החוקרים קיללו חשוד, הציבור יצפה בחקירה
ביהמ"ש העליון התיר לפרסם קלטת חקירה של המשטרה בה החוקרים איימו וקיללו חשוד. "מצבור ניבולי הפה הדהים אותי", כתב השופט
השופטים אילה פרוקצ'יה, אליקים רובינשטיין ויורם דנציגר דחו בכך את ערעור פרקליטות המדינה וקיבלו את החלטתם יוצאת הדופן למרות שטרם נפסק גזר דינו של החשוד בבית המשפט המחוזי. השופטים הדגישו שפרסום הקלטת בציבור ישמש כ"אור שמש מטהר", ויסייע שלא להגיע לתופעות מעין אלה בחקירות בעתיד.
מדובר בחקירת הצעיר רון תורג'מן אשר הואשם אחר כך – יחד עם אחרים – בהריגת הנער צחי בשה, בדקירות סכין, על רקע מפגש אלים בין שתי חבורות בראשון לציון, ביולי 2007.
במהלך חקירתו הודה תחילה תורג'מן בדקירת המנוח, אך לאחר מכן הסתייג מהודאתו ולאחר שהועמד לדין, ביקש במשפטו שלא לקבל את ההודאות הראשונות שמסר וזאת, לטענתו, בשל החקירה הדורסנית והמשפילה שנערכה לו. ואמנם, מקלטת החקירה התברר כי החוקרים – בעיקר החוקרת ענת קצב – הטיחו בו ביטויים גסים ביותר ואיימו עליו שאם לא יודה הוא יוכפש בתקשורת.
תורג'מן פנה, באמצעות פרקליטו עו"ד אבי אודיז, לבית המשפט המחוזי בבקשה לחשוף את קלטת החקירה כדי להציג לציבור את ההתנהלות הקלוקלת של חוקרי המשטרה בפרשה. גם חברת החדשות של הערוץ השני הצטרפה אליו בבקשה וטענה, באמצעות עו"ד ישגב נקדימון, כי יש להעדיף במקרה זה את פומביות הדיון, השקיפות והפרסום.
בית המשפט המחוזי בתל אביב נענה לבקשת תורג'מן וחברת החדשות – לאחר שהכריע קודם, במשפט זוטא, בשאלת קבילות ההודאות – כי פומביות הדיון,
הפרקליטות לא השלימה עם ההחלטה וערערה עליה לבית המשפט העליון. היא טענה כי אין לתת משקל מכריע לרצונו של תורג'מן בפרסום; שלא הוברר כלל מהו האינטרס הציבורי בפרסום; ושלפרסום הקלטת עלולה להיות השפעה מזיקה על נכונות עדים ונחקרים לשתף פעולה עם המשטרה ולהשיב על שאלות בחקירה.
בינתיים, בעוד הערעור על פרסום הקלטת תלוי ועומד בבית המשפט העליון, הגיע תורג'מן, לאחרונה, להסדר טיעון בבית המשפט המחוזי לפיו הוא הודה בכתב אישום מתוקן והורשע – יחד עם חברו ניר סרור – בהריגה. הוסכם בין הצדדים שיוטל עליו עונש של עשר שנות מאסר בפועל והוא חויב לשלם פיצויים בסך 50 אלף שקל למשפחת המנוח. עם זאת, בית המשפט המחוזי טרם נתן את גזר הדין ולא החליט אם לאשר את הסדר הטיעון.
בסוף השבוע החליט בית המשפט העליון לדחות את ערעור הפרקליטות ולהתיר את פרסום הקלטת. השופטת פרוקצ'יה ציינה שלוש סיבות להחלטה: "בשלב זה, שלאחר הסדר הטיעון והרשעת תורג'מן, אין חשש שהפרסום יפגע באופן ממשי בהליך השיפוטי; תורג'מן עצמו מבקש את פרסום הקלטת ומכאן שאין חשש לפגיעה בפרטיותו. מה גם שהמדינה לא הצביעה על חשש ממשי לפגיעה בפרטיות של אנשים אחרים בפרשה.
"הפרסום – הדגישה פרוקצ'יה – נועד להביא לידיעת הציבור טענות בדבר אופן ניהול החקירה המשטרתית בעניינו של תורג'מן. בלא לנקוט כל עמדה לגופן של טענות אלה, העילה לפרסום משקפת במקרה זה עניין ציבורי ממשי שראוי לקדמו".
השופט רובינשטיין הביע עמדה ביקורתית ביותר לגבי צורת החקירה של המשטרה בפרשה, "שאופיינה בין השאר בניבול פה ובגסות לשון ברמות מדאיגות, בלשון המעטה".
רובינשטיין ציין כי אינו מתעלם מכך שהחוקרים היו נתונים בלהט חקירה ובצורך להגיע לחקר האמת לאחר שחיי אדם קופדו, ואולם הוא פסק: "דרך זו אינה מתקבלת כל עיקר על הדעת, וראויה לביקורת הכוללת גם את הפרהסיה הציבורית, לרבות פרסום בתקשורת... עסקינן במונחים בסיסיים של כבוד האדם, גם אם הוא חשוד בעבירה קשה, ומצבור ניבול הפה... הדהים אותי, אף שנער הייתי וגם זקנתי למדי ורבות ראיתי".
הוא סיכם כי למרות החשש החינוכי-מוסרי שכל צופי הטלוויזיה ישמעו את הדברים הגסים, הוא הגיע לכלל מסקנה שאין מנוס מהצורך לחשוף לעין הציבור את הפרשה, פרסום שיהיה בבחינת "אור שמש מטהר".
נא להמתין לטעינת התגובות
