אייתוללה במשבר: המבחן של חמינאי
הוא המנהיג העליון והסמכות בענייני דת ומדינה, אבל היום ניצב עלי חמינאי מול מהומות וזעקות: "מוות לדיקטטור". פרופיל של שליט במבחן
מאחר שמדובר במינוי לכל החיים, התלבטו תחילה חכמי "מועצת המומחים", הגוף האמור למנות את היורש, בשאלה אם חמינאי מתאים לתפקיד, שהרי בהיבחרו היה חמינאי מהפכן נאמן, אבל אפילו לא נשא בתואר אייתוללה, כינוי רם מעלה המוענק לחכמי הלכה ופוסקים, שבילו שנים ארוכות במכללות האיסלאמיות.
בעולם השיעי אף היו לו מתחרים על התפקיד, אולם לצערם הרב, הם לא היו פרסים. כך הפך חמינאי, מהפכן בעל ידע מועט בענייני הלכה, שגילו 50 בלבד, ל"מנהיג העליון", האישיות הבכירה ביותר ברפובליקה האיסלאמית.
עד כמה בכירה וסמכותית עמדתו של חמינאי תעיד העובדה כי מוקדי הכח החשובים באיראן - בראשם משמרות המהפכה, הצבא והמועצה העליונה לביטחון לאומי - כפופים לו. גופים אלה מסייעים בידו לשלוט ביד רמה, כבר 20 שנה, על אומה שמניין אזרחיה יותר מ-70 מיליון נפש, שרובם קצו בחונטה שכבשה את מולדתם.
אולם מה שמפליא עוד יותר אצל חמינאי היא הסמכות הדתית העליונה שהונחה בידיו. על פי הכללים שהתווה מייסד הרפובליקה חומייני, מנהיגה העליון של איראן הוא גם "וולי אל-פקיה".
תואר זה, שפירושו באיסלאם "שליט חכם ההלכה", מעניק לחמינאי, בעיניו של הממסד האיראני, את הסמכות לכהן
חוכמתו ומעמדו אלה הופכים אותו, למעשה, למנהיגה של האומה האיסלאמית. עם זאת, מעמדו הבכיר איננו מקובל כלל על חלק מן השיעים ועל הרוב הסוני באיסלאם. הערבים, שכניהם של האיראנים, רחוקים מלסור למרותו הדתית.
חמינאי משותק בידו הימנית כתוצאה מפיגוע. בראשית ימיו כנשיא נשא דרשה באחד מימי השישי. המחתרת האיראנית מוג'אהדין-חלק הטמינה פצצה במכשיר הקלטה שניצב לצדו. חייו של חמינאי ניצלו, והוא נפצע באורח בינוני.
באמצעות הגופים הסרים למרותו, בראשם המועצה העליונה לביטחון לאומי, מוביל חמינאי את תוכנית הפיתוח הגרעיני ועומד מאחורי ההתעקשות האיראנית שלא להפסיק את העשרת האורניום. הוא הפטרון והתומך הראשון במעלה של מחמוד אחמדינג'אד, למרות שזה כשל במשימתו העיקרית לרפא את הכלכלה השוקעת.
רוב פעילותו של חמינאי רחוקה מן העין, אולם אין צורך במידע חשאי מחצרו כדי להבין כי מרותו איננה אבסולוטית. במשטר כה מסובך טבעי שיהיו כאלה שיכרסמו בסמכותו. מהומות הרחוב באיראן והזעקות "מוות לדיקטטור" מלמדות כי לעתים אפילו לחמינאי אומרים לא.
למרות שכל מוקדי הכח באיראן מכירים בסמכותו, לעתים נתקלת מדיניותו בקשיים. לפני כשנתיים וחצי התנגדו יועציו הבכירים להוביל את מסע ההפרטה של קונצרנים ממשלתיים. אנשיו של חמינאי חששו שאם יפעלו לפי הנחייתו, יימלטו מידם ההשפעה והכח שהיו מנת חלקם.
חמינאי ניסה להכין להם "זובור": הוא כינס אותם לעיני מצלמות הטלוויזיה, חזר על הוראותיו וייחל שלא יחמקו. כמה חודשים חלפו, ורק שתיים מתוך 240 החברות הממשלתיות הופרטו. היה זה מרד שקט, שחשף את המתחולל בחצרה האחורית של הצמרת האיראנית.
שני עשורים לאחר שקיבל לידיו את השלטון עומד אייתוללה עלי חמינאי מול האתגר הגדול ביותר שלו: הדברת המרד העממי המסוכן ביותר שצמח מאז פרוץ המהפכה ב-1979. לחמינאי עוד יש כמה שפנים בכובע, אולם כל אחד מהם הוא חרב פיפיות.
טנקים למשל הם אמצעי מקובל מאוד על משטרים כאלה לדיכוי הפגנות, אבל חמינאי אינו רוצה לחזור על טעותו של השאה, ששיגר את השריון שלו לדכא מהומות, ומצא את עצמו מודח.
הסכנה נשקפת לו דווקא מקיבתם של המוני האיראנים, ש-40 אחוזים מהם מחת לקו העוני. ארצו שקועה באבטלה חריפה ואינפלציה גבוהה, ומצויה בסנקציות בינלאומיות, והאיש שמינה לעמוד בקשר עם העם, אחמדינג'אד, נכשל בשיקום הכלכלה, והשניא את המולדת על רבים בקהילה הבינלאומית. איזה עתיד צפוי לעלי חמינאי? גם אם יתגבר על המשבר, חייו בצמרת לא יהיו כשהיו.
נא להמתין לטעינת התגובות
