ביום שבו נשיא ארה"ב ינקה את גללי קודמו
יחידות החיסול הסודיות של ה-CIA הן תוצאה של אדנות וואספית. עכשיו הגיע תורם של בוש וצ'ייני להחליט מי יקריב עצמו בגללן
דיק צ'ייני. צילום: איי-אף-פי
הסימביוזה בין הנשיא למנהל היא כה צפופה ודביקה, הם חולקים סודות רבים כל כך, עד שהם מהווים איום הדדי איש על רעהו. מאזן אימה אמיתי. מתישהו צפוי הראשון להקריב את השני כדי להציל את ישבנו. תלוי מי אחראי ומחויב פחות לביטחון האומה ודואג יותר לעתידו האישי.
ה-CIA, כמו ה-OSS לפניו, הוקם באמצעות גיוס מהאוניברסיטאות האליטיסטיות בניו אינגלנד, המכונות "אייווי ליג", ומיומו הראשון הוא מייצג את האדנותיות הוואספית ואת תפיסת שליטי היקום נגד שאר העולם. מדובר באנשים אנליטיים, אינטליגנטיים ויהירים, המאמינים בעליונות האמריקאית על פני עולם המתבוסס בבורות, חמוש באכזריות חסרת רחמים ואויב נטול דקויות.
עילה אחרת, לא פחות חשובה, היא מנהלי סוכנות הביון המרכזית, ואפילו בעלי תפקידים פחותים, שיוצאים מהמפקדה בלנגלי בלימוזינת השרד אל עבר המו"לים הגדולים במנהטן כדי לחתום חוזה לספר על ה-CIA. לספר שתי מטרות מרכזיות: לפאר ולרומם את פועלם, ולהשמיץ את קודמיהם.
כיסאו של ג'ורג' טנט בלנגלי טרם התקרר כאשר ספרו כבר הפך לרב מכר. זה האיש שהיה צריך לראות את המטוסים מגיעים אל מגדלי התאומים. עכשיו תורו של אובמה לעמוד במבחן האומץ: כמה זמן יוכל לאחוז בתפוח האדמה הלוהט הזה בלי לגלגל אותו הלאה. השבוע נכתב כבר שלא מן הנמנע שהתובע הכללי אריק הולדר ינצל את סמכותו ויורה על חקירת ה-CIA בימי בוש-צ'ייני, גם ללא אישורו הפומבי של הנשיא.
זה שוב כאן, כמו ערימת גללים מהבילה
כאשר כתב העיתונאי רב המוניטין סימור הרש בחודש מארס ב"ניו יורקר" כי בימי בוש-צ'ייני הסתובבו יחידות חיסול של הסוכנות בארצות זרות במטרה לחסל מטרות של אל-קאעידה, הייתה התגובה האינסטינקטיבית משיכת כתפיים קולקטיבית.
משיכת הכתפיים לא הייתה שלילה מוחלטת של דברי הרש. היא הייתה כל מה שמשיכת כתפיים אמורה להיות: אולי ירפו מזה; אולי המצב הכלכלי ידחה את הדיון; אולי זה יחלוף עם הרוח. זה אכן קרה, אבל לא לאורך זמן.
עכשיו זה כאן מחדש, כמו ערימת גללים מהבילה, והוויכוח העיקרי הוא אם רק ניתנה ההוראה והיחידות הוקמו, או אם הן הוציאו לפועל את משימתן. בכל מה שקשור ל-CIA, טרם נולד הנשיא שמתנדב לנהוג בקק-נוע ולנקות אחר קודמיו. אינך יכול
להשמיץ את בוש-צ'ייני יותר מאשר הושמצו, ואין במסע הטיהור העצמי הזה - שהוא בעל השלכות בינלאומיות רחבות ומבצעיות חמורות - כל תועלת. אבל כאמור, הכביסה החמוצה כבר בחוץ.
המצב היה יכול להיות שונה לחלוטין אילו שמר סגן הנשיא לשעבר צ'ייני על סוג מתבקש של שתיקה מכובדת והיה ממלא פיו מים. אבל צ'ייני ממלא פיו בורבון ומקיא דברי בלע המותחים את גבולות הסבלנות של אובמה. חוץ מזה, לחוקה האמריקאית יש תהליך המנקה את עצמו כמו תנור מטבח. פעם בכמה שנים הופכים מסמכים חסויים לגלויים. הניסיון לבלום את ההליך הזה עולה בתוהו. הגילוי האחרון, ב-2007, שנקרא "תכשיטי המשפחה", שפך לרחוב דברים קשים ביותר על הסוכנות והקנה לכל עיתונאי גישה אליהם.
הווידוי המביך של הנשיא בוש
"תכשיטי משפחה" משתרע על פני 700 עמודים ותחילתו בשנות החמישים, שהן אולי ימי החסמב"ה המטורללים ביותר של הסוכנות. כל הלחישות הוושינגטוניות על חיסול מנהיגים בעולם השלישי וניסיונות חיסול, הפיכות חצר וניסיון להפיכות, הפכו ממיתוס למציאות. בנוסף, הצביעו אלה שתמיד מאמינים על ה-CIA את הדברים הנוראים ביותר, על כך שאף אחד לא שם לב למשהו שאמר ג'ורג' בוש בנאומו על מצב האומה ב-2003.
הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש. הודה שהדרך לביטחון מרופדת גוויות. צילום ארכיון: רויטרס
מי שאמריקה מעניינת אותו כניסיון מרתק או כאומה שחוזרת עם אובמה להיות אחראית לגורל העולם, לא יכול היה להחמיץ השבוע שני תהליכים מרתקים שהתרחשו בה בו בזמן: השימוע בסנאט שנערך לשופטת סוניה סוטומאיור, המועמדת של אובמה לבית המשפט העליון; והתפוררותו המהירה של סיפור הכיסוי, הכזבים והבדיות, על יחידות החיסול.
במשך ימים ארוכים, מייגעים וטרחניים טחנו סנאטורים עוינים וידידותיים את הגברת סוטומאיור על כל דבר שאמרה או עשתה בחייה, כולל חקירה בדלתיים סגורות של ה-FBI. מצד אחד, מדובר בתהליך בלתי נסבל באורכו ובקפדנותו, וכמובן בפלגנותו הפוליטית. מצד שני, אות ומופת להתנהלות דמוקרטית של שימוע, שבסופו תיערך הצבעה על התאמתה של סוטומאיור לעליון. למי שאוהב אנגלית, היא הייתה במיטבה המרומז, העילי, החקרני, העוקצני והמנומס. גם השואלים וגם הנחקרת היו מודעים למגבלות החוק.
ומאידך, הסיפור הלא דמוקרטי על יחידות חיסול סודיות, שלא קיבלו את אישור הקונגרס משום שלא הובאו לאישורו, וההכרה שהסיפור לא יגיע לסופו עד שתיפתח חקירה מקפת שבסופה יהיו צריכים להחליט צ'ייני ובוש מי מקריב את מי פומבית. מי נופל על חרבו כי הוא ממילא חולה, ומי ממשיך להשתעשע עם סוסים בחווה. וכדי שלא נישאר חלילה מחוץ למהומת האלוהים הזאת, דיווח ה"ניוזוויק" ביום רביעי כי יחידות החיסול היו מבוססות על המודל הישראלי של יחידת "כידון", שהוקמה אחרי הטבח במינכן על ידי גולדה מאיר וסרה למרות ועדת X.
הבדיה שרקח ספילברג
מי שרוצה להמשיך להתבזות בבדיה שרקח ספילברג ב"מינכן", שיבושם לו. חקרתי את הנושא לסרט בשם "יחידת חיסול" ששודר ברחבי העולם, ונושאו "כידון". אני יודע איפה וכיצד פעל המוסד מהסיבה הפשוטה שאנשיו בחרו לספר לי.
השופטת המיועדת סוניה סוטומאיור. תשים את צ'ייני מאחורי סורג ובריח? צילום: רויטרס
בעוד המוסד חיסל את רוב מארגני הטבח והוציא לספטמבר השחור את החשק להמשיך לפגוע בישראל, איננו יודעים הרבה על בכירי אל-קאעידה שהלכו לעולמם. המוסד עבד בעבודת יד פרטנית, מטווח קצר ונחוש. האמריקאים מעדיפים מזל"טים שמחסלים חמולות שלמות. המקסימום שיכולים היינו לתת להם הם תיקים מבצעיים סודיים ופגישות עם החטיארים שעשו את העבודה. אבל הדעת נותנת שכולם הלכו לאולם הקולנוע בלנגלי וצפו ב"מינכן".
כרגיל באמריקה, מרגע שהוסרה התפאורה, הכל רץ מהר. השבוע כבר היה ברור שהיו יחידות חיסול כאלה. שטנט ביטל את פעילותן בקדנציה שלו, ושהן שבו ועלו לדיון מבצעי אחרי התפטרותו. זה קצה החוט שהיה חסר לכל האמריקאים הטובים שניצבו שנים ברחובות עם שלט המחאה "יפוטר בוש". זה פיו הגדול של צ'ייני שעשה את זה.
החוט הזה הוא קצהו של כדור צמר, שבין אם אובמה ירצה ובין אם לאו, ילך וייפרם וייטחן בגלגלי המערכת המשפטית. מן הסתם תהיה זאת השופטת העליונה סוניה סוטומאיור, שתשלח את דיק צ'ייני לכלא.
