קחו את הרבנות ותנו את המדרחוב

יונתן אוריך מוכן לוותר על הג'ובים של "היכל שלמה" תמורת השפעה אמיתית של הציונות הדתית על המדינה והחילוניים שבה

יונתן אוריך | 25/6/2009 15:05 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בשבוע שעבר, כ"ה סיוון, צוין יום השנה לפטירתו של הרב שג"ר זצ"ל. אני כותב זצ"ל רק מפני שגופו כבר איננו איתנו, אך ברור לכל כי מדובר באישיות הרוחנית הפעילה ביותר והרלוונטית ביותר בישראל של 2009. אני נזכר במאמר חז"ל ממסכת יבמות, על כך שכשלומדים את תורתו של מאן דהוא, "שפתיו דובבות בקבר". אם כן, הרב שג"ר לא מפסיק לדבר בשנים האחרונות - במיוחד לאחר מותו.

 
לא בכל ג'וב דתי יש אפשרות להשפיע. הרבנים הראשיים וידיד
לא בכל ג'וב דתי יש אפשרות להשפיע. הרבנים הראשיים וידיד פלאש 90
ישיבת "שיח" אותה הקים ובה כיהן כראש-ישיבה, גדלה ופורחת וממשיכה לפתח את תורתו – שיש בה קסם הרמוני שמצליח לאחד את הפוסט-מודרניות עם הציונות-הדתית, האומנות חסרת הגבולות עם בית המדרש, החסידות עם הלמדנות הליטאית. המכון להוצאת כתביו איננו נח לרגע: לאחר אסופות המאמרים "פניך אבקש" ו"נהלך ברג"ש" - השנה פורסם ספרו "בתורתו יהגה", שהצליח לעורר פולמוסים סוערים בכל עולם התורה הדתי-לאומי. דומני כי לא קיים בית מדרש שהצליח לעבור לסדר היום – אי אפשר היה שלא להתייחס, להתמודד עם האתגר הזה ששוב הציב בפנינו הרב שג"ר.

לא בכדי הרחבתי את הדיבור סביב דמותו הנהדרת. במקרה, סמוך ל"ייארצייט" של הרב שג"ר, פרץ המאבק על בחירת הרב הראשי לירושלים. רבים מקרבנו רואים בעניין איזו הזדמנות חד-פעמית לשינוי דמותה של ירושלים, על-ידי מינוי רב המשתייך אל הציונות הדתית. בתחילת השבוע כתבה במדור זה רחל עזריה, חברת מועצת העיר ירושלים ש"זו העת לשיתוף פעולה של הציונות הדתית עם הציבור החילוני", ע"י בחירת אותו רב-ראשי-ציוני.

נדמה לי שאנחנו שוב מחפשים לעצמנו פתרונות קסם, ומעדיפים ניתוחים פלסטיים על פני טיפולי שורש. מי שמשליך את יהבו על אופי הכיפה שיחבוש הרב הראשי לירושלים – הוא עצלן במקרה הטוב או חסר אחריות במקרה הרע. מי "מכר" לנו את הסיפור הבדיוני הזה, הגורס כי זהותו של הרב הראשי כה משמעותית עבור החברה העירונית או הישראלית? היכן מצאנו כי כהונתו של הרב זה, במקום רב אחר, הולידה שינויים כבירים בכל הקשור ליחסי דתיים-חילונים? או בכל הקשור אל הסוגיות החברתיות העומדות על סדר היום? או באשר למצבה של השבת, ששוב ושוב מסתכמת בפתיחת חנויות או פתיחת חניונים – כשכל ערכיה הרוחניים והתרבותיים מושלכים אחור?

מי שמעוניין בהשפעה חייב להשתלב

ובחזרה אל הרב שג"ר, שטוען בספרו היסודי "כלים שבורים": "יותר קל לו, לחילוני, לחיות בשלום עם החרדי מאשר עם הציוני-דתי, למרות שמבחינה חיצונית הם קרובים יותר". במאמרו, "ציונות דתית במיצר", הוא מסביר את שורשי התופעה, הנעוצים בעובדה שלציוני-דתי "בוער" להכריח את המדינה להתנהלות על פי אמונותיו, לעומת החרדי שמסתפק בד' אמותיו ההלכתיות-תרבותיות. התוצאה היא אותה הסתגרות כלפי הציבור הדתי-לאומי המפחיד את החילוני בחוסר הטבעיות שלו. 

והוא ממשיך ומספר על עצמו: "חברי ילדותי היו כמעט כולם ילדים חילוניים, אך הדבר לא עורר אצלנו שום בעיות. בליל שבת הייתי הולך עם אבי ז"ל לבית הכנסת, וחברי היה הולך לאן שהלך. היום אין לילדי חבר לא-דתי, לא רק משום שכל השכנים החילוניים עקרו מהשכונה הדתית שאני גר בה, אך גם לו היו ממשיכים לגור שם, לא הייתה

נוצרת חברת ילדים משותפת. הדתיות הפשוטה והטבעית, זו שאיננה עויינת את הזולת, התחלפה במודעות אידיאולוגית חריפה".

על כן, ייתכן וכהונתו של רב ציוני-דתי רק תעמיק את הפערים שבין חילונים לדתיים. ייתכן וההשתלטות הציונית-דתית על משרדי הרבנות בירושלים, תלבה את אותה הסתגרות חילונית בפני הדת והדתיים. אם כך, מה הועילו עסקנים בתקנתם?

מוטב שנשאיר את משרדי הרבנות לחרדים. תנו לי את המדרחוב ואת כיכר ציון וקחו את הלשכות המפוארות – מפני ששם הכל מתחיל. מי שמעוניין בהשפעה משמעותית על דמותה של ירושלים, או על דמותה של ישראל בכלל, חייב להשתלב בה באמת: בענווה ומתוך רצון לקבל ולא רק לתת. מתוך שכנות טובה וכנה עם החילונים, שלא על מנת להשפיע ולתקן ללא הרף, מתוך אהבת ישראל, אמיתית – לא זו שמתחילה ונגמרת בנרות שבת והנחת תפילין.

יונתן אוריך הינו חבר תנועת "ציונות דתית ריאלית".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

עוד ב''פולמוס''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים