הפרקליטות והמשטרה למען שיטת המדובבים
המשטרה ופרקליט המדינה יוצאים למאבק על זיכוי יוני אלזם וההגבלות שהטיל בית המשפט העליון על הפעלת מדובבים. "ההחלטה מוטעית"
אלזם הורעל למוות בתאו בכלא לפני שערעורו נשמע בבית המשפט העליון, אך בני משפחתו ביקשו להמשיך בהליך, ובקשתם נתקבלה.
חנניה אוחנה נרצח בחודש מרץ 2003 ביריות מתנקשים על רקע מאבקים בין ארגוני פשע בעולם התחתון. בנובמבר 2005 הורשע יוני אלזם, בן 22, בביצוע הרצח. חודש לאחר הרשעתו הוא נמצא מת בתאו בכלא אשמורת.
זאת, זמן קצר לפני שעמד להעיד במשפטו של הנאשם העיקרי ברצח, שמעון זריהן. בחקירת המשטרה הועלה חשד כי אלזם הורעל למוות באמצעות רעל מסוג ציאניד, אך עד היום לא הביאה החקירה להגשת כתבי אישום כלשהם.
שופטי הרוב בבית המשפט העליון, אסתר חיות ויורם דנציגר, שזיכו באורח דרמטי את אלזם, סברו כי יש לפסול את ההודאות שמסר למדובבים בתאו בכלא ולחוקרי המשטרה, ושלא ניתן לבסס עליהן ממצאים. השופטים מתחו ביקורת חריפה על השימוש הפסול שעשו החוקרים במדובבים, ששידלו את אלזם להודות במעשה.
לדעת שופטי הרוב, "המדובבים חצו את הגבול מששידלו את אלזם לוותר על זכות השתיקה לאחר שגרמו לו לפקפק בעצותיו של הסנגור, הטילו דופי ביושרה המקצועית
פרקליט המדינה, משה לדור, החתום על הבקשה שהוגשה אתמול, טוען כי ההלכה שקבע בית המשפט העליון בפסק דין הזיכוי היא "קשה, חדשה וחשובה", ועל כן, לדעתו, התמלאו התנאים, מבחינת החוק, לקיים דיון נוסף בסוגיה בהרכב מורחב של שופטים במטרה לשנות את הפסיקה.
שנית, פרקליט המדינה גורס כי פסק הדין, שזיכה את אלזם מרצח, שבוצע בהתנקשות ממארב בשליחות ארגון פשע, לא נתן משקל כלשהו למהות העבירה שבה הורשע אלזם ולחומרתה, וממילא לא שקל את הנזק החברתי הכרוך בפסילת הראיה. בכך סותר פסק הדין, לדבריו, את הבסיס העיקרי של הלכת יששכרוב – תורת האיזונים.
לבסוף, אומר לדור כי פסק הדין מעורר קושי רב בשל המגבלות העולות ממנו באשר להפעלת מדובבים. זאת משום שבעוד התקשורת בין מדובבים, המבצעים איסוף ראיות בחקירת חשודים, לבין החשודים, אפשרית אך ורק ככל שהמדובבים מצליחים להיטמע בסביבת המעצר שבה נתון החשוד ומקיימים עמו קשר פתוח – הרי פסק הדין הגביל באורח נרחב ביותר את השיח המותר בין מדובבים ובין נחקר, ובכך הוא מגביל את האפשרות להפעיל מדובבים. זאת, תוך "מתן פרשנות מוטעית למעמדן ולגבולותיהן של זכות השתיקה וזכות ההיוועצות עם עורך דין", דברי לדור.
לדברי לדור, לפסק הדין יש "השלכות נרחבות וקשות" על כללי הגשת ראיות במשפט פלילי בכלל ועל היכולת לנקוט באורח ממשי בפעולת החקירה החיוניות של הפעלת מדובבים בפרט.
פרקליט המדינה מזהיר כי "הגבלה זו עלולה לפגוע דווקא בחקירת מקרי הפשיעה הקשים ביותר, שלעתים לא ניתן לפענחם מבלי לעשות שימוש בשיטת חקירה זו". לדבריו, "הרחבת השימוש בכלל הפסילה הפסיקתי, תוך התעלמות משיקולים כגון חומרת העבירה, תפקידה של הראיה הנפסלת ומהימנותה – תביא לפגיעה קשה ביכולת לאכוף את הדין (...) בעיקר בתחום הפשיעה החמורה".
לדור טוען כי המדובבים משתמשים בדרכים שונות ומגוונות על מנת לפתוח את סגור לבם של הנחקרים, וכי פעמים רבות הדרך לעשות זאת היא באמצעות שיחה על מצבו המשפטי של החשוד, המעטה מחומרת המקרה או העונש הצפוי, הצגת התועלת הצפויה מהודאה בעבירות ועוד.
"המדובב רשאי לנסות ולדובב את הנחקר גם על ידי הצגה מוטעית של מצבו המשפטי של הנחקר", גורס לדור, ומצביע על ההלכה שנקבעה בעבר ולפיה אין פסול בפעילות מדובב שנועדה לגרום לנחקר להתוודות בפניו, וגם אין בכך פגיעה בזכות השתיקה.
פרקליט המדינה קובע כי זכות השתיקה, והאזהרה שניתנת בצדה, מוקנות לחשוד כאשר הוא מצוי בחקירה גלויה על ידי איש רשות, אבל לא כאשר מדובב מנסה לפתוח את סגור לבו בתאו בכלא.
נא להמתין לטעינת התגובות
