מבזקים

יחידת "העוקץ": האתר החברתי המוביל בישראל חוגג יום הולדת

אתר העוקץ, שהתחיל כבלוג של שני מרצים סוציאל דמוקרטים, הפך לאחת הזירות המרכזיות לשיח חברתי בישראל, עם כ-1,400 קוראים ביום ו-2,450 מנויים. חמוש בתקציב מהקרן החדשה, בעיצוב משודרג ובעיתונאי מירון רפופורט כשחקן רכש, העוקץ חוגג יום הולדת שש ומכוון גבוה: להפוך להאפינגטון פוסט הישראלי

יאיר טרצ'יצקי | 11/8/2009 13:58

באוגוסט 2003, לד"ר איציק ספורטא ולד"ר יוסי דהאן נמאס סופית מהעיתונות הממוסדת. ספורטא, מרצה ליחסי עבודה והתנהגות ארגונית, ודהאן, מרצה למשפטים ופילוסופיה, החליטו להקים כלי תקשורת שיציע אלטרנטיבה למה שהם תפסו כשטחיות בסיקור הנושאים החברתיים ופונדמנטליזם פרימיטיבי בסיקור התחום הכלכלי. "החלטנו שבמקום להיפגש ולקלל את כולם נקים אתר", מסביר ד"ר דהאן – וכך נולד "העוקץ". מאז הפך אותו אתר לאחת הבמות המרכזיות של השמאל החברתי בישראל. עם כ-1,400 כניסות בממוצע ליום ו-2450 מנויים, אתמול חגג "העוקץ" יום הולדת שש.

מקימי אתר העוקץ, ד"ר יוסי דהאן (מימין) וד"ר איציק ספורטא

העוקץ התחיל בפורמט של בלוג, כשדהאן וספורטא הם כותביו העיקריים. "נתקלתי במודלים דומים לזה בשפה האנגלית", מציין דהאן את מקור ההשראה. רוב הפוסטים בבלוג עסקו בנושאים כלכליים-חברתיים, אבל גם בנושאים עדתיים ובקונפליקט הישראלי-פלסטיני. "לשרוד בבלוגספירה זה מתיש. זאת כמו מפלצת שצריך להאכיל אותה כל יום. אם אנשים נכנסים לבלוג ורואים את אותו דבר שראו לפני שבוע הם מאבדים עניין", הוא מסביר, "זה היה בשבילנו תמריץ להחליט שכל יום יהיה פוסט חדש".

העומס היה רב, בעיקר לאור העובדה שמדובר בשני אנשים רבי פעלים. דהאן משמש בין היתר מנהל אקדמי של "חטיבת זכויות האדם" במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן, מלמד באוניברסיטה הפתוחה ומכהן כיושב ראש "מרכז אדוה לחקר החברה בישראל". ספורטא מרצה בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב וחבר גם הוא בוועד המנהל של מרכז אדוה. כמו כן, שניהם חברים בקשת הדמוקרטית המזרחית. אך הפתרון לעומס התגלה במהרה.

פערים חברתיים במקום פשע ובידור

ככל שהבלוג הפך לפופולרי, כך גם יותר אנשים הביעו עניין להתארח בו ככותבים, ואט-אט הוא איבד קצת מהצביון האישי שלו והתמסד כמעין במה רעיונית מגוונת. מאז שהוקם כתבו בו מעל 200 איש, כולם בהתנדבות - והוא הפך לאחד המעצבים המרכזיים של סדר היום החברתי בישראל. "השאלה היא לא רק כמה אנשים קוראים אותך", מחדד דהאן את הסוגיה, "אנחנו גם משמשים מקור לאייטמים לתוכניות אקטואליה". במקביל האתר הפך לבמה לארגונים חברתיים, שמודיעים על עצומות, הפגנות, אירועים וימי עיון.

"החלום שלנו, אם היה לנו יותר זמן, הוא לייצר במה אינטרנטית שמאלית שדומה לעיתון, כמו למשל ההאפינגטון פוסט", מסביר דהאן, "אנחנו רוצים לעשות משהו בין בלוג לבין Ynet, שיתבסס על דעות ופרשנויות אבל גם יביא סיפורים שהעיתונות המרכזית מדווחת עליהם כסיפורי שוליים, כי היום מתעניינים יותר בפשע ובידור. כמו למשל להעמיק על מדיניות חברתית-כלכלית, על פערים בין מרכז לפריפריה, וגם להביא סיפורים טובים שיש להם

משמעות חברתית מעבר לצהוב והסנסציוני". בתמהיל הזה הם גם רוצים לשלב ביקורת תקשורת. "אני קורא של עיתון הארץ", הוא מספר, "וכל יום אני יכול למצוא שלושה סיפורים בדה מרקר, שאפשר לראות בהם מופרכות ובעיות אתיות. יש עיתונאים שהם פשוט שופר של משרד האוצר".

לפני כחודשיים, בזכות תקציב שהצליחו לגייס מהקרן החדשה לישראל, השניים שידרגו את האתר. מלבד השינויים הטכניים והעיצוביים, הם קיבלו כחיזוק משמעותי לשורותיהם את העיתונאי מירון רפופורט, לשעבר ראש מערכת החדשות של "הארץ" וכתב במוסף הפוליטי השבועי שלו. רפופורט, שכיום משמש בין היתר עורך התוכנית "עושים סדר" בטלוויזיה החינוכית, אמור להוסיף את היכולות העיתונאיות למשולש, כחלק מהמטרות ארוכות הטווח של האתר. רפופורט הוא למעשה העובד הראשון של האתר, מאחר שגם ספורטא וגם דהאן כותבים בו בהתנדבות. באחרונה הם פנו לקרן נוספת בשאיפה לקבל עוד תקציב, שיאפשר להם להעסיק עוד שני עובדים בחצאי משרות. "השאיפה תהיה שהם יעשו עבודה עיתונאית לכל דבר", מסביר דהאן.