כסף טוב ניצנים: הכניסה לחוף בתשלום
בעוד חוף, מהיפים שיש, נידרש לשלם כסף בכניסה. ראש המועצה מסביר שאין ברירה: מי שמטנף חייב להשתתף בניקיון. לא עוצר בירוק, חלק א'
- לא עוצר בירוק, חלק ב': חיסכון מזוקק
- לא עוצר בירוק, חלק ג': כלוב הממחזרים
במרחק קילומטר מהחוף, עמדת גבייה. המחיר: עשרה שקלים צילום: אדי ישראל
כפי שפורסם בשבוע שעבר במעריב, עם פרוץ הקיץ גילו המתרחצים שהגיעו לחוף ניצנים שהם נדרשים לשלם עשרה שקלים לראש. החברה להגנת הטבע נעמדה על הרגליים האחוריות: חלק ניכר מרצועת החוף המרהיבה של ישראל נלקח מידי הציבור כבר מזמן. אחרי שחילקו את החוף למתקני הצבא (ד"ש ממבצר עתלית), לתשתיות (רוצים התפלה, לא? ), למרינות ולמפעלים, לא נשאר הרבה, ועכשיו גם תמורת המעט הזה רוצים שנשלם.
הכעס רק גבר, כשהתברר שהמועצה האזורית חוף אשקלון הציבה את עמדת הגבייה במרחק קילומטר מהחוף. זו כבר לא סגירה של חוף מסוים, טען משה פרלמוטר, רכז ים וחופים בחברה להגנת הטבע, זה גידור של רצועה שלמה של חופים, שלא לדבר על הדיונות המקסימות שמשתרעות בשטח שבין הבוטקה לחוף. גם כדי לטייל בהן צריך מעכשיו לשלם?
בקושי צף
הדמות המרתקת בסיפור היא יאיר פרג'ון, ראש המועצה האזורית. פרג'ון הוא לא פוליטיקאי טיפוסי, ולא גדל במסדרונות העסקנות של השלטון המקומי. עד בחירתו עבד במשך 30 שנה בחברה להגנת הטבע, בה שימש בין השאר כמנהל בית ספר שדה ניצנים. פרג'ון הוביל את המאבק להכרזת עשרות אלפי דונמים של דיונות כשמורת טבע, ועכשיו חבריו לשעבר מאשימים אותו בהפיכת הדיונות והחוף למתחם לעשירים בלבד. כשהוא מדבר על כך, הוא אפילו לא מתאמץ להסוות את העלבון.
יאיר פרג'ון, ראש המועצה האזורית חוף אשקלון. "אין לי מקורות הכנסה" צילום: אדי ישראל
מנקודת המבט של פרג'ון, הגיע הזמן שנבין שאין ארוחות חינם: "יש לי מועצה אזורית קטנה, 14 אלף משלמי ארנונה, עם רצועת חוף נהדרת באורך של קילומטרים. כשנכנסתי לתפקיד, הציון הממוצע של החופים שלנו במדד הניקיון של המשרד להגנת הסביבה היה 'מספיק'. השקעתי המון עבודה וכסף כדי לנקות ולסדר אותם, ועלינו לציון 'טוב'. אני מנקה אחרי הג'יפים שמגיעים מכל הארץ, מוציא מהחוף כמויות אדירות של זבל, אז למה שהאורחים שלנו לא ישתתפו במאמץ בתשלום סימלי של עשרה שקלים? כשאני מגיע לתל אביב אני משלם 80 שקל רק על החניה".
אבל זה בדיוק ההבדל. אם היית גובה תשלום עבור החניה, לא היתה מתעוררת כזאת מהומה.
"גם אצלנו יש הרבה חופים שאתה יכול לבלות בהם בחינם, אבל שם לא תקבל שירותים ושירותי הצלה. אם מדינת ישראל היתה מתקצבת אותי במיליון שקלים כדי להפעיל חופים לרווחת תושבי הערים שרוצים לבוא וליהנות מהטבע באזור שלנו, הייתי שמח לעשות את זה. אבל במצב הנוכחי אני בקושי צף, אין לי מקורות הכנסה, ועשרה שקלים זה המינימום שמאפשר לי לטפל בחופים".
כשפרג'ון נשאל מדוע הציב את עמדת התשלום כה רחוק מהחוף, הוא משיב: "אתה מכיר את הישראלים, אם העמדה היתה בכניסה לחוף הם היו עוברים עשרה מטר מימין או משמאל".
על המוטיבציה של הישראלים לשלם אכן לא מומלץ לסמוך, אבל מוטב לגדר את החוף מאשר להציב עמדה בלב הדיונות, במרחק רבע שעה הליכה ממנו.
פרג'ון לא ממציא את הקשיים התקציביים שלו, אבל לעובדה שיותר ויותר חופים נסגרים עלולות להיות השלכות שחורגות בהרבה ממצב הכיס. הקיץ, כידוע, נפתח עם רצף מפחיד של מקרי טביעה. כל חוף מוכרז עם שירותי הצלה שנסגר לתשלום, דוחק את הציבור, ובעיקר את הציבור העני שבו יש אחוז גדול יותר של לא-שוחים, אל החופים הלא מוכרזים, ואל המראה בסטטיסטיקות המוות של יולי-אוגוסט.
נא להמתין לטעינת התגובות
