ציפור הנפש: בעלי החיים מטפלים בחולי בית החולים גהה
בין הבניינים הנמוכים והמדשאות הרחבות של מחלקת הנוער וגן הילדים הטיפולי פועלת פינת חי. לצד מפל המים מסתובבים ברווזים, ארנבות, שרקנים, כלבים, עזים וציפורים המנסים לגעת בנקודות הנפש הרגישות של המטופלים. סיפור עם תקווה
את הדרך מהמכונית לפינת החי בבית החולים לבריאות הנפש גהה חציתי בזריזות בשבילים שבין הבניינים הנמוכים ומוקפי המדשאות של מחלקת הנוער וגן הילדים הטיפולי. תוך כדי שאני מנסה לעבד את החן הקיבוצי של המקום הבחנתי בזוג עיניים המביטות בי בריכוז, שם היא ניצבה ברגליה הדקות מעל לבול עץ כמעין שומרת סף אימתנית והסתכלה בי בריכוז.
חוט המחשבה שלי אומנם אבד מיד לנוכח המפגש עם העז הסקרנית, אבל יחד איתו נעלמו להן גם כל הרהורי השגרה ולראשונה באותו יום מצאתי את עצמי מחייך. בדיוק מתוך האקסיומה הפשוטה הזו על האופן שבו בעלי חיים משפיעים על מצבנו הנפשי פתחה אינגה מינץ, המייסדת של פינת החי בבית החולים גהה את מקום המפלט הייחודי הזה שבין כתלי מחלקות האשפוז השונות.
במבטא הולנדי ניכר היא מספרת כי הרעיון התחיל בכך שתמיד הביטה בפליאה על הדברים שמתרחשים עם חיות. "כשיש השפעה טובה למגע עם חיות בחוות סוסים או שבמקרה נכנס חתול לבית חולים אז רואים שינוי אצל מישהו".
בפינת החי הקטנה בלב בית החולים יש בריכה עם מפלים עבור הברווזים ולצידם ארנבות, שרקנים, כלבים, צבים וציפורים. בעלי החיים מקבלים את הילדים כמו שהם. אין להם דרישות מיוחדות אין להם ביקורת והם יודעים לקבל את הילדים במקום כמו שהם גם אם הם קצת חריגים. מינץ מעידה שכמו החיות, כך גם היא "מקבלת כל ילד שירגיש אהוב באווירה חופשית, נעימה וטבעית".
"אני זוכרת ילד שבא לפה עם חרדה ולא דיבר. הוא ניסה לתקשר בעזרת העיניים והידיים ואני קיבלתי את זה. יום אחד ראיתי שהוא התחיל לדבר עם החיות ואני למרות שהתרגשתי לא הראתי לו, לא רציתי שזה פתאום יהיה במודעות שלו, כשהארנבות לא ענו לו אז הוא התחיל לשאול אותי ואני עניתי בשבילו על השאלות. השינוי קרה כשהוא יצא החוצה והתחיל לדבר עם ילדים אחרים בגן ועם המטפלים שלו".
את מצליחה לשדך בין סוג הפרעה לבין חיבור עם חיה ספציפית?
"יש דבר שאני רואה במיוחד אצל ילדים שסובלים מהפרעות תקשורת, במקרים כאלה אני רואה שילדים עם אוטיזם ו-PDD לא יוצרים קשר עם החיות, הם לא מחפשים אותם כמעט ולא רואים אותם, אבל הם מאוד נמשכים למים. הם יושבים מסביב לבריכה ומשחקים עם המפלים וקורה שאחרי כמה ביקורים פה הם פתאום שמים לב לדגים במים ושהברווזים משתוללים ומשפריצים זה עושה להם משהו.
לפעמים נוצר קשר מאוד יפה, הייתה פה ילדה אוטיסטית שבאה והסתובבה בפינה. אחרי כמה זמן היא פתאום הבחינה בברווזה בפעם
הפינה מיועדת בעיקר לילדי הגן ולמחלקות הנוער, אבל לפני שנים קיבלה מינץ למקום גם בחורה מבוגרת מהמחלקה הסגורה. את הסיפור שלה זוכרת מינץ עד היום כחוויה משמעותית ויוצאת דופן. "היא כבר הייתה שנים מאושפזת והייתה נראת לי בייאוש גדול", מתארת מינץ.
המטופלת הגיעה אל פינת החי פעם בשבוע ובדרך כלל לקחה גור שרקן ושיחקה איתו. הוא היה נכנס לה בשרוול או בתוך הכיס במעיל, במקביל היא ומינץ היו יושבות ומדברות, כל שבוע היא הייתה מגיעה באופן קבוע עד שיום אחד היא הפסיקה לבוא. במחלקה סיפרו שהיא שברה רגל ורגלה גובסה.
מינץ החליטה לבוא לבקר אותה והביאה איתה ארנבת שגם הייתה פצועה ברגל. "כשהגעתי למחלקה הצוות במקום קרא לי לעמדת האחיות ושם חבשנו לארנבת את הרגל הפצועה בתחבושת לבנה בדיוק כמו הבחורה. ככה ביקרתי אותה כמה פעמים בחדר שלה והיינו מדברות ומשחקות עם הארנבת על המיטה".
יום אחד מינץ הגיעה לביקור ומצאה את המטופלת יחד עם הצוות הרפואי על הרצפה. האחים הפצירו בה לקום, אבל היא קמה רק כשראתה את מינץ, אך התעלמה מהארנבת.
בחורה אחרת מאושפזת מהמחלקה ששיחקה עם הארנבת נכנסה לחדר ושאלה אותה "מדוע את לא מתייחסת לארנבת? היא באה מרחקו במיוחד בשבילך, היא בטח נעלבת", אז היא התעניינה אם הארנבת באמת יכולה להיעלב. "כן היא יכולה להיעלב אבל היא לא נעלבת כי היא מבינה את הכאב שלך" ענתה לה מינץ.
כששמעה הבחורה שהארנבת מבינה אותה התחילה פתאום לבכות, תוך כדי שהיא בוכה הארנבת עלתה עליה וליקקה לה את הדמעות מהפנים. "זה היה מאוד מרגש גם אני התרגשתי וכמעט בכיתי, וכשהלכתי היא כבר חייכה. אנשים אמרו לי על המקרה הזה שארנבת לבד לא הייתה יכולה לגרום לרגע הזה ואני אומרת שאני לבד גם לא הייתי יכולה לעשות את זה, אם הייתי אומרת לבחורה כל כך חולה שאני מבינה אותה, היא לא הייתה יכולה לקבל את זה שאני באמת מבינה את הייאוש שלה, אבל דרך הארנבת יכולתי להגיד שהיא מבינה את המצב שלה".
מאותה נקודת שפל היא התאוששה אחרי זמן קצר וכשהייתה מגיעה לביקורת לגהה הייתה באה לפינת החי ואומרת שמה שעזר לה להחלים זה ההבנה של המקום הזה ועם זה אפשר לחיות הרבה זמן בתחושה של סיפוק.
נא להמתין לטעינת התגובות
