אין מחיר לחופש: תנו לתרנגולות לרוץ
במשרד החקלאות מתכננים רפורמה בשוק הלולים. במסגרתה ירוכזו לולי התרנגולות בכלובי ענק שיוצבו בשטחים פתוחים בגליל. באיחוד האירופי השיטה נאסרה לשימוש. האופציה העדיפה היא לתת להם לגדול מחוץ למכלאות. כך, התרנגולות מקבלות מזון אחר ואיכות הביצה טובה יותר
◄ יש לה ביצים
◄ קרב תרנגולות
◄ רפורמת הלולים נגד התרנגולות
המטרה טובה: לצמצם את התחלואה בתרנגולות, להוציא את הלולים, המהווים מפגע תברואתי וסביבתי, מאזורי המחייה, ובכלל להפוך את הענף הזה ליעיל יותר. אך לטענת הארגונים הירוקים והפעילים למען זכויות בעלי חיים, זה לא מספיק. מתכונת הגידול של התרנגולות, בתוך כלובים, בצפיפות קשה ובסבל נורא, לא אמורה להשתנות בהרבה. זאת, למרות שבאיחוד האירופי כבר נחקקו חוקים שאוסרים על שיטת הגידול הזו, והמגמה היא לעבור למה שנקרא "לולי חופש", שהתרנגולות בהם לא סובלות.
אז מה זה בעצם לולי חופש? יש בערך 12 לולים המייצרים ביצים בתנאי חצר. שישה מהם אורגאניים, מה שאומר שבנוסף לחופש, התרנגולות מקבלות גם מזון אחר ואיכות הביצה היא טובה יותר.
עמי יעקבסון מכפר ברוך בעמק יזרעאל מגדל תרנגולות בתנאי חופש ומשווק אותן לתנובה. במונחים של זכויות בעלי חיים, הוא "מהטובים". אבל גם הוא חקלאי וגם הוא מדבר במונחים של רווח ותועלת. הוא לא מנסה להתחסד על חשבון עמיתיו הלולנים מכלובי הסוללה.
"זה מעניין יותר לגדל את העופות האלה, בחופש", הוא אומר. "המזון שהתרנגולות אוכלות הוא חדשני יותר ומסקרן יותר. אבל אין ספק שמבחינת ייצור ותועלת, ביצי סוללה כדאיות יותר כלכלית. ההישגים של כלובי הסוללה טובים יותר מבחינת ייצור. יש פחות מחלות, פחות שבר של ביצים. אבל אין גם ספק שהתרנגולות שם חיות בתנאים פחות אנושיים, בלשון המעטה".
בלול של יעקבסון יש בדרך כלל
"ההתנהגות שלהן בתנאי חופש שונה לחלוטין" אומר יעקבסון, "זה אולי נשמע קצת הזוי אבל יש להן תנאי חברה, כמו להקה רגילה, עם מעמדות וחבורות. בכלובי הסוללה אין לתרנגולת בחירה עם מי היא רוצה להיות. אם קר לה, אין לה לאן ללכת. אם חם לה – כנ"ל. אצלנו היא יכולה לבחור. אם היא לא אוהבת את התרנגולת שלידה, היא תלך לאכול מקערת תערובת אחרת. אם קר לה, תיכנס פנימה או תצא לשמש. אם חם לה, תלך לצל".
אז במבחן הכלכלי כלובי הסוללה מנצחים את לולי החופש. במבחן המוסרי? צריך להיות אטום כדי לקבוע שהתרנגולות לא סובלות. ומה קורה במישור המשפטי?
עו"ד יוסי וולפסון, המייצג את אנונימוס מול משרד החקלאות מזכיר את חוק צער בעלי חיים, שנחקק (רק) לפני 14 שנה, ואת פסיקת בג"ץ מלפני שבע שנים, שאסרה על פיטום אווזים בישראל.
"אין 'צרכי החקלאות' גוברים באופן גורף על אינטרס ההגנה על בעלי-חיים, ולא כל סבל הנגרם לבעל-חיים נסוג מפני 'צרכי החקלאות'", קבעו אז השופטים. "פרקטיקות חקלאיות המקובלות מזה זמן רב אינן חסינות מפני תחולתו של סעיף 2 א' לחוק (הכוונה היא לסעיף בחוק ההגנה על בעלי חיים, שקובע כי אסור להתאכזר לבעלי חיים בכל צורה שהיא)". הפעם, אומר וולפסון, "אולי לא נידרש בכלל לבג"ץ. משרד החקלאות מנסה לשדר בשנים האחרונות איזושהי הליכה לקראת שמירה על זכויות בעלי החיים, ויש לו הזדמנות מצוינת להוכיח את זה".
רעות הורן, פעילה בעמותה, מזכירה אנקדוטה אחת מהמאבק על פיטום האווזים. "אני זוכרת שמפטם אחד צעק לעברי: 'למה אתם נטפלים אלינו?! תראו מה קורה בלולי המטילות'! זה הצחיק אותי שאפילו מפטמי האווזים, שמה שהם עושים הוצא מחוץ חוק, חושבים שמה שקורה בלולים זה אכזרי".
בסופו של דבר, זו לא שאלה של רווחת בעלי חיים, לא עניין סביבתי וגם לא דילמה כלכלית או בריאותית. בסופו של דבר, זו שאלה של מודעות. ביצה היא מצרך יסוד? בבקשה, תראו מה צריכה לעבור החיה שמעניקה לכם אותה. לא מוכנים לשלם את המחיר על ביצי משק? אין בעיה, אבל אל תתנו לתרנגולות המאושרות על האריזות להטעות אתכם. מעבר ללולי חופש הוא לא סביר כלכלית? בסדר, אבל כדאי שנביא בחשבון שהתיעוש הקיצוני הזה עלול להתנקם בנו בסופו של דבר. או, כפי שאומרת אחת הדמויות בסרט "פאסט פוד": "אין פה טובים ורעים, חבר. יש רק את המכונות, את שלטון המכונות ואת הרווח. הכל עניין של רווח".
נא להמתין לטעינת התגובות
