זמן ללכת לבית הספר
בדגש על ללכת. מיזם חדש שתופס תאוצה באירופה ובארצות הברית מעודד את תלמידים לצעוד לבית הספר במקום לנסוע. את נהג האוטובוס מחליף מבוגר אחראי וחילוץ העצמות הוא האלטרנטיבה לזיהום האוויר. וגם פרויקט וולדן, בית הספר שבו התלמידים לומדים בחוץ כל השנה. עסק ירוק לכבוד החזרה ללימודים
קשה לענות על כך, אבל אין ספק שתהליכים מסוימים תופסים תאוצה בתחום החינוך. אולי זה עדיין איטי מדי אבל הטפטוף שהחל בשנים האחרונות הופך לקילוח דקיק ואני מאמין שתוך מספר שנים לא רב אנחנו נראה עוד קפיצות מדרגה משמעותיות שיביאו את הבשורה הירוקה למסה קריטית של תלמידים. בינתיים לכבוד פתיחת שנת הלימודים עסק ירוק מביא לכם שני סיפורים על קו התפר שבין הירוק והחינוכי.
פעם היה הרבה יותר מקובל ללכת לבית הספר, אפילו אם הוא היה טיפה רחוק. בארצות הברית, לדוגמה, לפני 40 שנים, הלכו לבית הספר או רכבו באופניים כמחצית מהתלמידים. היום המספר הזה צנח ל-15% בערך והרוב מגיעים באופן ממונע – הסעה או רכב פרטי. השינוי בדפוסי ההגעה לבית הספר ברחבי גורם למספר בעיות, החל בעלייה באחוזי השמנת יתר של ילדים, דרך תרומה לגידול בצפיפות על הכבישים ועד להגברת זיהום האוויר בסביבת בית הספר.
במאמץ לשנות את ההרגלים הללו ולעודד את התלמידים להגיע לבית הספר על שתיים במקום על ארבע רשויות רבות החלו להשקיע יותר בהשקעה במדרכות בטוחות יותר ובשבילי אופניים ברחובות המגיעים לבתי ספר. אחד האמצעים היותר מעניינים שננקטו היתה יוזמת האוטובוס המהלך.
שירותי ההסעה לבית הספר של האוטובוס המהלך (walking bus) דומים בהרבה מובנים לשירותי הסעה רגילים לבית הספר. את ההסעה מוביל מבוגר שמתפקד על תקן נהג, קיים מסלול קבוע וישנן תחנות שבהן עוצרים בדרך לאסוף ילדים. ההבדל העיקרי הוא שהילדים הולכים ברגל. מדובר למעשה בהסעה נטולת גלגלים, שבה הילדים הולכים לבית הספר בזוגות בטור כשבראש הטור הולך מבוגר שהוא נהג ובסופו מבוגר נוסף ('הכרטיסן').
האוטובוס המהלך מאפשר לילדים להגיע בצורה בטוחה ומסודרת לבית הספר, לעשות קצת פעילות גופנית על הבוקר, ללמוד על זהירות בדרכים וכמובן מפחית את הגודש בכבישים ואת זיהום האוויר. המסלולים של האוטובוסים המהלכים לא ארוכים יותר מדי (בכל זאת לא נעים להגיע מזיע לבית הספר) ובדרך כלל לא עולים על קילומטר וחצי. הילדים בדרך כלל לובשים אפודים זוהרים ואת הליווי מבצעים בהתנדבות הורי התלמידים.
הקונספט של האוטובוס המהלך הומצא באוסטרליה בתחילת שנות התשעים. האנגלים התחילו ליישם את הרעיון ב-1998
כיום התוכנית מופעלת באלפי בתי ספר באנגליה והיא גם תופסת תאוצה בארצות הברית ובמקומות אחרים באירופה. במקביל נעשים גם מחקרים שמצביעים על כך שהיתרונות שמייחסים לתוכנית הזו אכן מקבלים ביטוי בפועל. ברור שהתוכנית לא מתאימה לכל בית ספר ולבדה היא לא תפתור את בעיות השמנת היתר של התלמידים והצפיפות בדרכים לבתי הספר, אבל אין ספק כי באמצעות תוכניות כמו האוטובוס המהלך, התלמידים יכולים ללמוד שיעור חשוב או שניים לחיים וזאת אפילו עוד לפני שיום הלימודים החל.
כשמזג האוויר יפה בחוץ, ישנם מורים נחמדים שמוציאים את הכיתה החוצה וכמה ימים בשנה התלמידים גם יוצאים לטייל בחוץ, אבל בדרך כלל בית ספר הוא שם נרדף לבילוי בין ארבע קירות. בפרויקט וולדן אין אף לא קיר אחד. שם התלמידים לומדים בחוץ כל השנה.
פרוייקט וולדן נוסד בשנת 2000 על ידי מרק שליין, מורה לשעבר בבית ספר תיכון קונבציונלי, שהחליט להקים מסגרת חינוכית שונה ברוחו של הנרי דייוויד ת'ורו, סופר, פילוסוף וחוקר טבע שקרא לחיים פשוטים בטבע. הוא הקים קרן קטנה ואסף כספים ותרומות לרכישת קילומטר מרובע של שטח טבעי בוורמונט שמשמש לצרכי בית הספר.
זהו איננו בית ספר במובן המסורתי אלא יותר קהילה של 20 - 25 תלמידים ושני מורים (כולל שליין). במשך שלושה ימים בשבוע הם נמצאים בשטח. בימי חמישי, כחלק משיעור סוציולוגיה, הם עורכים ביקורים במשרדי ממשלה, ארגונים ומוסדות שונים הנמצאים בעיירה סמוכה. בימי שישי הם עובדים בהתמחות אותה בחרו לפי תחומי העניין שלהם.
המודל החינוכי מבוסס כאמור על משנתו והתנסויותיו של ת'ורו ובמיוחד התקופה שהוא בילה באגם וולדן באמצע המאה ה-19. ת'ורו הלך לחיות ביער כדי להתנסות במה שהוא ראה כחיים חופשיים. גם כאן המטרה של התלמידים היא להתנסות ולבחון את יחסיהם לאני, לחברה ולעולם הטבע. תוכנית הלימודים עצמה אינה מחולקת לנושאים נפרדים כמו תוכנית רגילה ונושאים כמו סביבה, אקולוגיה, מדע וספרות נלמדים באופן אינטגרטיבי.
למתבונן מהצד פרוייקט וולדן יכול להיראות קצת כאוטי ואולי אף אנרכיסטי, אבל התלמידים מסתכלים על כך אחרת כפי שמסביר סטיב, אחד התלמידים בפרוייקט: "מנקודת מבט חיצונית אין לנו כאן מסגרת של ממש, אבל יש לנו כאן הגדרה אחרת של מסגרת, ואני מרגיש שאנחנו לומדים הרבה יותר בדרך זו". ומה קורה כשיש גשם או כשמזג האוויר קצת מקשה על הלימודים בחוץ? לתלמידים יש אוהל אחד לא גדול במיוחד שמשמש למחסה. על ארבע קירות הם ויתרו מזמן.
נא להמתין לטעינת התגובות
