רוכבי האופניים מוטלים בצדי הדרך

השימוש באופניים ככלי תחבורה זול ונקי צובר תאוצה-אך כולם, מהרשויות ועד לרוכבים עצמם, מתעלמים מההשלכות ומהסכנות. לא עוצר בירוק, חלק א'

אביב לביא | 13/3/2009 17:40

ר' נהג לרכב על אופניים בכבישי תל אביב הרבה לפני שרבבות מתושבי העיר הפכו את האופניים לכלי התחבורה היומיומי שלהם. אולי זה מסביר את העובדה שבגיל 60 וקצת היו לו כושר גופני ומראה חיצוני שמיקמו אותו לפחות עשור מתחת לגילו האמיתי. בוקר אחד, לפני כחודשיים, הוא יצא לסיבוב. כשהתגלגל לתוך אחד הצמתים הסואנים בצפון העיר, הגיחה מכונית מהצד השני-כנראה נסעה על השניות האחרונות של הירוק-ופגעה בו. במהלך הנפילה ספג חבטה בראש, מאז הוא מאושפז במצב של צמח. בחדשות ברדיו דיווחו על כך בקצרה: "קשיש רוכב אופניים נפגע בראשו בתאונת דרכים בתל אביב".

- לא עוצר בירוק, חלק ב': מילון עברי-סביבתי
- לא עוצר בירוק, חלק ג': מים גנובים

תאונת פגע וברח בצומת רופין, רוכב האופניים נהרג צילום: חן גלילי

קבלו מבזק דיכאון:ב-2 במרס נפצע רוכב אופניים קשה מפגיעת אוטובוס בחדרה; ב-9 בפברואר נהרג רוכב אופניים מפגיעת משאית בחולון; ב-15 בפברואר נפצע קשה רוכב אופניים מפגיעת רכב בכניסה הדרומית להתנחלות אפרת; במוצאי שבת, 3 בינואר, נהרג רוכב אופניים מפגיעת רכב צבאי ליד בית שאן. וביום שני השבוע נהרגה רוכבת אופניים, בת 40, מפגיעת רכב חולף ליד מחלף פולג.

ישראלים רבים כבר הפנימו שאופניים זה כיף, זה בריא, זה ירוק וכמובן זול. אבל רובנו עדיין לא עיכלנו את העובדה שאופניים הם כלי תחבורה על כל המשמעויות הנלוות-כולל הסכנות. בעיני מקבלי ההחלטות (ולעתים, צריך להודות, גם בעיני הרוכבים עצמם), עדיין מדובר בשעשוע של ילדים משועממים ליום כיפור.

רוכב אופניים בכביש ראשי צילום: רויטרס

ב-2008 נהרגו 12 רוכבי אופניים בתאונות דרכים, כפליים מהשנה הקודמת, ובניגוד לטענות על רכיבה מופקרת נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מלמדים שב-56% מהתאונות אשם נהג הרכב. עדיין מדובר, כמובן, במספרים קטנים מתוך כלל ההרוגים בכבישים, אבל המגמה מדאיגה.

שלא לדבר על כך שאם רוכב אופניים היה מעורב בתאונה, הסיכוי שלו להיפגע באורח קשה גדול לאין שיעור מזה של נהג רכב: מחקרים שנערכו בשנים האחרונות בישראל, מלמדים על כך שחמישה אחוזים מרוכבי האופניים שהיו מעורבים בתאונות נהרגו (לעומת 0.8 אחוז מנוסעי המכוניות שהיו מעורבים בתאונות) ; ושכמעט רבע מרוכבי האופניים שהיו מעורבים בתאונות נפצעו קשה (לעומת 4.4 אחו?זים בלבד מנהגי המכוניות).

יותם אביזוהר, מנכ"ל עמותת "ישראל בשביל אופניים", אומר שאל הסטטיסטיקות של תאונות אופניים צריך להתייחס בזהירות: "אם הרוכב לא מאושפז לפחות לכמה ימים, הוא בכלל לא נכנס לרישומים של המשטרה. פגיעה קלה בטמבון, שהמכונית בכלל לא מרגישה, יכולה להכאיב מאוד לרוכב האופניים".

רוכבת אופניים במרכז ת''א צילום: פלאש 90

הגידול בהיקף תאונות האופניים בלתי נמנע: מספר הרוכבים עולה כל הזמן (ב-2006 נמכרו בישראל 363 אלף זוגות אופניים חדשים, ב-370-2007 אלף), אבל את פניהם לא מקדמות תשתיות שמסוגלות להכיל אותם. בכבישים הבינעירוניים רוכבי האופניים מופקרים לחלוטין, וגם המרחב העירוני בישראל נותן עדיפות בולטת למכונית הפרטית ומתוכנן לשרת אותה, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מקיומם של האופניים.

אפילו בתל אביב, אלופת שבילי האופניים הארצית (וגם אלופת הפגיעות ברוכבים) שמתהדרת בקרוב למאה קילומטר של שבילים, לא מדובר בנתיב תחבורה נפרד כמקובל בערי העולם המערבי אלא בציורים על המדרכות שהופכים את הרוכבים והולכי הרגל לעיסה צפופה ועצבנית.

כמו בתחומי

סביבה אחרים-המיחזור בראשם-גם כאן הציבור מקדים את הממשלה והרשויות. העם מדווש, אבל המדינה לא מספקת לו את התנאים. החוק לעידוד תחבורת אופניים, שקודם על ידי ארגוני סביבה וקומץ ח"כים ירוקים, הצליח לעבור בכנסת הקודמת בקריאה ראשונה על אף שהממשלה הערימה כל קושי אפשרי. האם בקדנציה הקרובה הוא יזכה להיכנס לתוקף? "כל התרבות שלנו מכוונת לרכב פרטי", אומר אביזוהר, "התחבורה הציבורית לא יעילה, המדרכות הפכו למגרשי חניה, הערים מפוצצות ברכבים והולכי הרגל ורוכבי האופניים משלמים את המחיר. ברוב מדינות אירופה הולכי הרגל מהווים כעשרה אחוזים מכלל הנפגעים בתאונות דרכים, בארץ קרוב ל-40 אחוז. אנחנו נמצאים במקום אחר לגמרי".