תודה כבודו, שהקשבת למתלוננת האתיופית
המועמד לעליון משה דרורי גאה בכך שלא הרשיע אברך שדרס צעירה בת 22 ממוצא אתיופי. "הדיון עצמו מהווה שיפור במעמדה החברתי"
היא גמרה את היום באשפוז עם חבלה בראש. אפשר היה להרשיע את האברך, אולי גם תביעת פיצויים. אבל התמונה היום שונה לחלוטין. האברך לא הורשע.
ומי שעומד למשפט הציבור הוא האדם שאחראי להחלטה השנויה במחלוקת, שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, משה דרורי, שהציג לא מזמן את מועמדותו לבית המשפט העליון.
השופט דרורי קיים הליך גישור יוצא דופן ולא פורמלי, כדי שהצעירה תסלח לאברך, ובכך תאפשר לסיים את המשפט ללא הרשעה. המטרה: לא לפגוע בסיכוייו של האברך להתמנות לדיין בבית הדין הרבני, אם יורשע. לעומת זאת, התייחס השופט דרורי לטענתה כי האברך התייחס אליה בזלזול מעצם היותה אתיופית, ותיאר את המעמד כ"אירוע המכונן בחייה", שבו הבינה לבסוף כי התקבלה לחברה הישראלית כשווה בין שווים.
בעוד כשבוע ידון בית המשפט העליון בערעור שהגישה עו"ד עדי דמתי מפרקליטות מחוז ירושלים ובו דרישה להרשיע את האברך, לגזור עליו עונש ההולם את מעשיו וכן להתיר את פרסום שמו. עיקרי עדותה של נגה, הליך הגישור של השופט, החלטתו שלא להרשיע את האברך, התפעמותו מההליך שקיים וכן התייחסותו ל"שדרוגה" של נגה במעמד החברתי - מופיעים כאן בתמציתיות מתוך פסק דין בן 322 עמודים.
אירוע הדריסה התרחש ב-1 בינואר 2006, בשעות הצהריים. האברך, בן 26, ביקש לצאת מהחניון ללא תשלום, כיוון ששכח את ארנקו בביתו. לאחר ויכוח עם נגה, הוא נצמד למכונית שלפניו והצליח לעקוף את המחסום. הצעירה התייצבה מול חזית המכונית, אבל הוא המשיך בדרכו, כשנגה על מכסה המנוע, ונסע כך כ-20 מטר.
בפנייה לכביש הראשי איבדה נגה את שיווי משקלה, נפלה וראשה נחבט בכביש. האברך המשיך בנסיעתו בלי להושיט לה עזרה. המשטרה עצרה אותו למחרת, והפרקליטות הגישה נגדו כתב אישום בגין תקיפה הגורמת חבלה ובהפקרה לאחר פציעה - עבירות שהעונש המקסימלי עליהן עומד על 12 שנות מאסר.
הדיון בפרשה נקבע ל-12 ביולי 2007. נגה העידה ראשונה. היא ציינה כי מאז פחדה לצאת לכביש, נרתעה מלעבור במעברי חציה וויתרה על נהיגה, מחשש שתפגע באחרים. אלא
האברך קם על רגליו ופלט מונולוג ארוך. התנצלות לא הייתה חלק ממנו. רק ניסיון לסחוט רחמים על מצבו באותו יום. "המשפחה שלי, הילדים הרכים שלי סבלו כתוצאה מהמעצר", הסביר לנגה. "אמרתי לך, גברת, תני לי לצאת. אני אחזור, אני אשלם. התעקשת". נגה התפרצה לדבריו. "ניסיתי לעזור לך, אמרתי לך מה לעשות". האברך מצטדק. "את צודקת במאה אחוז, אבל באותו יום הייתה מסיבת נישואי זהב של אבא. זה אצלנו קודש הקודשים, והיה מוטל עליי כל הכנס, ואני תקוע. אחרי קנייה של שעתיים אני מגלה שהארנק לא נמצא".
הפעם קוטעת את דבריו עו"ד דמתי, שפונה אל השופט: "אדוני, אני מצטערת, זו לא התנצלות. זו הטחת האשמות". השופט דרורי לא מסכים. "הוא לא אמר שום דבר", קבע , ולאחר מכן פנה אל נגה: "את מרגישה שאת בלחץ?". נגה הנהנה בראשה לחיוב. "קצת. הוא לקח אותי עם האוטו שלו, הוא זרק אותי בכביש, יכולתי למות שם. אוטו יכול היה לדרוס אותי. הוא מדבר על עצמו. מה עם החיים שלי? אני לא בן אדם?".
ואז, לראשונה, מביע האברך התנצלות. "אני מתנצל בכל לשון של בקשה. תסלחי לי. אני רוצה שכולם ישמעו שאת סולחת. חטאתי, עוויתי, פשעתי לך. אני מרגיש שעשיתי דבר שהוא נגד השכל הישר, נגד הדת האנושית. זה לא נבע מרוע. את מדברת על כלב, אבל ההתייחסות שלי הרבה יותר מאשר אדם".
נגה לא מוותרת. התסכול ניכר בעדותה. "אני רק רוצה לשאול אותך מה הרגשת כשלקחת אותי עם המכסה מנוע וזרקת אותי". האברך מתחמק, מנסה להפנות את התשובה לסניגורו, עו"ד בועז קניג, אולם אחר כך שוב מבקש סליחה. השופט דרורי נראה מרוצה. "מה את אומרת עכשיו, גברת?", הוא מתעניין. נגה מהססת. "אני לא יודעת מה להגיד".
השופט לא מוותר ופונה לאברך. "אז אני רוצה לשאול אותך שאלה. הגמרא אומרת שחוץ מכל אדם שצריך לפייס, הוא צריך גם לפצות. היא אמרה שלא עבדה 24 יום, אתה מוכן לשלם לה את השכר הזה?". עכשיו תורו של האברך להסס מעט. "כל אגורה שהיא תבקש היא תקבל, בו בזמן שיוכח נזק", אמר.
השופט דרורי מתרצה. "טוב, תראי, אני לא רוצה ללחוץ עלייך כרגע. את יכולה לחשוב על מה שהוא אמר. את רוצה להגיד לו שאת מסכימה לסלוח לו? את לא רוצה? כל מה שאת רוצה".
נגה נשמעה מבולבלת. "אני לא יודעת, לא הייתי בבית משפט אף פעם ולא עמדתי ככה ודיברתי כל כך הרבה. אני מאד כועסת עליו ועל מה שהוא עשה. מאד מאד כועסת, אבל אני לא רוצה לפגוע בו. אני חושבת שאם לא הייתי אתיופית, הוא לא היה נוהג ככה".
השופט דרורי שוב אוחז במושכות. "שמעת?", פנה לאברך. "אתה רוצה להגיד לה דבר שהוא מאד חשוב, לי לפחות? שכל מה שעשית בכלל לא קשור להיותה אתיופית, או לזה שאתה מתייחס מלמעלה למטה לאתיופים? אתה צריך לדבר איתה מלבך ולהגיד לה איך אתה רואה אותה בתור אדם. תגיד לה אתה, ביוזמתך".
האברך מבהיר שנושא מוצאה אינו קשור, ומציין שפשוט היה לו יום רע. כעת זורק השופט את הכדור לידיה של נגה. "תשקלי את מה שהוא אמר", אמר. "אם קשה לך, את יכולה לשבת. רוצה לשתות מים, לצאת החוצה ולחזור עוד כמה דקות?". נגה מהנהנת. השופט פונה שוב לאברך ושואל אותו אם הוא רוצה לומר עוד משהו, "כדי שיהיה לה על מה לחשוב כשתצא".
האברך קופץ על המציאה ומציין כי הוא מלמד בישיבה שלושה אתיופים. "ואיך אתה מתייחס אליהם?", מתעניין השופט. "כמו לילדים שלי", עונה האברך ופונה לנגה. "את יכולה לדבר עם האמהות שלהם בשפה שלך, ותשמעי כמה הן אוהבות ומעריכות אותי. תחשבי שאני כל יום נפגש עם שלושה ילדים אתיופים, שהיו יכולים להיות אחים שלך". הנוכחים יוצאים להפסקה ובסיומה אומרת נגה כי סלחה לאברך.
לאחר עדותה של נגה, הוצגו מכתבים שכתבו מקורבים למשפחתו של האברך, משפחת רבנים מוכרת בארץ, בהם הרב הראשי הספרדי לישראל, שלמה עמאר ומי שכיהן אז כשר התעשייה, המסחר והתעסוקה וכיום שר הפנים, אלי ישי, ובו הודגש כי הרשעת הנאשם עלולה לקטוע את עתידו הרבני והציבורי וכי ראוי להימנע מעונש זה.
התובעת, עו"ד דמתי, התנגדה. "הנאשם מסוגל לפגוע בגופו של אדם כדי להשיג את המטרה שלו. מי שמסוגל להפקיר חיי אדם, לנהוג באדישות ובזלזול כלפי האחר, אולי לא צריך להיות דיין". היא ביקשה להטיל על האברך מאסר קצר בפועל, מאסר על תנאי ופסילת רישיון.
הסניגור, עו"ד קניג, התנגד. הוא ביקש להסתפק ב-500-400 שעות למען הציבור, ללא הרשעה, וציין כי תסקיר המבחן של האברך היה חיובי. בנובמבר 2007 הודיע השופט כי החליט לא להרשיע את האברך, וציין כי נימוקיו להחלטה יינתנו בשלב מאוחר יותר, שנמשך עד ספטמבר 2008.
בפסק דין, הנשען ברובו על המשפט העברי, הלכות הרמב"ם, דברי חז"ל ואף התייחסות למעמדה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, קבע השופט דרורי כי האברך ירצה 180 שעות למען הציבור במרכז הקהילתי ביישובו, יפצה את נגה בעשרת אלפים שקל בעשרה תשלומים חודשיים וכי רישיונו יישלל לארבע שנים.
הוא, לפחות, היה מאד מרוצה מההחלטה וראה בה רגע מכונן, לא פחות, בחייה של נגה. "אני חושב שאם תתאר המתלוננת, במבט רטרוספקטיבי, את חייה בישראל, אז המאורע המכונן של חייה, שבו היא התקבלה סופית לחברה הישראלית כשווה בין שווים הוא הדיון בפניי", הפתיע בדברים שעשויים כעת למנוע את מינויו לבית המשפט העליון.
"היא החלה את דבריה בהיסוס, בתחושה שאדם נהג כלפיה כאל כלב. בהדרגה נוכחה לדעת כי שופט מקשיב לכל הגיג מדבריה, עורכי דין פונים אליה בנימוס ולבסוף מי שפגע בה מתנצל ומביע כבוד לעדה האתיופית. אני משער כי בדקות המעטות בהן שהתה בהפסקה ועשתה חושבים, היא הבינה את השיפור העצום במעמדה החברתי בין תחילת הדיון לסופו".
בהמשך התייחס השופט לאירוע הדריסה ולהפקרתה של נגה על הכביש. "באירוע נכחו אנשים רבים, כך שהערך המוגן של הפקרת פצוע לנפשו, מתבוסס בדמו וללא כל טיפול, איננו חל במקרה שבפניי. גם עוצמת הפגיעה במתלוננת לא הייתה גבוהה, אין מדובר במצב בלתי הפיך לחלוטין".
לבסוף התמוגג השופט דרורי מהליך הגישור הלא שגרתי: "מעמד ההתנצלות ובקשת הסליחה של הנאשם והיענותה של המתלוננת לבקשתו, באומרה כי היא סולחת לו כמו האל, הוא בעיניי רגע ייחודי אפוף הוד ושגב. עד היום אני נפעם מחדש".
נא להמתין לטעינת התגובות
