כניסת השבת: בגאווה וביראה
הרב יעקב מדן, מבכירי הרבנים בציונות הדתית, תומך ביציאת הומואים דתיים מהארון ומבטיח את אהבת הקהילה לאלו שינסו ולא יצליחו לשנות את נטייתם. אבל משכב זכר? עד כאן
הרב מדן הוא מחשובי הרבנים בציונות הדתית, ראש ישיבת ההסדר הר עציון ומי שהתפרסם כאחד ממעצבי אמנת גביזון-מדן שנועדה להסדיר מתוך הבנה את יחסי דתיים-חילוניים בישראל. כעת הוא מציג גישה מהפכנית ביחס הרבני לתופעת ההומואים הדתיים, שכמו כל האופנות החילוניות הגיעה לציונות הדתית באיחור של חצי דור, ומצהיר כי הוא רוצה אותם כחלק מהקהילה הדתית, למרות נטייתם המינית.
זה היה לפני כשלושה שבועות, בירושלים. נכחו כמה עשרות הומואים חובשי כיפות סרוגות, שמונה לסביות, ארבעה-חמישה בעלי חזות חרדית וזוג נשוי אחד, שהאגף הזכרי בו לא הפסיק לנגוע באשתו כמכריז "שלא יהיו אי הבנות, אני סטרייט לגמרי". האחרון, אהוד עזריאל מאיר שמו, כתב את ההצגה המטלטלת שפתחה את הערב והציגה מפגש בין זוג אוהבים חובשי כיפות. נדמה היה שהשחקנים על הבמה היו גם מהבודדים באולם שהופעתם כללה ציציות בחוץ. אחד מהם החליט להתחתן, עם אישה, והשני זעק כלפי הקב"ה: "מה אני אעשה? שאביט בחווה ואחשוב על אדם? למה בראת אותי, למה בראת אותי ככה?".
הרב מדן, חמור סבר, פתח בדברים לאחר המופע. "ראשית כל, אני רוצה להביע מחאה על ההצגה", הוא אמר. "לא פורסמה התראה שהכניסה אסורה לבעלי לב חלש, והלב שלי עוד דופק. זה הייתה הצגה קשה מאוד, ואינני אומר את הדברים כפגם, אלא כמעלה".
בשלב זה, בחר הרב לספר סיפור מהגמרא, על רבי אלעזר, שהיה מטייל רכוב על חמור והייתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה. נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר. אמר לו "כמה מכוער, שמא כל בני עירך מכוערים כמוך?". ענה לו: "איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשני 'כמה מכוער כלי זה שעשית'". כיוון שידע בעצמו שחטא, ירד מן החמור ונשתטח לפניו ואמר לו: "מחל לי".
"מילדותי נתקשיתי", הרהר בקול הרב מדן, "להבין איך נכשל רבי אלעזר בעברה כזו של העלבת אדם מכוער". הוא מצא סיבה אפשרית: ייתכן שהאיש התגורר בחמת גדר, אז עיר של מצורעים שבאו למעיינותיה החמים, ושרבי אלעזר התייחס אל המכוער כך, שכן הצרעת נתפסה ככזו שנדבקים בה בעלי חטאים כבדים שיש להיבדל מהם.
ומה הקשר להומואים? "איש בחבורה היקרה היושבת כאן אינו מצורע חלילה", הבהיר הרב את עמדתו. "כאן יש צורך להדגיש, שעצם הנטייה ההפוכה אינה נובעת מחטא שחטא האדם בבחירתו החופשית, אלא היא בחירה של האומן שעשאו, או של אירועי יסוד שקרוב לוודאי שמעולם לא היו בשליטתם של בעלי הנטיות. ממילא אין צורך להוסיף על צערם את הרתיעה והבידול החברתי".
היושבים מולו לא הסתפקו בהבנה. הם חיכו לפתרון הלכתי, כזה שיאפשר להם להישאר בקהילה הדתית למרות נטייתם המינית האסורה. "הניסיון שלנו בהלכה, בדברים שנכתבו על זה, הוא לצערי קצר", אמר הרב מדן, ובלי רחמים הבהיר את היחס החמור בתורה ובהלכה למשכב זכר. "ההלכה הקדומה מביאה את המעשה המיני, ואני מתכוון כרגע רק למעשה המיני, כדבר שנזכר במשנה בין אלו שמצילים אותם בנפשם", אמר בהתייחסו לפרשנות. על פיה, מבצעי האקט האסור נמנים עם אלה שחטאם חמור כל כך עד שכדי להצילם מביצוע העברה מותר להרוג אותם.
כבר נדמה היה שהכותרת מהערב תישאר עצם השתתפותו של הרב מדן באירוע, וההכרה בכך שנטייתם המינית אינה אשמתם. זהו לא עניין של מה בכך. אלא שאז התברר כי הוא בא עם בשורה. משנה סדורה ומפתיעה שבמרכזה התחייבות לסובלנות דתית כלפי אלה מבין ההומואים הדתיים שעשו כל מאמץ לשנות את נטייתם ופשוט לא הצליחו. הבטחה כי הקהילה הדתית תקבל אותם באהבה, ואפילו הצהרה כי הוא תומך ביציאה של הומואים דתיים מן הארון.
והיה עוד משהו, מפתיע עוד יותר. אבחנה בין המעשה המיני עצמו של מין אנאלי, שאותו שום רב לא יכול להתיר בשל איסור התורה המפורש "ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם מות יומתו", ובין "דברים קלים יותר", כלשונו.
"קשה לתאר כמה הדברים האלה חמורים", אמר.
"השאלה הזו היא שאלה אישית", הסביר הרב מדן. "אין שניים דומים זה לזה במידת הנטייה ההפוכה אצלם, לא בעומקה, לא בסיבותיה וממילא גם לא בשאלות שאמרנו כאן. כשאני אומר שאלה אישית, אני לא מציע לכל אחד לפסוק לעצמו - כל אחד צריך לקבל הדרכה אישית אצל רב שהוא מאמין בו. אני יודע שיש רבנים ופוסקי הלכה שמכירים בעלי נטייה הפוכה, עוזרים להם, מעודדים אותם ונותנים לכל אחד את ההלכה המתאימה לו.
"יש למצות כל אפשרות, אבל כל אפשרות, לטפל בנטייה הזאת", הדגיש. "אני חושב שאדם צריך להתייצב לפני הקב"ה בלב נקי, במצפון נקי ולהגיד לו: 'ריבונו של עולם, עשיתי כל מה שאני יכול כדי לטפל בנטייה הזאת'. אנשים שהיו נחושים מאוד והשקיעו בדבר הזה את כל מאודם, חלק מהם הצליחו, חלק לא קטן. אדם עומד מול אלוהיו, יעמוד לפניו בעניין הזה בלב נקי. לא יצליח? אני חושב שרב יוכל להבין, יוכל לפסוק, יוכל ללכת לקראת כל אחד, כל אחד בדרכו שלו".
אחד המתחבטים בקהל ניסה להבין מה כוונת הרב. "מה הפתרון הקיצוני ביותר שרב יכול לתת בהדרכה פרטית, אם אדם ניסה ולא הצליח להשתנות?", הוא שאל. "יהיה אישור לחיות עם גבר, בלי לעשות את המעשה האסור?". גם הוא לא העז לומר כי בין ההומואים הדתיים יש מי שמעידים על עצמם כי הם נמנעים מעשיית המעשה המיני החמור, אך מרשים לעצמם לחטוא בזוגיותם במעשים אחרים.
הרב מדן, בכל מקרה, דחה את השאלה. "לא אענה, כי כולם יישרו קו לפי זה". השואלים ניסו להמחיש לרב את מורכבות חיי ההומואים הדתיים, לאו דווקא בסוגיות המשעשעות דוגמת "האם עדיף שלא ישחו בחוף נפרד לגברים?" או "האם מותר להם ללכת לטבול במקווה לקראת יום הכיפורים?". אחד סיפר על הדילמה לפני ההצבעה בבחירות. "אני חושב להצביע לבית היהודי כדי למנוע ממרצ להעביר זכויות שיעזרו להומואים", הוא אמר. "זה מה שההלכה דורשת ממני".
אחר סיפר כי יצא בשבוע שעבר לפאב של הומואים בתל אביב, אוויטה. "לפני כן", הוא אמר, "הלכנו לאכול במקום כשר". הוא התרעם על דרישת הרב מההומואים להשתנות ותיאר את הסבל הכרוך בטיפולי ההמרה שרבים מהם עוברים. "האם רק אם אתלה על הצלב ואדמם, כי עשיתי הכל להשתנות, אהיה בסדר בעיני הרב ואתה תהיה מוכן לקבל אותי?", תהה. "האם אתה מודע לסכנות שבטיפולים, לכאב הנפשי הכרוך בהם?".
הרב מדן השיב כי התכונן ארוכות לקראת הפגישה. "נחשפתי גם לסכנות וגם לתקוות, ואני חושב שזוהי סכנה מסוימת", הוא אמר. "גם כשאני נוסע לבן שלי באיזה מאחז בדרום הר חברון, אני נחשף לסכנות. יש כאן סיכון ויש גם תקווה, אבל לא הייתי מונע את התקווה הזאת לא ממך, לא מאף אחד אחר".
במקום לתקוף את ארגון ההומואים הדתיים, שמעורר אנטגוניזם גדול בחברה הדתית, חיבק אותם הרב מדן והטיל עליהם משימה: לעודד את החברים ולחזק אותם לשמור את גדרי ההלכה למרות הקשיים, שאינם באשמתם. "מידת האמונה הנדרשת מהציבור היקר שיושב פה היא מידת אמונה שאני לא הגעתי אליה", הסביר. "דווקא הציבור היושב כאן יכול לקיים מצוות קידוש השם שאין כמותה".
אך למרות שהרב הזהיר מפני הסכנה שארגוני ההומואים הדתיים ייצרו אווירת לגיטימציה לא רק לאנשים, אלא גם לעצם המעשה האסור, הוא הפתיע עם הבעת עמדה התומכת ביציאה של הומואים דתיים מן הארון.
"אני לא בעד לאפסן אף אחד בארון, חלילה לנו מזאת", אמר הרב. "אני חושב שמי שהדברים האלה אינם באשמתו, אין לו סיבה להתבייש בנטיות האלה. אם אנשים בקהילה יידעו שהארגון לא גורר אחריו צעירים ולא נותן לגיטימציה לתופעה, אני משוכנע שהם יקבלו את הציבור הזה באהבה. אם יידעו שהציבור הזה מכיר ודוחף לעשות את הכל כדי לעמוד מול הקב"ה ולהגיד 'ניסינו להשתנות ולא הצלחנו', יקבלו את הציבור הזה באהבה גדולה".
לטענת הרב מדן, הפחדים הקמאיים יירדו וחברי הקהילה ההומו-לסבית יהיו חלק מהקהילה הקדושה. "אנחנו רוצים שהאנשים האלה יהיו כולם בתוך החברה שלנו", הוא סיכם את דבריו. "אם הציבור יחוש שמדובר רק באנשים שבאמת עשו את הניסיון אבל לא הצליחו, ועושים את הכל כדי לשמור את מצוות ה', אני משוכנע שהציבור שלנו יוכל לקבל את הקהילה הזאת באהבה רבה".
נא להמתין לטעינת התגובות
