשון ל"המגזין", "היה לי קשה מאוד לעמוד מולו. היו לי הרבה בני משפחה שגרו בגוש קטיף, ופתאום כל תמונות הגירוש צפו חזרה. למרות זאת הצדעתי לו, כי יש לי כבוד לדרגות, אבל לא הייתי מסוגל ללחוץ לו את היד. פניתי אליו בנימוס ואמרתי לו: 'המפקד, אני מבקש לא ללחוץ את היד'. הוא נענה. קצב מלמל איזה דבר ביקורת, הטקס המשיך כרגיל, הרמטכ"ל נתן לי סיכה, קצב נתן תעודה, והכל היה רגיל. מי שעורר את המהומה היה האלוף אלעזר שטרן, שניגש בסוף הטקס ונזף בי. הוא דרש שאני אתנצל, ואמרתי שאני מסרב".
אלא שהפרשה לא הסתיימה כאן, ודיין הפך עד מהרה לגיבור פוליטי: בשמאל מיהרו לגנות אותו, ובימין זכה "החייל הגיבור" לתהילת עולם, ואף נערך לכבודו ערב הוקרה. אחת הטענות כלפיו היתה כי תכנן את כל התקרית מראש כדי לעורר פרובוקציה.
יומיים בלבד לאחר התקרית הודח דיין מחטיבה 188 של השריון שבה שירת. הוא נקרא ללשכת ראש אכ"א האלוף שטרן, ושם התבצר בעמדתו וסירב להתנצל. "לא תכננתי את התקרית הזאת", אמר אתמול דיין, "תכננתי ללחוץ לו את היד, ולהעביר לו מכתב שכתבתי. כתבתי שם שקשה לי מאוד לשרת בצבא אחרי הגירוש מהגוש, ולמרות זאת החלטתי להתנדב לשירות בצבא שמונה חודשים נוספים. בסוף כידוע לא הצלחתי ללחוץ לרמטכ"ל את היד, ולכן גם לא מסרתי לו את המכתב".
במקום זאת, בסיום הטקס מסר דיין לאלוף שטרן את המכתב כדי שיקרא. "שטרן הודיע לי שהוא מחרים את המכתב. באורח פלא הגיע המכתב ליאיר לפיד, שהודה בבית משפט כי שטרן העביר לו עותק ממנו".
בעקבות מאמר חריף בגנותו של דיין, החליט האחרון לתבוע את יאיר לפיד על הדברים. בין היתר כתב לפיד "חננאל המשתולל", "חננאל המקלל", "חננאל המתנפל", "חננאל המטרלל" ו"חננאל המחלחל". כשנדרש לפיד להציג מסמכים שיתמכו בדבריו, הגיש סדרת מכתבים וחוות דעת צבאיות בעניינו של דיין. בין היתר נמצאו שם כתב הדחה ממילוי תפקידי לוחם, סיכום ראיון מג"ד וסיכום ראיון מח"ט, מכתב חתום בידי מפקד הפלוגה ובו פרטים אישיים ומשפחתיים של התובע, לרבות הגירושים של הוריו בגיל צעיר, מות אביו של התובע וסיבת המוות, וכן תמליל השימוע שערך שטרן לדיין. סיווגם של המסמכים היה שמור או מסווג.
לפיד הודה כי קיבל את המסמכים משטרן, ובעקבות כך הגיש דיין באמצעות עורך הדין יהל מרחבי תביעה אזרחית נגד האלוף. "מסירת המסמכים נעשתה שלא לשם תכלית ראויה", נכתב בתביעה, "נהפוך הוא! היא באה כדי להתנכל לתובע, לעשותו מטרה לשנאה,
אתמול הודיעו פרקליטי שני הצדדים כי הגיעו להסכם פשרה, שלפיו ישלם שטרן לדיין סכום בסך 31.5 אלף שקל. משמעות הפשרה היא בפועל הודאה ששטרן נהג שלא כשורה בהדלפתו ללפיד את החומרים המסווגים. עשרות מסמכים שהוגשו במהלך קדם המשפט תומצתו לנייר בודד, שבו נחתמה הפשרה שתקבל בימים הקרובים תוקף של פסק דין.
"מכיוון שחננאל הוא ילד טוב ירושלים", מסביר את הצעד עורך הדין מרחבי, "ומתוך רצון שלו לגמור את העניין כמה שיותר מהר ולהתקדם הלאה בחיים, הוא הסכים לסכום הזה. אני מקווה שהמקרה הזה יביא לכך שאנשים בעמדות מפתח ייזהרו בשמירת כבודם של בני אדם, שתרומתם למדינה נכבדת".
"אני מקווה שזה יהיה תמרור אזהרה לכל מי שעושים שימוש לא חוקי בכוח שלהם", אומר דיין, "הפשרה מעידה כאלף עדים ששטרן מודה שהדליף לא כדין את המסמכים, כדי ללכלך עליי ועל כל המחנה הלאומי".
גם אביו המאמץ של חננאל, יוסף, המתגורר ביישוב פסגות, מרוצה מהתוצאה. "היה אפשר להוציא יותר כסף, אלא שחננאל לא רצה יותר מאבקים, אבל בסך הכל אני מאושר כי שטרן הרים דגל לבן. הוא הרי מודה שהוא הדליף, אחרת כנראה לא היה מסכים לפשרה. אנחנו נוסיף לרדוף אותו עד שהוא ישלם מכיסו, לא ייתכן שהצבא יממן את הטעויות של שטרן. הוא עשה את זה לדעתנו רק כי החייל דתי. פה אתה רואה שאלוף בצה"ל יכול להתנהג כך. אי אפשר להשתמש בסמכויות שניתנו לטובת הצרכים האידיאולוגיים שלך. לא בשביל זה קיבלת מינוי מכובד. היום כבר ברור, הסמל צדק והאלוף טעה".
כחודש לאחר שהודח מהצבא, פרצה מלחמת לבנון השנייה, ודיין הוחזר לשרת כלוחם. בתום המלחמה, שוחרר סופית והמשיך במסגרת ישיבת ההסדר בערד. לפני כחצי שנה הוא השתחרר משירות בצה"ל, והיום הוא שוכר דירה ברמת גן ולומד לקראת תואר ראשון בעבודה סוציאלית. במקביל הגיש דיין תביעה בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים גם נגד "האגודה למען החייל" לאחר שלא קיבל את המענק שהובטח לו בסך 1,000 דולר על היותו חייל מצטיין.
"כל כך הרבה אנרגיה השקיע שטרן במערכה שניהל נגדי. גם דאג שידיחו אותי, גם מנע מהאגודה למען החייל להעביר לי את המענק, וגם הדליף ליאיר לפיד ערימת מסמכים שיסייעו לו להכפיש אותי", אומר דיין, "אבל הכי נדהמתי מהפגיעה בפרטיות. זו רק דוגמה קטנה איך הוא חיפש הזדמנות לדפוק את המחנה שלנו. הוא היה גורם משמעותי בגירוש יהודי גוש קטיף. אני אוהב את המדינה ואת הצבא, אבל על הגירוש, לא נשכח ולא נסלח".
שלוש השנים שחלפו מאז הסירוב לא מרככות את הזעם ולא גורמות לחננאל להביע חרטה על המעשה. "ההפך", הוא מדגיש, "דווקא המלחמה בעזה מוכיחה עד כמה הגירוש היה פשע. הצדעתי כי הוא הרמטכ"ל, אבל סירבתי ללחוץ יד, כי הוא לא חבר שלי".
אתה פעיל באיזו מסגרת פוליטית?
"ממש לא, אני א-פוליטי. אני עובד בהוסטל של חולי נפש, ובכסף שאקבל אממן את המשך הלימודים".
למי אתה מצביע?
"לאיחוד הלאומי כמובן".
נא להמתין לטעינת התגובות
