בכבוד שלו: ריטואל סילבן שלום
ביבי הבטיח "שר בכיר". סילבן שמע "השר הבכיר". על חודן של שתי ה"א הידיעה וליברמן אחד במשרד החוץ סוערת עכשיו צמרת הליכוד במאבקים של כיסאות ואגו
צרות התחילו במערכת הבחירות. בסוף ינואר העלה הליכוד שלטים בכל רחבי הארץ. בנימין נתניהו עמד במרכז התמונה. לידו וקצת מאחוריו התייצבו שלושת שחקני הרכש של הליכוד משה (בוגי) יעלון, בני בגין ודן מרידור. דור המדבר נשכח. 12 חברי הכנסת שהלכו עם נתניהו באופוזיציה והצליחו לזנב בממשלת אולמרט נפגעו קשות. פעם נסעתי עם כמה מועמדים בליכוד לאיזה אירוע בחירות בצפון. אחד מהם לא היה רחוק מיריקה על השלט. סילבן שלום היה אחד שנפגע, ואם לא, אז נתניהו חשב שהוא נפגע.
בליכוד יש ריטואל סילבן. המנהיגים מעריכים אותו, חוששים ממנו, אבל בעיקר נזהרים בכבודו. אריאל שרון כינס לפני הבחירות ב-2001 פורום במצודת זאב והזמין כמה עיתונאים. הישיבה החלה וסילבן לא היה שם. אורי שני עצר את הכל, זינק החוצה, עלה או ירד כמה קומות, חזר מתנשף עם סילבן ופינה לו את הדרך פנימה. אז אפשר היה להתחיל.
הפעם היה רובי ריבלין בתפקיד אורי שני. ריבלין היה יו"ר מטה הארגון ביום הבחירות. אחרי 50 שנה בליכוד הוא מכיר היטב את כל הרגישויות. השמועות (שהוכחשו) היו שסילבן עצבני ולא מתכוון לעזור בבחירות. ריבלין הביא אותו לנתניהו. יו"ר הליכוד הבטיח שהתמונות בצמתים הן לא התמונות שיצולמו בבית הנשיא אחרי הרכבת הממשלה. הוא הבטיח לו שיהיה "שר בכיר". סילבן אומר שנתניהו התחייב שיהיה "השר הבכיר". על זה כל המריבה.
מאז הבחירות עשה סילבן את כל המאמצים לפנות לעצמו את "התיק הבכיר" המובטח, כלומר את תיק החוץ. הוא פירק ובנה מערכות, צירף וסילק שותפים דמיוניים וחיבר תזות פוליטיות שאף אחת לא יכולה הייתה לסכן את הקושאן שיש לו על המשרד. הוא דיבר על ממשלת אחדות עם קדימה, אבל דחק בנתניהו להקים ממשלה צרה "כי אחרת יתקעו לנו רוטציה". הוא רצה לחבר את העבודה לממשלה ולקשור את ברק למשרד הביטחון בלבד. הוא שוחח עם בכירים בעבודה. הוא התראיין לצורך העניין שבע פעמים ביום בשבע תחנות שונות.
גם זה לא הלך. בסוף נתניהו נשאר בלי קדימה ובלי הליכוד ותלוי ברצונו הטוב של אביגדור ליברמן. ביום חמישי שעבר נכנס ליברמן ללשכתו של נתניהו בכנסת וחיסל את כל החנות. הוא לקח לעצמו את תיק החוץ וכפה על נתניהו להשאיר את פרופ' דניאל פרידמן במשרד המשפטים (ואולי יעשה טובה, יחזור בו וישלח לתפקיד את מקורבו, פרופ' יעקב נאמן).
ביום שישי בצהריים פורסמה הידיעה לראשונה ב-nrg מעריב. המערכת הפוליטית נכנסה להלם. בעיקר החברים בליכוד שנותרו עם תיקים בינוניים וזוטרים. דן מרידור אמר שליברמן יקבע מעכשיו מי יהיה המפכ"ל שיחקור אותו, מי היועץ המשפטי שיחליט אם להגיש נגדו כתב אישום ומי יהיו השופטים שישפטו אותו. נתניהו מצדו הוציא בלי בושה הודעת הכחשה גורפת וטען כי "לא סוכם דבר בנוגע לתיקים. מדובר בספקולציות חסרות שחר".
סילבן הבין היטב שהכחשה של נתניהו היא בעצם אישור גורף, והנה תיק החוץ בורח לו מהידיים. בדרכו העליזה למשרד המפואר של ציפי לבני תקע ליברמן לסילבן עוד שני מקלות בתוך העיניים. האחד הוא דני איילון, שהיה שגריר ישראל בארצות הברית וניהל מול סילבן ורעייתו מלחמת חורמה מכוערת. איילון יהיה עכשיו סגן שר החוץ של ליברמן. השני הוא דב וייסגלס, שהיה השליח המדיני של ראש הממשלה שרון בימים שסילבן היה שר החוץ. וייסגלס עקף אז בקלילות את משרד החוץ בדרך לנשיא בוש ולקונדוליזה רייס, עד שהפך לשנוא נפשו של סילבן, שגם כינה אותו בזעם "פקיד מושתן".
וייסגלס יחזור לטוס לוושינגטון במחלקות הראשונות של בריטיש איירווייס, הפעם כשליחו המיוחד של שר החוץ ליברמן.
ביום שישי החלה לעבוד גם טקטיקת המחאה הידועה
בנימין נתניהו, שתמה על הנוכחות של כמה מתומכיו אצל סילבן (בעיקר אחד, אורי פרג') לא הבין דבר אחד. הימים הם ימי פוסט-בחירות. הפעילים צמאים לפעילות. הם רוצים להיות מעורבים, להפגין כוח ונוכחות ואולי גם לזכות במשהו. גם הסגנון מוכר באירועי המחאה הללו. הפעילים מתלהמים, סילבן נותן להם לדבר ולתקוף את נתניהו חופשי-חופשי, אבל הוא עצמו מציג פוזה ממלכתית ומדבר על החשיבות באחדות הליכוד דווקא בימים האלה.
שניים גנבו את ההצגה בבית של סילבן. מאיר כהן, עסקן כדורגל לשעבר מרמלה, שאוהב להסתובב עם ערמת שטרות ענקית בכיס ומספר בכל הזדמנות איך קנה ומכר משחקים בליגה לפני עשרות שנים. גם רוני שטרן, מסעדן מתל אביב ופעיל ליכוד דיבר בלי חשבון, עד שסילבן קטע גם אותו. מה שכן, באירוע אצל סילבן היו למרבה ההפתעה (של נתניהו) גם שלושה חברי כנסת - גילה גמליאל, יריב לוין ודני דנון.
הסיפור שלהם הוא גם תמצית הקיום של נתניהו בקואליציה מוטרפת של 65 חברי כנסת. הם יכולים ללמד היטב מה מצפה לו בחודשים הקרובים.
השלושה, במקרה, הם ימנים קיצוניים בהשקפתם. גמליאל הייתה מראשי המורדים בשרון בימי ההתנתקות. לוין הוא אורח כבוד בכנסים של משה פייגלין וחטיבת מנהיגות יהודית בליכוד. דנון הוא ראש תנועת הנוער בית"ר. בכנסים של התנועה הוא תולה מפה ענקית של המזרח התיכון, וחניכיו שרים איתו בלהט "שתי גדות לירדן, זו שלנו זו גם כן".
גילה גמליאל רצתה להראות לנתניהו שהיא עצמאית בשטח. היא משוכנעת שנתניהו לא סייע לה בפריימריז בליכוד, ולכן היא לא חייבת לו כלום. דנון נתמך בפריימריז בידי סילבן והצליח לנצח את טל ברודי, המועמד של נתניהו במישור החוף. לוין, עורך דין צעיר ומוכשר במקצועו, תושב מודיעין, הוא סיפור מעניין, שמעיד על ההבנה המוגבלת של נתניהו באנשים בכלל ובפעילי שטח בפרט.
בפריימריז התמודד לוין במחוז השפלה. יריבו העיקרי היה ד"ר גבי אביטל, מדען טילים מרחובות. נתניהו הודיע שהוא תומך באביטל, אבל לא עשה בשבילו אפילו טלפון אחד. לוין ניצל בחוכמה את הוואקום והעביר אליו את רוב קבלני הקולות והפעילים החשובים במחוז.
לקראת יום הפריימריז נתניהו נבהל. הוא זימן אליו את חמשת הפעילים המרכזיים בשטח וביקש מהם סוף-סוף לתמוך באביטל. הם אמרו לו, מצטערים, התחייבנו כבר ללוין.
לוין ניצח בסוף בהפרש קולות קטן ונכנס לכנסת. נתניהו קנה לו בינתיים שני אויבים. אביטל חושב שהוא אינו חבר כנסת בגלל נתניהו. לוין בטוח שהוא בכנסת למרות נתניהו.
ביום שני, לאחר הכינוס בבית של סילבן, נראו בכנסת מראות מרתקים. בישיבת הסיעה סילבן ישב בקצה החדר, מול נתניהו ולא לידו, כדרכו בימים של ברוגז. הוא חיבק ונישק בהפגנתיות את חברי הכנסת שהגיעו לביתו. נתניהו, מצדו, זימן אליו את השלושה מיד כדי למזער נזקים.
בתנאים של קואליציה צרה, במקום שבו כל מטאטא יורה פגזים, הם גם יכולים לחתוך קופונים. גמליאל תהיה קרוב לוודאי יו"ר ועדת החינוך בכנסת. לוין עשוי להיות יו"ר סיעת הליכוד. ונתניהו? הוא ימשיך לרדוף אחרי כל חבר כנסת זוטר שיעשה פרצופים. איוב קרא הוא הבא בתור.
המטרה של סילבן שלום ברורה. הוא רוצה להיות ממלא המקום והאיש מספר שתיים בליכוד. נתניהו לא מוכן לשמוע. "הוא לא ייתן לסילבן להפוך אותו לנבצר", אומר אחד ממקורביו. סילבן, אומרים חבריו היה מוכן להתפשר היום על תיק האוצר, ולכן הוא אומר שהתיק לא הוצע לו. נתניהו מסתייג.
מבחינתו מדובר במשרת אמון. הוא לא רוצה להפקיד את מפתחות הקופה הלאומית בידי מי שכינה אותו רק לפני שנה וחצי "ראש מפלגת הבעת' הסורית".
ובכלל , אומרים בסביבה של נתניהו, למה סילבן חייב להיות מספר שתיים של הליכוד אחרי שזכה רק במקום השישי ברשימה? "בפריימריז הקודמים הוא היה במקום ראשון ויכול היה לתבוע ולקבל את תיק החוץ", אומרים המקורבים. "הפעם הוא קיבל 5,000 קולות פחות מגלעד ארדן. הקיום שלו זה להמשיך ולשחק ב'נדמה לי'. החוכמה היא לא לכנס אנשים. זה כל אחד יכול.
החוכמה היא המבחנים הפוליטיים האמיתיים. באוגוסט 2007 היה המבחן הראשון של סילבן בקרב על ראשות הליכוד. הוא לא התייצב. בדצמבר 2008 היה לו מועד ב'. הוא אפילו לא הגיע לחמישייה הראשונה".
"איך נקבע מספר שתיים?", מוסיפים המקורבים. "או שאתה בכיר, או שאתה מקורב לנתניהו. רצוי שניהם. סילבן לא עונה על התנאים".
נתניהו יודע היטב שאסור לו למצמץ. אם הוא נכנע לסילבן, הוא מזמין לעצמו צרות מצד כל הסיעות השותפות וחברי הכנסת של הליכוד וגומר לעצמו את הקדנציה כבר בשבוע הראשון. במצב הקואליציוני הרעוע של היום כולם סוחטים. אחרי הנדיבות הרבה שהפגין נתניהו בחלוקת התיקים לש"ס ולישראל ביתנו, מצטרפים גם האיחוד הלאומי והבית היהודי למסע האיומים. לא רק סילבן.
"היחידי שמתנהג למופת הוא בני בגין", נאנחים בלשכת נתניהו. "יש לו ביקורת על הממשלה, אבל הוא לא סוחט, לא מתנה ולא תובע לעצמו שום דבר, למרות שתיק התשתיות כבר לא אצלנו והוא במקום גבוה מאוד ברשימה".
בשיחות סגורות מפגין נתניהו שרירים מול סילבן, אבל גם מחפש פתרונות. "נראה אותו לא מצטרף לממשלה. הוא יישב באופוזיציה ויגיש נגדי אי אמון? נראה אותו", התגרה נתניהו באחת הפגישות. הפתרון שהסתמן בימים האחרונים הוא תיק התמ"ס המורחב. תיק דומה תפרו לאהוד אולמרט ב-2003, אחרי שדורג בעשירייה הרביעית בליכוד ואיים לעזוב את הפוליטיקה ולחזור לפרקטיקה הפרטית.
אולמרט קיבל אז את תפקיד ממלא המקום היחידי לראש הממשלה, שממנו הוא קפץ להחליף את שרון. לסילבן מוכנים לתת רק את התואר הלא מחייב, סגן ראש הממשלה.
נא להמתין לטעינת התגובות
