ברית מילה: בשמאל מתלוננים על "המילה האחרונה"
ההתקפה של אנשי "המילה האחרונה" על "שוברים שתיקה" העלתה על פני השטח שאלה מעניינת: איך הפכה תוכנית הצמדים-המתנגחים לבמה מרכז-ימנית מובהקת?
התוכנית משודרת מזה עשור, ובזמן שחלף הצליחה לקנות לעצמה מעמד ציבורי כה נחשב, עד כי הציבור עוקב בקנאות אחר כל מילה הנאמרת בה. זאת, מתוך הנחה שהתוכנית שומרת על המנדט הראשוני שניתן לה, והוא להביא שני קולות מנוגדים בחברה הישראלית, שיתווכחו בחן על מאורעות היממה האחרונה.
אלא שהתחושה היא שהתוכנית במתכונתה הנוכחית חוטאת לאותו פורמט יסוד. בכל יום עדיין מדברים בתוכנית שני פיות - קובי אריאלי מול עירית לינור, או ג'קי לוי מול אברי גלעד - אולם הקול הבוקע מהם היום הפך להיות אותו קול.
"הבעיה האמיתית של'המילה האחרונה' היא שזו תוכנית ימנית במהותה", אומרת עיתונאית "הארץ" נרי ליבנה, שהחליפה את לינור במשך שמונה חודשים כשזו נעדרה מהתוכנית. "המגישים הדתיים מאוד מושחזים, דעתניים ומנומקים, ואילו החילונים-שמאלנים מייצגים מבחינת העמדות שלהם את הרוב המוסרי הדומם, עם ערכי הבורגנות הצפון תל אביבית, מעין אמצע בלתי ברור עם חיבה יוצאת דופן לצה"ל ופועלו.
"הם מפגינים שמרנות מוסרית בתחומים נוספים. מהבחינה הדתית, למשל, עירית לינור היא עוד איכשהו חילונית, אבל אברי גלעד נוטה להתחנף בעקביות לצד הדתי מתוך מעין התחזקות. הוא לוקה באהבת שם כרונית ובסבלנות כלפי כל מגדל פאות וזקן. זה נותן ביטוי בלתי מאוזן לערכי הדת במסווה של ליברליות. זו לא מטרת התוכנית".
זה משהו שקרה בעיניך לתוכנית בתקופה האחרונה או שזה היה כך מלכתחילה?
"בעבר הפטריוטיזם של עירית לינור היה יותר לוקל-תל אביבי, אבל זה הלך והתרכך. זה בעצם ניצחון העמדות השמרניות. זו תוכנית שדובר צה"ל יכול היה לכתוב לה את הטקסטים בעצמו. מכיוון שלינור שנונה ומבריקה, החליטו שהיא מאוד שמאלנית, ומכיוון שאברי גלעד אשכנזי ומבריק, הוא נחשד בשמאלנות. זה לא נכון".
מי אמר שאת השמאל חייבים לייצג גופי קצה מטורללים כמו אורי אבנרי או 'שוברים שתיקה'".
"המילה האחרונה החלה כתוכנית של שמאל וימין, אלא שהשנים החילו על השמאל הקיצוני ועל הימין הקיצוני את חוק ההתיישנות, והפערים בעם, בין ימין ושמאל, נעשו פחות אקוטיים", אומר העיתונאי חנוך דאום. "בהתאמה, זו הפכה לתוכנית של פובליציסטיקה קומית ברמה הגבוהה ביותר. מה שאברי וג'קי עושים זה בית ספר לרדיו. טענות השמאל הבכייני שלפיהן התוכנית מפלה אותו הן הדבר
בשבוע שעבר הפך הפינג פונג היומי בתוכנית לקרב של ממש, כשבמסגרת בדיון על אנשי "שוברים שתיקה", תהה קובי אריאלי בשידור מדוע "לא מנפחים להם את הצורה ושולחים אותם הביתה עם צלקות?", ולינור לא ממש התנגדה. השניים אמנם התנצלו למחרת על הדברים, אולם הייתה זו הוכחה חיה לכך שההאזנה לתוכנית הפכה נוחה יותר באוזן הימנית. "עושים את התוכנית אנשים מוכשרים", אומר העיתונאי הוותיק אליעזר יערי, המשמש כיום כמנכ"ל הקרן החדשה, ארגון הגג של ארגוני זכויות האדם בארץ. לדבריו, הבעיה מתחילה כשהמוטיבציה העיקרית של תוכנית האקטואליה הפכה להיות מה שהוא מכנה "מבוא לדאחקה".
"מרגע שעולה נושא מסוים, זו הופכת להיות סיבה למסיבה, וזה לא תמיד צריך להיות כך", אומר יערי. "מה שקורה בתוכנית זה שהפאנץ' ליין חשוב ולא העובדות. אין שם שום צורך בביסוס הדברים, הכי חשוב שזה יצחיק, ולכן כמות ההתחלקויות העובדתיות שם בעייתית. הסכנה היא שאחד לא מרסן שם את השני. אף אחד לא מאזן את השני, אף אחד לא מעמיד סימני שאלה או עוצר, אלא רק מזין את השני לטובת הבדיחה".
"המילה האחרונה" נולדה שנתיים אחרי רצח רבין. הציבור הדתי-ציוני, שתדמיתו סבלה מהידרדרות בעיני הציבור הרחב, היה זקוק לחידוש הלגיטימציה שלו. כאיש גל"צ באותם ימים, עמד גיל עומר מאחורי פיתוח לוח שידורים חדש. "הרעיון נולד מתוך רצון ליצור משהו שייתן ביטוי לדעות שונות", אומר עומר, היום מנהל מוזיאון הילדים בחולון. "אמרתי של'המילה האחרונה' יש גם כותרת משנה,'תוכנית לא אובייקטיבית'. היא לא אמורה להיות מאוזנת, למגישים יש על מה להתווכח והם לא מסכימים בבסיס הדברים. הרצון היה להביא משהו שהוא לא פוליטיקלי קורקט, שייתן ביטוי למגוון הקולות בחברה. ובאמת, מהוויכוח נוצר העניין".
אמרו לעומר שהתוכנית היא גימיק, שהיא תחזיק מעמד בדיוק שבועיים. "היא הושתתה על ניגוד", הוא אומר, "אבל זה לבד לא מחזיק. מה שמעניין זה האנשים. זה התחיל משמאל ימין, אבל אני אמרתי שאנחנו לא רוצים רק את זה".
בגלי צה"ל מסכימים שהתוכנית התרחקה מנקודת ההתחלה שלה. "התוכנית נתנה במה לקולות שלא נשמעו עד אז, קולות המגזר הדתי-ציוני", מספרת עורכת התוכנית הראשונה דלית עופר, היום מנהלת גלגלצ. "אבל זה היה תמים לחשוב שלנצח אפשר יהיה לדבר על שמאל-שמין. ברבות השנים זה הפך להיות שיחת סלון על כל דבר בישראליות. החיים פה הם לא רק שמאל-ימין. יש הרבה שוני אחר, דתיים מול חילונים, מרכז מול פריפריה. לא על כל דבר היה ויכוח. במשך השנים האנשים הכירו אחד את השני, התאימו האחד לשני, והשינויים היו מתבקשים. היה חזון שהשתנה תוך כדי הליכה וזה לגיטימי. בכל אופן, הקו המנחה החשוב ביותר הוא לומר את הדברים בתיבול גדול של הומור".
מפקד גל"צ יצחק טוניק אומר כי הוא אינו מנחה את מגישי התוכנית לריב. "אני לא מחפש ימין-שמאל. התוכנית בעיניי היא תוכנית פובליציסטית שמבוססת על צמד אנשים שנונים ומשעשעים", הוא אומר. "מבחינת ההגדרה שלנו, הם צריכים לייצג כל אחד רקע אחר ורצוי שלא יסכימו על כל דבר. לא צריכים להתנגד כל הזמן, אבל שיהיו מספיק נושאים שבהם ינהלו ויכוח וייצגו עמדות שונות, לא בהכרח את הסטראוטיפיות".
העיתונאית נרי ליבנה משוכנעת שבכל יום בשעה 11:00 מתגודדים סביב מקלט הרדיו בבור מאות לובשי מדים ומחככים ידיים בסיפוק. "ברור שנוח לצה"ל שהמגישים ייאבקו מאבק פשיסטי מובהק נגד כל השתמטות", היא אומרת. "היום הבון-טון הוא לרדוף את כל מי שלא קם בבוקר ומצדיע לדגל והתוכנית מיישרת קו. לא נעים לשמוע את זה".
טוניק, אי אפשר להכחיש שהקו של התוכנית היום מתאים מאוד לרוח צה"ל. אולי זאת הסיבה שלא נעשים בה שינויים?
"הלוואי שהיית צודק. מה שקורה בתוכנית לא קשור לפעילות הצבא כלל וכלל. זו תוכנית חופשית שיש בה המון ביקורת על דברים של הצבא ושל משרד הביטחון, כמו שצריך להיות בתוכנית פובליציסטית".
נא להמתין לטעינת התגובות
