ראש דשא בהרצליה: לא כל מה שירוק הוא גם סביבתי
התהדרות בספסלים ומנגלים במקום בתי מגורים ומפעלי תעשייה ועל חשבון הטבע המקומי אינה שונה בהרבה מג'אנק פוד דל-קלוריות - “גרינווש" בז'רגון הסביבתי. הפארק בהרצליה ושלולית החורף שלצידו כמקרה בוחן
אך עם כל הרצון הטוב, כמה וכמה מתוכם יבואו על חשבונם של ערכי טבע חשובים. אם הדגל הירוק הוא שמוביל את מגמת פריחת הפארקים והגנים, אסור שהדשא של פארק נחל הכובשים יבוא על חשבונו של שום קולמן הנדיר בצפון באר שבע, אסור שהספסלים יבואו במקומם של הצבאים הארץ-ישראליים בעמק הארזים בירושלים ואסור שהמנגלים יחליפו את המוני עופות המים בבריכת הבאסה בהרצליה.
אמנם, אין מחלוקת באשר לצורך בשטחים ציבוריים פתוחים בתחומי הערים. דווקא בישראל – שהתברכה במבחר בתי גידול ומגוון מיני חי וצומח, ולעומת זאת במיעוט של שטחים פתוחים – ישנה חשיבות עליונה לבנייה רוויה, יעילה וחסכונית בקרקעות. במדינה עם משאבי קרקע מצומצמים כל כך צריכה להינתן עדיפות לחיזוק היישובים הקיימים על מנת להבטיח את קיומם של משאבי הטבע הייחודיים לדורות הבאים. יחד עם זאת, אין פירוש הדבר שיש לקדש את הבטון והאספלט. עיבוי הערים כרוך בהכרח גם בהבטחת שטחים פתוחים איכותיים לרווחת התושבים. הירוק העירוני, כפי שכותב לביא, הוא אכן זכות אזרחית בסיסית.
אלא שלא כל מה שירוק הוא גם סביבתי. שורה של סיפורי הצלחה ברחבי הארץ – משמורת האירוסים בנתניה ועד עמק הצבאים בירושלים – מוכיחים כי בצד החשיבות האקולוגית-גרידא, לאתרי טבע עירוני פוטנציאל אדיר במספר היבטים. מההיבט החינוכי, זוכים תושבי העיר הצעירים להיכרות קרובה עם החי והצומח וכך לומדים להכיר בחשיבות שימורם, בעיר ומחוצה לה. תרומה משמעותית יש גם בהיבט הקהילתי-חברתי כשהתושבים מעורבים בתכנון ובטיפוח של אתר הטבע. ובנוסף לאלה, יש לו גם יתרון כלכלי משום שניטור והכשרה של שטח טבעי כרוכים בהשקעה כספית קטנה בהרבה מאשר פיתוח אינטנסיבי ואחזקה שוטפת של פארק מלאכותי.
בכל תסריט אחר הייתה בריכת הבאסה בהרצליה, בית גידול ייחודי ועל סף הכחדה, מוכרזת כשמורת טבע. לפני כשלוש שנים, בעיצומו של מאבקה נגד תכניותיהם של בעלי הקרקעות הפרטיות במקום להקים מספר מגדלי מגורים, כינסה ראש העירייה יעל גרמן את אנשי מפלגת הירוקים המקומיים ואת נציגי החברה להגנת הטבע ואדם טבע ודין במטרה לרתום אותם לצדה. בתמורה היא הצהירה מאז כי תדאג לשמר 45 דונם משטח הבריכה הטבעי – פחות מחמישית משטחה הנוכחי של בריכת החורף – מתוך 720 הדונם המיועדים לפארק.
סקר אקולוגי שנערך במקום על ידי פרופ' אביטל גזית מאוניברסיטת תל-אביב בהזמנת עיריית הרצליה, והושלם בשנת 2006, קבע כי "הגודל הנדרש הוא מעל 100 דונם, זאת על מנת שהבריכה תוכל למלא את ייעודה, ותמשיך להיות אטרקטיבית לעופות המים שהם המרכיב האטרקטיבי ביותר לציבור".
בפועל, אפילו ההבטחה ל-45 דונם עדיין לא קיבלה ביטוי במסגרת תכניות הפארק. בכתבה ששודרה בערוץ 1 לפני כשנה השיבה גרמן לפעילים הסביבתיים שדרשו ממנה ליישם את
למרות זאת, בעקבות ישיבה שהתקיימה בעירייה בראשית החודש, אומרים מי שמעורים בנושא כי הלחץ שהפעילו הפעילים הסביבתיים נותן את אותותיו, וישנן כוונות של ממש לשמר חלק ניכר מאוד מהשטח הטבעי במסגרת השלבים הבאים של הפארק, "היה היפוך של 180 מעלות". עכשיו רק נותר לתרגם את הדיבורים למעשים כך ששטח שלולית החורף במסגרת הפארק יהיה תלת ספרתי.
בפארק דורה בנתניה הוקרבו אירוסי הארגמן וחלק ניכר מהמערכת האקולוגית הייחודית של בריכת החורף הסמוכה על המזבח הירוק-כביכול של מתקני הנופש והמדשאות. יש לקוות שבעיריית הרצליה אכן השכילו לקרוא את תמרור האזהרה הנתנייתי, ולא לשאוב ממנו השראה. שהרי אין בהכרח סתירה בין פיתוח פארק לבין שימור חלק מהותי מבריכת החורף הטבעית. למעשה, שטחים ציבוריים פתוחים הם הזדמנות פז עבור שימור הנוף הטבעי המקומי. מחיקתו לטובת ירוק אחר, מלאכותי, היא עוולה שנובעת מבורות או מעקשנות עיוורת.
בקיץ האחרון, בשעה שמרחבי הפארק ההרצלייני הושקו גם בשעות החמות ביותר של היום, פרסמה החברה להגנת הטבע מסמך עמדה בנושא בריכת הבאסה אשר הראה כיצד מדשאות ומגלשות יכולות לדור בכפיפה אחת – או לפחות בסמיכות-מה – עם שמורת טבע עירונית מהסוג שאנחנו בעיקר מקנאים לראות בתמונות מחו"ל.
לכן, מי שהסביבה באמת יקרה ללבו מגלה כיצד כובס המושג "שטחים פתוחים". בוודאי כשמדובר בשטחים ציבוריים, אין הכוונה ב"פתוחים" רק ל"ללא בנייה", כי אם גם לשטחים בעלי ערך טבעי גבוה. במקרה של הרצליה, סקר אקולוגי שהושלם לאחרונה ומיועד לשמש כתשתית לתכנית מתאר מחוזית לאתרי טבע עירוניים צפוי להבהיר, פעם נוספת, את מידת החשיבות שבשימור בריכת הבאסה לפחות בהיבט המחוזי, ובאופן שלא יותיר ספק בעיני עיריית הרצליה באשר לחובתה כלפי תושבי העיר של ההווה ואלה של העתיד.
בינתיים, בעיריית הרצליה מעדיפים היום שלא להתחייב להיקף קונקרטי של שטח טבעי לשימור, ומסתפקים באמירה לפיה "במסגרת תוכנית הפיתוח של פארק הרצליה מתוכנן להישמר שטח של שמורת טבע ושלולית חורף טבעית. תכנון השטח יוצג בפני החברה להגנת הטבע על מנת שיוכלו להיות שותפים בתהליך".
עוד אומרים בעירייה כי "יש להדגיש כי בשלב זה נשארו בפארק למעלה מ-600 דונם של איזור טבעי, אשר בחורף מהווים שלולית חורף מרהיבה, הנוצרת סביב שטח הפארק המפותח. עיריית הרצליה אינה מתכננת בשלב זה לפתח שטח זה והוא יישאר כפי שהוא".
למען הדיוק, שטח בריכת החורף הטבעית המיועד להיכלל בחלקיו העתידיים של הפארק אינו עולה על 300 דונם. יתר השטח הוא חלקות חקלאיות מעובדות, או כאלו שעובדו עד לפני מספר שנים, דלות בהרבה מבחינת ערכי הטבע.
על כן, למרות החשיבות הרבה בשטחי פארק – בהרצליה, בבאר שבע או בירושלים – התהדרות בספסלים ומנגלים במקום בתי מגורים ומפעלי תעשייה ועל חשבון הטבע המקומי אינה שונה בהרבה מג'אנק פוד דל-קלוריות - “Greenwash” בז'רגון הסביבתי. עם זאת, אם אכן יבינו פרנסי הרצליה את משמעותו של נכס הטבע שבו זכתה העיר – וגם ידאגו, כבר היום, להבטחת שימורו באופן סטטוטורי על ידי שילובו בתכניות הפארק – בהחלט ייתכן ששילוב בריכת החורף במסגרת הפארק העירוני יוכל לשמש מודל לחיקוי עבור מתכנני פארקים אחרים ברחבי הארץ.
נא להמתין לטעינת התגובות
