חוכמת החלם של פתרון ההתפלה
בניגוד למדיניות הגדלת ההיצע הכרוכה בעלויות כלכליות וסביבתיות כבדות, מוכיח הניסיון העולמי כי מדיניות אפקטיבית המכוונת להקטנת ביקושים היא המרכיב המרכזי בניהול משק מים בר-קיימא
מדינות מערביות אחרות שעמדו בפני גרעון אספקת מים דומה ואף קשה משל ישראל (קליפורניה, קפריסין, מחוזות בספרד, ובאוסטרליה) לא בחרו במדיניות ההתפלה, בין השאר בשל דרישות האנרגיה הגבוהות להתפלת מי ים. במקומות אלו אימצו ופיתחו מדיניות ניהול ביקושי מים והצליחו לצמצם את צריכת המים העירונית בעשרות אחוזים.
שינוי האקלים הינו אחד מהגורמים למחסור במים באזורנו ובמדינות בעלות אקלים ים תיכוני. מדיניות ההתפלה עומדת בניגוד לצורך המיידי להקטין שריפת דלקים פוסיליים הגורמים לשינוי זה. צר לנו שקובעי המדיניות בישראל לא השכילו לראות את הקשר בין הדברים ובחרו באמצעים הגורמים בטווח הארוך להחרפת הבעיה: בדומה לכבישים ומכוניות - הגדלת ההיצע גורמת להגדלת הביקוש, הפער לא נסגר והמרוץ המטורף יכלה כל חלקה טובה וטיפת מים טבעית ונקייה.
המשרד להגנת הסביבה ומומחי אקלים צופים ירידה של 25% במילוי החוזר למאגרים העיליים ומי התהום, בשל ההתחממות העולמית. הבצורת המתמשכת הינה רק ההקדמה לצפוי לנו בעשורים הקרובים. איזה חוכמת חלם בחרו והובילו קברניטי משק המים, כשהובילו מדיניות התפלה הגורמת להגדלת פליטות גזי החממה ועל כן מגבירה את הבעיה.
הדרך היחידה לעצור את התחממות כדה"א והתוצאות הנלוות לה היא לקיחת אחריות של כל המדינות וכל תושבי העולם. אין לישראל כל רשות לעשות דין לעצמה. כמדינה העומדת להיכנס למועדון המדינות המפותחות, ישראל תהיה מחוייבת להציג תוכניות ויעדים ברורים להפחתת גזי חממה בשנים הקרובות. התבססות על פתרון ההתפלה סותר יעדים אלו ולא יוכל לעבור ב"וועדות הקבלה" של ארגון ה-OECD.
הניסיון העולמי מלמד שחיסכון של 30%- 50% מהצריכה במגזר העירוני אפשרי בהשקעה ממשלתית נמוכה יחסית בהשוואה לעלויות הדרושות להפקת מים נוספים. בין השאר יש להשקיע בתחומים הבאים לניהול ביקושי מים:
חינוך והסברה לציבור תוך הגדרת מטרות ברורות (בליטרים ליום) לצמצום צריכה, ומערכת מדידה המאפשרת ליחידים להשוות את הצריכה האישית כנגד יעד הצריכה שהוגדר (ויקטוריה - אוסטרליה, סרגוסה - ספרד).
"בניה משמרת-מים" (Water-wise
תמחור מדורג ומלא של תעריפי המים - כיסוי עלויות מלא צריך לכלול: הפקה, טיפול מקדים, תשתיות, הובלה, התייקרות ההפקה עם דלדול המקורות, עלויות טיפול בביוב, והעלויות הסביבתיות כולל הפגיעה במקווי מים טבעיים והעליות המשוערות של הנזקים לק'רקעות ואקוות שהתדרדרו עקב השקיה בקולחין מטוהרים.
הגבלות צריכה בתקנות ואכיפה: מדיניות הגבלות כנוהג ללא קשר לשנות בצורת. לדוגמא, בלאס וגאס הגבלו את שטח הדשא בבתים הפרטיים. הגבלה ארוכת טווח, לאורך שנים ולא רק כצורך השעה. זאת ועוד, אכיפת תקנות המים באמצעות 12 פקחים בלבד היא במקרה הטוב בדיחה גרועה ובמקרה הרע חוסר רצינות מצד רשות המים.
השוואה בין סך אפשרויות הפעולה בכל תחום לבין היישום הישראלי ממחישה את המחדל בניהול ביקושי מים: בכל אחד מהתחומים שהוזכרו מקבלת ישראל ציון נמוך למדי. יעד צמצום הצריכה ב-עשרה אחוזים שהוגדר ברשות המים בתחילת הקמפיין הנוכחי נמוך באופן משמעותי ממידת ההצלחה של ניהול ביקושי מים במקומות אחרים בעולם. צמצום צריכה של 30% במגזר העירוני שקול ל-250 מלמ"ק בשנה.
יש לשלב אמצעים אלו בתוכניות ארוכות טווח המשלבות את תחומי הפעולה כמדיניות מנחה לניהול ביקושי מים על מנת להקטין את הצריכה, ולא רק כצעדי חרום. יש להשקיע באופן מיידי בהרחבת האכיפה להפרות הגבלות המים, בסבסוד מתקנים משמרי מים ובמחקר ופיתוח בתחום. מדיניות התפלת מים מגבירה את פליטת גזי החממה וסותרת את התחייבות ישראל לעולם ולדורות הבאים. לעומת זאת, באמצעות מדיניות ניהול ביקושים ניתן לצמצם את צריכת המים הלאומית ב-30%- 50%ולשמור על איכות החים לנו ולנכדנו.
הכותב הוא סמנכ"ל ידידי כדה"א מזרח תיכון
נא להמתין לטעינת התגובות
