אחרי 30 שנות שירות: חתכו את התת אלוף
"אם הרמטכ"ל לא רוצה שאמשיך בשירותי, אצדיע ואלך הביתה", אמר עימאד פארס לשופטיו לפני גזר דינו ב-2004. והוסיף: "אבל שהרמטכ"ל יגיד, לא הפצ"ר". אז הרמטכ"ל אמר
לחץ. אל תיתן את ראשך
ביום שני באחת וחצי אחר הצהריים, כשתא"ל עימאד פארס נכנס לפגישה עם אלוף פיקוד הצפון גדי אייזנקוט, הוא לא העלה בדעתו שבתוך שעתיים וחצי תסתיים הקריירה שלו בצה"ל.
חלפו פחות מיומיים מאז שנודע לו לראשונה שיש סביבו עננה, ובקושי 12 שעות מאז בא ביוזמתו לאייזנקוט, מיד לאחר טקס החלפת המפקדים באוגדת הגליל, והודה בפניו ששיקר לו לילה קודם, ושאכן לא היה ברכב הליסינג הצה"לי בעת שאשתו נהגה בו ונקלעה לתאונה ברחובות חורפיש. בפרק זמן כזה לא גומרים 30 שנה של שירות.
אייזנקוט הוא איש ענייני. הוא שאל את פארס שאלה של כן ולא: היית ברכב, כמו שנטען בדוח שנמסר לחברת "אלבר" (ואז הכל בסדר, כי מותר לאזרח לנהוג ברכב הליסינג הצבאי אם איש הצבא יושב לידו), או לא היית. לא ברור אם אלוף הפיקוד חשב שמדובר במשהו חמור ברמה שמצריכה דרמה. הוא שאל, פארס אמר שהיה ברכב - ושיקר.
כשרוצים למצוא קונספירציה, מוצאים. למה אייזנקוט לא אמר לעימאד שיש בעיה, אומרים כמה מחבריו של פארס, למה לא אמר לו "תבוא אליי, נדבר על זה? ". ההסבר שבסך הכל הייתה שאילתה לדובר צה"ל, הכתב לחץ לתשובה, העבירה לא הייתה כזו שעושים ממנה כותרת ראשית - כל זה היה בעיניהם הגיוני עד יום שני בצהריים. עד שעימאד פארס נכנס לפגישה עם אלוף הפיקוד, אחריה עם האלוף והרמטכ"ל, ותוך
עוד נגיע לשאלה למה פארס בכלל שיקר. אבל יש עובדה נוספת, פחות ידועה: בנוסף לדוח לחברת הליסינג, מילא פארס גם דוח למצ"ח. בדוח הזה, עד כמה שידוע, כתב במפורש שלא נכח באירוע. בסיפור שבו הכל הוא עניין של מידה, הנה עוד משהו שצריך לעמעם את ההתלהמות, לפיה עימאד פארס וקצינים רבים אחרים פשוט התרגלו לא לומר אמת.
אשר לשאלה המכרעת, מה בדיוק גרם לפארס להתוודות בפני אייזנקוט, החברים של עימאד גורסים שמדובר בייסורי מצפון נטו. אפילו במשפט אזרחי, הם אומרים, החרטה נחשבת. אלא שביום ראשון בבוקר חזר כתב "ידיעות אחרונות" יוסי יהושע והגיש את השאילתה. כשפארס הלך לאייזנקוט אחרי טקס החילופים, הוא כבר ידע כנראה שהגרסה שלו מתערערת. זה עושה את הסיפור פחות טהור, אבל לא ממש משנה את לוח הזמנים ואת התחושה הכללית שהכל קרה מהר, מהר מדי.
קצין אחר היה מבלה את יום שני בבוקר בהתייעצויות. אתה לא מגיע לדרגת תא"ל בלי להתחכך קצת: עורכי דין, חברים מהצבא במדים ובלעדיהם, אפילו קצת תקשורת. פארס התקשר למעט מאוד אנשים, לחלקם מטלפון אזרחי שאת המספר שלו לא זיהו.
זה עניין של אופי חשדני, תחושה של בדידות והתקדמות למרות הזרמים המקובלים ולא בזכותם, אולי גאווה. כך או כך, ברגע הקריטי הזה, ולא ברור כמה הבין פארס שמדובר ברגע קריטי, לא היה מי שירגיע אותו ויכין אותו לפגישות אחר הצהריים.
הרבה אנשים התקוממו השבוע נגד הטענה שפארס נדפק כי הוא דרוזי, ואיש לא גונן עליו. בתהליך הארוך של משפטיו הקודמים יצאו לא מעט אנשים להגנתו, בעיקר כאלה שפיקדו עליו בפיקוד הדרום בתפקידיו בגבעתי - דורון אלמוג, יום טוב סמיה, ישראל זיו. כל אחד מהם, לו התייעץ איתו פארס בשני בבוקר, היה אומר לו אותו דבר: מה שאתה לא עושה, אל תניח את הראש שלך על השולחן.
הוא היה יכול, למשל, להרים טלפון לתא"ל (מיל) עמוס בן אברהם.
ב-1992 הייתה לבן אברהם, אז מפקד סיירת מטכ"ל, פגישה דומה מאוד בקריה בתל אביב עם מפקדו הישיר ראש אמ"ן אורי שגיא, ועם הרמטכ"ל אהוד ברק. גם בן אברהם נכנס לפגישה נסער רגשית. הוא חש אחראי למותם ממכת חום של חייליו ערן עופר וירון בר דור ז"ל, בניווט בדרום. בלהט השיחה הציע בן אברהם את התפטרותו. ברק ושגיא לא הגיבו. כשנכנס למכוניתו, שמע בן אברהם ברדיו שסיים את תפקידו.
לברק הייתה אז בעיה של תאונות אימונים, שהפכו למוקד של דיון תקשורתי וציבורי ולהתקפות על צה"ל והרמטכ"ל. לאשכנזי יש בעיה של ערכים בצבא. קצין שמגיע במצב כזה ומודיע שהוא מתפטר, משלה את עצמו אם הוא חושב שהרמטכ"ל ישלח אותו לעשות מקלחת קרה ולהירגע.
זה בדיוק מה שפארס חשב שיקרה. הוא מעד, הוא תיקן, הוא יסיים את התיקון בכך שיתוודה מול מפקדיו - והם ישמרו עליו. אלא שאייזנקוט אמר לו כבר בפגישה הראשונה, שהוחלט שלא יפקד על קורס מג"דים מ"פים, התפקיד שיועד לו כתקופת המתנה בטרם יוחלט אם יקודם לאלוף.
אחר כך הציג אלוף הפיקוד שלוש אפשרויות: להתפטר, לקבל את ההחלטה שלא יפקד על הקורס ולהמתין להחלטת הפרקליטות הצבאית בעניין כתב אישום על הדוח השקרי לחברת הליסינג, או לא לקבל את ההחלטה בעניין הקורס. לפי חלק מהגרסאות, הוסיף אייזנקוט אמירה שהוא עצמו מצפה מעימאד להתפטר.
אחר כך נכנס אשכנזי לחדר. בנובמבר 2004 נכנס מפקד אוגדת עזה תא"ל שמואל זכאי לעימות ישיר עם הרמטכ"ל בוגי יעלון בשאלה של אמינות: שני אנשים קשי עורף, משוכנעים בצדקתם, שאם ייתקעו על אותו שביל הררי יעדיפו להתנגח, ואפילו במחיר ששניהם יעופו לתהום, רק לא לזוז הצדה. זה בדיוק הרגע, אמרו אז בצבא, שסגן רמטכ"ל חכם נכנס לחדר של הבוס שלו, סוגר את הדלת ומזיז אותו בעדינות מהשביל, שלא ייגרם נזק לו ולצבא. אם גבי עוד היה הסגן, ולא דן חלוץ, זכאי היה נשאר במדים ובוגי לא היה נכווה.
אשכנזי הוא אכן איש נבון, עם חוש לבני אדם. אלא שעכשיו הוא הרמטכ"ל ופארס התפטר. אשכנזי לא אמר לו שיירגע, נדבר על זה אחר כך. כל השבוע ישב פארס בבית, מוקף חברים, מחכה שאיכשהו יקרה נס ויקראו לו חזרה, להיות אלוף - ולא מבין איך בדיוק זה קרה לו.
"תרומתו הרבה של עימאד פארס לצה"ל אינה שנויה במחלוקת, ויש חשיבות רבה להמשך שירותו", כתב סגן הרמטכ"ל גבי אשכנזי לשופטיו של פארס ב-2004, טרם נגזר דינו של עימאד בעבירות של אלימות - קשות בהרבה ממה שדובר בו השבוע. הוא שיבח את הסטנדרטים של המצוינות שפארס ניחן בהם, את יכולת הפיקוד הנדירה שלו, את דבקותו במטרה ואת הדוגמה האישית שלו.
מכתבים לבית דין מחייבים כנראה פחות מהחלטות מפורשות, שיש להן מחיר אישי. הרי גם אם אשכנזי היה מקבל החלטה הפוכה, מבטל את ההתפטרות של עימאד ומשאיר אותו בצבא, הייתם תוקפים אותו, אמר קצין בכיר השבוע לעיתונאי. וכנראה צדק. אלא שקהל היעד של אשכנזי הוא לא עיתונאים, אלא קציני צה"ל.
קשה להימלט מהמחשבה שאפשר היה להסתפק בהחלטה, המוצדקת כשלעצמה, למנוע מפארס את הפיקוד על הקורס, ולמעשה לרמוז לו מה מחכה לו בהמשך ולחכות כמה ימים עם הכרזת ההתפטרות.
קשה להימלט מהמחשבה שגם אם דרכו של עימאד פרס בצה"ל תמה, לא גומרים 30 שנה בשעתיים וחצי. קשה, אגב, להימלט מהמחשבה שלו היה לישראל שר ביטחון, ולו דמותה של צמרת צה"ל הייתה מעניינת אותו כמלוא הנימה, הוא היה מתערב. שר העל לעניינים אסטרטגיים אהוד ברק, הסתפק במקום הזה השבוע בהפרחת קלישאות על תרומתו הגדולה של פארס לביטחון.
ערכים. על זה משקרים לאלוף?
ביום רביעי נאם הרמטכ"ל בטקס הסיום של קורס "אפק" בבית הספר לפיקוד ומטה. הופעה פומבית של רמטכ"ל, בוודאי אשכנזי, שהיום מציין שנתיים וחצי לכהונתו וטרם העניק ראיון נרחב לעיתונות, היא יותר מחובה סתמית. דבריו אמורים לשים דגש על הדבר החשוב בעיניו מכל בעת הזו.
מכל הנושאים שלפני צה"ל, אשכנזי דיבר על ערכים. לא מדובר, כמובן, על ההאשמות מהסוג שהעלה אתמול ארגון HRW, לפיהן חיילי צה"ל ירו באנשים הנושאים דגל לבן. עם אלה צה"ל מתמודד בקלות. את פרשת פארס פטר בשבחים לעימאד, והצדקה מוחלטת של עזיבתו את הצבא.
לפני כן תקף בחריפות את גילויי ההתעללות בחיילים שנחשפו לאחרונה, והצהיר שאין לו "אפילו גרם של סובלנות" כלפיהם.
אתם רשאים לחשוב שקצינים קרביים מצטיינים, ממפקד חיל הים אלי צייני מרום (שבביטוי העדין ביותר, יש מחלוקת על אמיתות תשובתו לרמטכ"ל בשאלה כמה פעמים ביקר במועדון חשפנות ועם מי), דרך צ'יקו תמיר (שלא שיקר, אבל בדוח התאונה הנוגע לבנו אין אמת) ועד עימאד פארס, מתרגלים שהעולם מסדר להם את ענייניהם.
אני חושב שיש כאן יותר מזה: קצינים שמרגישים שהגיבוי שהם מקבלים בעייתי, שהחברה והתקשורת לא יסלחו להם על הפרות קטנות וגם מלמעלה אף אחד לא מצטער כשהם נופלים, קצינים כאלה נוטים יותר לא לומר אמת.
"אם הרמטכ"ל לא רוצה שאמשיך בשירותי, אצדיע ואלך הביתה", אמר עימאד פארס לשופטיו לפני גזר דינו ב-2004. "אבל שהרמטכ"ל יגיד, לא הפצ"ר". תמיר ופארס מעדו, הם אשמים והם אחראים.
אבל קשה לנתק את המעידות האלה מהתחושה של קצינים רבים, גם לנוכח סבב המינויים המתארך ומשתנה ומלא בפשרות (סגן הרמטכ"ל) ובשינויי כיוון (יום אחד נדרש למפקד זרוע היבשה אלוף מנוסה כיואב גלנט, למחרת אפשר למנות לשם אלוף טרי כסמי תורג'מן), שבסוף מי שיגיע יהיה זה שהפצ"ר לא יחסום אותו.
סימן. חילופי מפקדי אוגדות
קשה לפענח את המתיחות בין ישראל לחיזבאללה. תיק השבויים הלבנונים סגור, על חוות שבעא לא עושים מלחמה. הכבוד של שני הצדדים שוכב על הרצפה-עימאד מורנייה ופגיעות אחרות אצלם, מלחמת לבנון השנייה אצלנו, אבל גם על כבוד אנשים זהירים כמו ברק ואשכנזי מצד אחד ונסראללה מצד שני לא מתחילים משהו שאין לו לגיטימציה או הצדקה של ממש.
ההקבלה המתבקשת, המתיחות בין ישראל לסוריה לפני שנתיים, מעלה את המחשבה שיש כאן משהו שאנחנו לא יודעים. אז היו אלה ההכנות לתקיפה בסוריה: כל הדיבורים על "מיסקלקולציה", טעות חישוב שלנו או שלהם שתביא להידרדרות, הסתירו את החשש שהתגובה הסורית עלולה להיות לחימתית. האם זה מה שיש כאן, משהו שנבין רק לאחר מעשה?
קחו סימן. אשכנזי מאמין מאוד בוותק וניסיון. בקיץ 2007 דחה עקב המתיחות עם סוריה כל שינוי בתפקידים הבכירים, כולל דחיית פרישתו של סגן הרמטכ"ל משה קפלינסקי עד לאחר התקיפה בסוריה, כך לפי ההערכות. לפני "עופרת יצוקה" נדחתה ההחלפה של תמיר באייל אייזנברג באוגדת עזה, עד שלא היה אפשר לחכות עוד.
סערת פארס השכיחה את העובדה שביום ראשון האחרון הוחלף בתפקיד מפקד אוגדת הגליל, המפקד העיקרי בזירת לחימה אפשרית עם חיזבאללה. אם תרצו, זה סימן הרגעה בדוק יותר מדבריו של ראש הממשלה, השבוע בביקור בחיל האוויר.
נא להמתין לטעינת התגובות
