זהירות עם מיחזור המים
כניסת מס הבצורת לתוקף, תביא למעורבות רבה של הצרכן ולחיסכון בצריכה. מערובות יתר ומיחזור פיראטי של מים משומשים עלול לגרום לנזק רב
לא סוד הוא כי מדינת ישראל ניצבת בפני שוקת שבורה, תרתי משמע. המחסור במים במדינת ישראל לא נולד אתמול והוא ילווה אותנו עוד שנים רבות. הפער בין שני צידי המשוואה - בין המקורות לבין השימושים - גדל, ומסכן את איכות מאגרי המים והרזרבות. פער זה, יודעים כבר כולם, לא ייפתר באופן מאוזן ואחראי ללא מעורבות והכוונה ממשלתית.
הפתרון הטכנו-כלכלי ליצירת האיזון הרצוי ולשמירה על האינטרס הלאומי של משק המים נשען על שלוש רגליים: חסכון בצריכה והתייעלות, מיחזור והגדלת מקורות המים (התפלה). כיון שמים הם משאב טבע בסיסי, המוגבל בכמות, באיכות ובתזמון, יש צורך לנהל את המשבר תוך איזון בין אינטרסים שונים ומגוונים ובקרה רגולטורית מתאימה.
כניסת מס הבצורת לתוקף, תביא למעורבות רבה של הצרכן לקידום האינטרסים הלאומיים, ופעולות אקטיביות של הצרכנים לחיסכון בצריכה ולהתייעלות בשימוש במים הן פעולות מבורכות. האם כך גם לגבי פעולות של הצרכן למיחזור מים? מסופקני.
בימים אלה, בהם המודעות למצוקת המים תופסת תאוצה, צפויים אזרחים מן השורה, אשר אינם בקיאים בתחום ניהול משק מים ותהליכי מיחזור מים אפורים (מים שנעשה בהם שימוש ראשון כגון מי רחצה , מי שטיפה וכד'), להיחשף להצעות מסחריות רבות ומגוונות למיחזור המים האפורים בביתם, ולשימוש בהם במקום להשתמש במימי הברז הרגילים, להשקיה ולשימושים נוספים. יתר על כן, כבר היום ניתן לשמוע על אזרחים אשר החליטו לבטא את מודעותם לנושא באמצעות שימוש חוזר במי האמבט להשקיה, ללא תהליך לטיהור המים.
באם יעמיק השימוש בפתרונות בלתי מבוקרים למיחזור מים אצל משקי הבית, קיים חשש, כי עלול להתרחש כאן נזק סביבתי חסר תקדים, וזאת בשל זיהום הקרקע בדטרגנטים וחומרי ניקוי אחרים הנמצאים בשימוש יומיומי בבתי הצרכנים. אם לא די בזאת, הרי שקיים פוטנציאל לנזק בריאותי ישיר, כולל סכנת הפצת יתושים ומגיפות.
מיחזור מים אינו עניין של מה בכך, ותפקיד הרשויות המקומיות לטפל בנושא במקצועיות וביעילות, אם במישרין ואם בעקיפין באמצעות תאגידי מים וביוב שבשליטתם.
ישראל מובילה כיום בעולם במיחזור מים. כ– 70% מהשפכים בישראל חוזרים להשקיה מבוקרת בחקלאות ובגינות ציבוריות. שימוש במים אלה, המטופלים במתקני טיהור שפכים עירוניים, הביא להקטנה משמעותית של השימוש במים שפירים (מים מתוקים) בשנים האחרונות, דבר הנחוץ גם להמשך, לשמירה על מאזן המים הלאומי.
על-כן, למרות הרצון הטוב לחסוך, מוטב להשאיר את תחום המיחזור למקצוענים. על האזרחים להמשיך להזרים את המים האפורים לביוב, ולאפשר לרשויות המקומיות לקלוט מים אלה, לטפל בהם כנדרש ולהזרימם כקולחין לשימושים חקלאיים, באיכות שתמנע פגיעה בקרקע
מס הבצורת לפיכך עשוי להשיג את מטרתו ולהביא לצמצום צריכת המים השפירים, אולם בד בבד, הוא עלול להסב נזק מהותי וחסר תקנה למשק, בשל זיהום מי התהום, פגיעה בבריאות הציבור וצמצום כמות מי הקולחין לחקלאות.
משרד האוצר, הרואה מול עיניו את הגדלת ההכנסות "עם השתת מס הבצורת", ימצא עצמו מול שוקת שבורה, דווקא בעת בה הוא יידרש להשקיע סכומי עתק לשיקום משק המים ובריאות הציבור, שנפגעו כתוצאה ממדיניות מעוותת זו.
טוב יעשו קברניטי המשק אם יבטלו את רוע הגזרה של היטל הבצורת, ויעברו לתכניות שורש המבוססות על שיפורים טכנו-כלכליים. עליהם לפעול, בשיתוף עם כל בעלי העניין, ליצירת תנאים נאותים וברי קיימא להקטנת הפער בין מקורות המים לשימוש בהם.
הכותב, עמי אלכסנדרון, הוא יו"ר ועדת שפכים תעשייתיים בהתאחדות התעשיינים
נא להמתין לטעינת התגובות
