עמק עם עתיד טרמינלי
במגידו אמור לקום נמל תעופה בינלאומי נוסח נתב"ג. תושבי עמק יזרעאל יוצאים למאבק. לא עוצר בירוק, חלק א'
- לא עוצר בירוק, חלק ב': לומדים מהר
- לא עוצר בירוק, חלק ג': להרטיב על יבש
מנחת מגידו הקיים. נמל תעופה בעמק יזרעאל יעלים את הירוק צילום: יגאל לוי
ענת רון אומרת שגם היום היא מתעוררת בלילה כשהמטוסים הצבאיים חולפים בנהמה מעל ביתה בתל עדשים. היא כבר למדה לחיות עם זה, אבל היא מסרבת להשלים עם האפשרות שהרעשים המוכרים ייבלעו בשנים הקרובות בתוך השאון של שדה התעופה העצום, הבינלאומי, שמתוכנן לקום בלב עמק יזרעאל.
וכמו רבים מתושבי העמק, היא סבורה שברגע שבו מנחת מגידו יהפוך לסגנו של הנתב"ג, העמק יהפוך מחלום לחלום בלהות. אנחנו עומדים על צלע הגבעה שבראשה מתנוסס תל מגידו העתיק ומשקיפים על שדות העמק, אלה שנתנו השראה לכל כך הרבה שירים. בלבם משתרע מסלול הנחיתה של מגידו, בוטקה קטנה בקצהו.
כיום הוא משרת חובבי תעופה אזרחית ובעתות חירום גם את צה"ל. על פי המלצת ועדת בודינגר והחלטת שר התחבורה היוצא שאול מופז, כאן אמור לקום נמל התעופה הבינלאומי המשני של ישראל.
נדמה שצריך לעדכן את הנוסח: לא מדובר בהקמת שדה בתוך העמק, אלא בהפיכת עמק יזרעאל לשדה. שדה של בטון ודלק מטוסים. כשהממשלה הבאה תיגש למימוש התוכניות, היא תמצא מולה טיפוסים כמו ענת רון: ילידת כפר יחזקאל, דוקטור לביולוגיה, דעתנית ודברנית בלתי נלאית ורעייתו של אליק רון, לשעבר מפקד המחוז הצפוני של המשטרה. היא אומרת ששדה התעופה יקום כאן על גופתה, וזה כבר כמעט קרה: כשמופז הגיע לעמק להביא אל התושבים את בשורת הפיתוח, הוא נתקל במפגינים שניסו לחסום את הכביש. רון היתה על המגאפון, דן רבין, אחיו של עוזי דיין, סיפק משפטים מושחזים לתקשורת.
לא בחצר האחורית שלי
אצולת העמק מתייצבת על הרגליים האחוריות: מדובר באנשים שרגילים להיות במרכז קבלת ההחלטות ובלב הממסד, ולפתע מוצאים את עצמם נאבקים על הבית, כשהמדינה מצדו השני של המתרס.
מנחת מגידו בתצורה הנוכחית, בין השדות. צילום: יגאל לוי
בימים אלה נערכים ברחבי העמק "ערבי התעוררות": בין התושבים יש כאלה שהמחשבה על שדה תעופה בינלאומי בקצה חלקת הפלחה דווקא קוסמת להם. ניחוח הדיוטי פרי, הידיעה שאפשר יהיה לחסוך את שעת הנסיעה לנתב"ג, ההבטחות למקומות עבודה חדשים. רון ואנשי עמותת "עמקים ומרחבים" עוברים קיבוץ אחר קיבוץ, מושב אחר מושב, ומטלטלים את החברים.
רון: "כשאנשים שומעים 'שדה תעופה' הם חושבים על המסלול הקיים, בתוספת כמה חנויות דיוטי פרי. הם לא מבינים ששדה תעופה זה מפלצת, זה כבישים, ומחלפים, ומסלולים ומחסנים. כל השטח הירוק שאנחנו רואים עכשיו ייעלם, זה סופו של עמק יזרעאל. מדברים על שישה מיליון נוסעים בשנה, איך אפשר לדחוף לעמק הקטן הזה שישה מיליון איש?".
אפשר לטעון שמדובר במקרה קלאסי של נימבי ("לא בחצר האחורית שלי"): תושבי העמק המבוססים רוצים לשמר את השקט והשלווה שלהם, ולעזאזל צורכי התעופה של מדינת ישראל. אבל כמעט מכל זווית שבה בוחנים את התוכנית הזוגם בעיניים של תושבי המרכז-היא נראית משונה וקצרת רואי, הרת נזק אקולוגי ותחבורתי. נניח שהמדינה רוצה להקים שדה תעופה בפריפריה; מתי בדיוק הפכו טבורו של עמק יזרעאל, כביש הסרגל ופאתי חיפה לפריפריה? מישהו שכח להסתכל במפה. עמק יזרעאל נמצא בדיוק במרכז המדינה.
אם רוצים לחזק את הפריפריה, שדה התעופה השני צריך לקום בדרום, שם גם צמאים יותר לתנועה תיירותית, לפיתוח תחבורתי ולמקומות תעסוקה. אומרים לתושבי העמק ששדה תעופה הוא איכות חיים, השאלה איך מפרשים את המושג: בעיני רבים מדיירי העמק, וגם בעיני תושבי המרכז שנוסעים צפונה לטייל, איכות חיים פירושה שקט ואווירה כפרית. מי יבוא לצימר בעמק בחסות רעם המנועים?
כבר היום, אומר יהודה פינסקר, מזכיר מושב היוגב שצמוד לשטח השדה המיועד, אנשים שתכננו לקנות בית בהרחבה של היוגב או מגידו שוקלים את צעדיהם: "מרגע שזה התפרסם, התחלנו לקבל טלפונים: מה יהיה, מה עם השדה, לא בשביל זה תכננו לעבור לכאן. לזה הם קוראים פיתוח כלכלי?".
לפני מספר שנים נודע לאנשי העמק שלאחד מאזורי התעשייה עומד לעבור מפעל חדש: "תמציות הגליל". בהתחלה שמחו-מה רע בקצת ניחוחות מבושמים? אלא שאז התברר שמאחורי השם הריחני עומדת העברתו של פרוטארום - מפעל כימי שמייצר תוספים לתעשיית המזון, וכבר שנים מסריח את אזור הקריות. לאחרונה, בעקבות כתב אישום שהוגש נגדו על ידי המשרד להגנת הסביבה, אף נקנס המפעל ב-1.5 מיליון שקל. קמה מהומה, והעברת המפעל בוטלה. מצוידים ברקורד הזה, מתכוננים עכשיו ותיקי העמק למאבק הסביבתי הבא.
נא להמתין לטעינת התגובות
