לראות ולחשוב
לראשונה בחייו ינון מגל קנה ערוץ נישה, והכל כדי לחזות בשידור חי בתובנות של מנחם בן ולהתענג על האופן שבו חבורת ה"היה מגניב בפסטיגל" נאלצה פתאום להתמודד איתו. דעה
מנחם בן מוטי לבטון , רייטינג
הרי לא באמת מעניינת הדינמיקה בין מאיה בוסקילה ואמיר פיי גוטמן לאקס דודי מליץ, וממש לא מעניין למה גברת פנינה טורנה פוחדת מבננות. אבל מעניין איך מסתדר איש כמו בן, שחושב מחשבה מקורית ואומר את מה שהוא חושב, שמשוחרר מהפוליטיקלי קורקט ומהפחד מביקורת, שממש לא בעניין של "להיות בסדר" ולהגיד את הדבר "הנכון." בקיצור, מישהו שכמו נעטף במראות ומחזיר את בבואותינו. לראות. ולחשוב.
אני לא מדבר עכשיו על אהבת המילה ואהבת אלוהים של מנחם בן והיכולת ליהנות ולאהוב. בצדם ישנם גם עניינים אחרים שמפריעים, ממש לא נוחים וגם כאלה שמעוררים התנגדות של ממש. מנחם עשה את העבודה. והיה תענוג לראות איך חבורת ה"היה מגניב בפסטיגל" נאלצה פתאום להתמודד. גם עם מה שלא מקובל להגיד, ואפילו לא מקובל לשמוע. איך כל העלילה הסתובבה סביב גלי הצונאמי שהאיש הכניס לבית. היה מעניין לראות את התגובות, שלפעמים היו פשטניות ובמקרים
הטובים הובילו לסוג של פיכחון. היה מרתק לראות איך אנשים מוכרים שעברו דבר או שניים בחיים ואפילו מודעים למצלמה נראים בכעסם, בחוסר שליטתם, בקטנותם, ואפילו בעליבותם. הם, כלומר אנחנו.
רק שבאיזשהו שלב נראה היה שמנחם עושה את העבודה טוב מדי. שבסדר, הבנו, הג'וקר עשה את שלו, והמשחק באופן מוזר חוזר לשחקני המשנה. לאלו שהמבחן שלהם היה (בין היתר) להסתדר עם העוף המוזר. שהיו בכלל סוג של סטטיסטים. למאיה שהתחילה להתחבר, לאמיר שהחרים, לפנינה שלא הצליחה לשלוט, לשימי שהשתחרר (וזה לא היה נעים.( ולדודי, דווקא דודי, האקס, ה"יחצן הקטן של מסעדה קטנה," שהוכיח שאפשר להיות חופשי גם בלי תיקון עולם וגם בלי לסתום פיות, ואפילו (למרבה הגיחוך) להחרים.
אני לא יודע מי זה הקופרמן הזה מההפקות של התוכנית, ואם כל זה היה מהלך מתוכנן. אבל מבריק זה היה. ושווה 8.90 שקלים.
הכותב הוא מגיש "מבט" בערוץ הראשון
נא להמתין לטעינת התגובות
