תושבים בעזה: חמאס יצא מהמלחמה מחוזק
"אין פחד במילון שלנו", אומר לוחם חמאס ותושבי הרצועה מסכימים: מי שמפחד זה אנו וילדינו. עזה חודש וחצי לאחר "עופרת יצוקה".תמונת מצב
אחרים עובדים על בנייה מחודשת של המסגדים ההרוסים. ברדיו החמאסי "אל-אקצה" אפשר לשמוע שר מהחמאס שמדבר על בנייה מחדש, מה שיכול להעיד שהתהדייה בזמן הקרוב היא הפתרון הנחוץ וכי מה שעומד בראש מעייני החמאס הוא פתיחת המעברים. הכל כדי להכניס סחורות לרצועה. הכל כדי לבנות את עזה מחדש ולעורר את הכלכלה המקומית.
4.5 מיליארד דולר גויסו לטובת שיקום עזה בוועידת המדינות התורמות בשארם א-שייח. ארצות הברית, שמעבירה 900 מיליון דולר, תעשה הכל כדי שהכסף לא יגיע לידי החמאס. מדינות אירופה נתנו הצהרה דומה. אבל החמאס שולט כאן. והחמאס גם עושה כל שביכולתו כדי לשקם את הרצועה.
החמאס עוד כאן. הישראלים מדברים על הרתעה. הם באמת השיגו הרתעה. תושבי הרצועה עדיין בטראומה. חיים בפחד. החמאס, לעומת זאת, יצא מחוזק. יש פחד בעזה, אבל הוא לא של החמאס.
אנשי המשטרה החמאסית עומדים ברחובות, מכוונים את התנועה, מסיירים בניידותיהם, אוכפים את הביטחון. מאותתים לכולם שהם לא הובסו במלחמה.
אולם כשאתה מגיע לאזורים ההרוסים, אתה נכנס להלם ממראות האנשים האלה, שחיים באוהלים, ממתינים לחמאס או לגוף אחר שיסייע בבניית ביתם מחדש. אז אתה מתחיל להבין מדוע החמאס מתעקש על תהדייה.
ובאזורי הגבול עם ישראל, שם בלילות יש פעילות ערה של חמושים, לבושים מדים כשלראשיהם סרט ירוק של חמאס או סרט שחור שמשייך אותם לג'יהאד האיסלאמי, או אדום של החזית
"אלמוראבטין", קוראים להם. תפקידם הוא לתצפת על גדר הגבול עם ישראל מחשש לפעולות של הצבא הישראלי בעזה.
ניסיתי לדבר עם אנשי הזרוע הצבאית, לברר איתם מה עשו במלחמה ואם הדיבורים של ישראל על שיקום כוח ההרתעה מזיזים להם. לא הצלחנו להיפגש. עד שיום אחד הם החליטו לשים את הקלפים על השולחן.
"יאללה, תעלה לאוטו". אני עולה. קושרים את עיניי בכיסוי. "נתק את הסוללה מהסלולרי". אני מנתק. אנחנו יוצאים. אינני יודע לאן.
כבר כמה שבועות שאני מנסה לקיים ריאיון עם אחד מחמושי הזרוע הצבאית של גדודי אל-קסאם, ועכשיו הוא הסכים. ביצע טריקים ביטחוניים כדי לאפשר לי את הפגישה איתו. הגענו. מורידים את הכיסוי מעיניי.
קרוב לפרדס. שקט מסביב, שמופר בנביחות כלבים. חמישה רעולי פנים יוצאים לקראתנו. רובי קלצ'ניקוב ומטולי אר-פי-ג'י בידיהם. סרט ירוק על המצח. הצגתי את עצמי. אנחנו מכירים אותך, השיבו, התחקינו אחריך. ציפיתי לזה. חמאס והזרוע הצבאית פועלות ברצועה ועוקבות אחרי כל דבר. הריאיון מתחיל.
אתם לא מפחדים בחשכה במקום הזה?
"למען פלסטין אנחנו מוכנים להקריב את כל מה שיש לנו", אמר אחד, המכנה את עצמו אבו מסעב. "אם אנחנו לא נהיה פה בלילות ונבצע את עבודתנו, מי יבצע אותה?".
הצבא הישראלי אומר שהוא כפה את כוחו והרתעתו עליכם, שעכשיו אתם חושבים אלף פעם לפני כל פעולה.
אבו מסעב צוחק. "תראה, אף אחד לא אוהב מלחמות. מלחמה זה הרס, הרג ודם, ולרוב האזרחים הם הקורבנות. אבל אם המלחמה נכפית עליך, אין לך ברירה ועליך להתנגד.
"אנחנו לא מבקשים מלחמה, אנחנו מגנים על אדמתנו למען החופש שנלקח מאיתנו בכוח. אנחנו לא כבשנו אדמה של מישהו אחר, לא כפינו מצור על אף אחד, אלא כל זה מופנה נגדנו.
"אין גבול לפחדנות של החיילים הישראלים. כל מה שהם עשו היה להכות באזרחים מהיבשה, הים והאוויר. ולאחר מכן הם טוענים שהשיגו את הניצחון. איפה הניצחון הזה?".
איך עברה עליכם המלחמה?
"אין ספק שהמלחמה האחרונה הייתה האלימה והקשה ביותר מאז תחילת הסכסוך. הצבא הציוני עבר את כל הקווים האדומים והשתמש בכל כובד משקלו כאילו שהוא מתעמת עם צבא סדיר".
פתאום אבו מסעב משתתק. בואו, צריך לתפוס מחסה. יש מזל"טים באוויר. "אתה תתפלא אם אומר לך שרק כמה מאות לוחמים מגדודי אל-קסאם נלחמו בצבא הציוני", סיפר לאחר שיצאנו מהמחסה.
אז איפה כל אלפי הלוחמים שאתם מדברים עליהם?
הוא עונה בלחש. "הצבא הציוני חיכה שנצא בקבוצות להתעמת איתו במרחב הפתוח, פנים מול פנים, כדי שיוכל לחסל כמה שיותר לוחמים מאיתנו בשדה הקרב באמצעות מטוסיו. למדנו והפקנו לקחים מניסיון העבר ולא אפשרנו לו את ההזדמנות הזו. זה מה שגרם לצבא הישראלי לאבד את העשתונות ולהכות באזרחים".
איפה התחבאתם?
אבו מסעב מחייך. "אתה באמת לא יודע?"
מנהרות ?
"אנחנו לא מתחבאים במנהרות. אנחנו נלחמים שמה. למדנו מניסיון האחרים כיצד להילחם מתוך המנהרות. אין לנו היכולות שיש לצבא הציוני. היה עלינו למצוא אלטרנטיבות כדי להתגבר על קשיי הקרבות ולגרום לאויב כמה שיותר נזקים בקרב חייליו. לכן, חפירת מנהרות הייתה הפתעה לאויב.
"כך גרמנו למספר גדול של הרוגים בקרב חייליו. אם הם אכן ניצחו, שיפתחו את כל התיקים ויציגו את העובדות. אם לא יציגו אותם, יבוא יום ואנחנו נציג אותן. יש לנו ראיות".
חמוש אחר, אבו מועאד, הסביר: "המלחמה מרמה. הצבא הציוני רצה כוחות גדולים של לוחמים מולו כדי להפציץ אותם. אבל לא היה לנו צורך במספר גדול של לוחמים להתעמת איתם. החיילים פחדו להתקדם אלינו.
"במשך ימים חיינו על תמרים ומים והיינו מוכנים להמשיך עד הסוף. אנחנו אנשי צדק, ובמצב של הגנה עצמית לא היו ברירות אחרות. זה היה להיות או לא להיות".
נהיה כבר מאוחר. התחלנו להבחין במטוסי המודיעין חגים בשמים.
אתם מפחדים ממלחמה נוספת שיפתח בה הצבא הישראלי?
אבו מסעב: "אין מקום לפחד במילון שלנו. אנחנו מייחלים למות קדושים כמו שהם מייחלים לחיים. כשבחרנו בדרך הזו, ידענו מבעוד מועד שהיא דרך קשה ושגורלה הוא או המוות או הניצחון. אנחנו מייחלים לפגוש את אלוהים בכל זמן.
"עם זאת, אנחנו לא מייחלים למלחמה כפי שהסברתי לך, אבל היא נכפתה עלינו ואנחנו מוכנים. אנחנו הולכים לפי הוראות הנהגתנו המדינית שהסכימה לתהדייה, לא מחשש לחיינו, אלא שאנחנו משוכנעים שעמנו זקוק למנוחה ולבניית כל מה שהרס הכיבוש. אך זה לא סוף המלחמה, אנחנו יודעים שהציונים לא יכולים לחיות בלי הרג ובלי דם, לכן אנחנו תמיד מוכנים".
הדעות סביב המלחמה ותוצאותיה חלוקות בקרב התושבים העזתים. בסופו של דבר, הם אלה שחיו את רגעי המלחמה. הם אלה ששילמו מחיר כבד. חלק היה עד לרגעיה המרים של המלחמה, אחר חי אותם.
אם הישראלים חושבים שההתנגדות נחלשה בעקבות המלחמה, הם משלים את עצמם. "אנשי חמאס משוגעים, לא מפחדים", אומר אבו אשרף, בעל מוסך המתגורר במזרח העיר. ביתו של אבו אשרף נהרס חלקית בעקבות הפגזה ישראלית. "הייתי רואה אותם (אנשי חמאס) מסתובבים בלילה, מסתירים את נשקם מתחת לבגדים, כך שאף אחד לא יזהה אותם.
"הצבא הישראלי משלה את עצמו אם הוא חושב שהוא מסוגל לחסל אותם. הם משוגעים, נלחמים עד מוות ולא מעניין אותם כלום. חמושי 'אל-קסאם' היו יורים טילים מתחת לאדמה. עד עכשיו אני לא יודע מאיפה ואיך הם עשו את זה. נדמה לי שזה מה ששיגע את הישראלים".
הישראלים אומרים שהחמאס מפחד.
"וואללה, מי שמפחד זה אני וילדיי ולא אנשי חמאס. אתה באמת מאמין שישראל לחמה בחמאס או באנשי ההתנגדות? ישראל הרגה אזרחים והרסה את בתיהם כדי שנצא למרד נגדם. אבל חמאס ואל-קסאם לא הפסידו כמעט כלום".
אבו ג'מיל, בעל חנות למוצרי חשמל, מסכים עם אבו אשרף. "אני חושב שהזרוע הפוליטית אולי כן מפחדת מהמלחמה. אבל החמושים משוגעים, מחפשים את המוות".
הוא סבור שהזרוע הפוליטית זקוקה לתהדייה כדי שתוכל לחזק את מעמדה של ממשלת חמאס בשטח וכדי שיוכלו לבנות את מה שהרסו הישראלים. אך לדברי אבו ג'מיל, אנשי הזרוע הצבאית לא רואים זאת כך. "הם לא מפחדים. יש להם לב מאבן".
אבו אלעבד, תומך פתח, רואה את הדברים אחרת. הוא סבור שגדודי אל-קסאם, שטענו כי הם פלג התנגדות, התחבאו ברגע האמת. "הם נטשו את האזרחים בעימות מול הישראלים. פעם הם היו לוחמים, עכשיו הם נוסעים במכוניות פאר.
"לאורך כל המלחמה לא שמענו מהם כלום מלבד כמה נאומים והודעות על עמידה מול האויב. הם הפקידו אותנו. התחבאו והשאירו אותנו חשופים מול הצבא הישראלי. בפועל הם הפכו לפחדנים, התפרסו בעזה, חיפשו אנשי פתח ועצרו אותם, במקום להילחם בצבא הישראלי".
בין אבו אשרף לאבו אלעבד ואבו מסעב נותר האזרח הפלסטיני, שמשלם על המלחמה בעזה. הסטטיסטיקה הרשמית הראתה כי רוב הקורבנות היו אזרחים לא חמושים, שלא היה להם שום צד במלחמה הצבאית. העולם רוצה לשקם אותנו, החמאס רוצה לשקם אותנו. ישראל טוענת שלא אנחנו האויב, אלא החמאס. כולם רוצים לעזור לתושבי עזה - ובסוף, הם אלה שחוטפים הכי הרבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
