אתוס הבטחת שלום החיילים לא היה מעולם
אהוד ברק צודק. אי אפשר יהיה להבטיח את שלומם של המתגייסים לצה"ל. החיילים הם שצריכים להבטיח את שלום המדינה, ולא להפך
כאילו יש כאן אדם שלא רוצה שגלעד שליט יחזור. צדק אהוד ברק כשאמר לתלמיד שאי אפשר יהיה להבטיח את שלומו כשיתגייס לצה"ל. ככה זה כאן. על פי החוזה הבלתי כתוב שלתוכו נולדנו, בגיל 18 כל אחד (חוץ מהחרדים פורעי ירושלים) מתגייס לצה"ל ושם עושה הכל כדי להבטיח את שלומה, ביטחונה וקיומה של המדינה היהודית היחידה שיש לנו.
חלק מהמתגייסים נופלים ונהרגים. חלק נפצעים. חלק נלקחים בשבי. אגב שליט, הוא לא נלקח בשבי. הוא חייל שנחטף במהלך קרב, לבוש סרבל טנקיסטים עם נשק ב"הצלב". הוא נחטף על ידי ארגון טרור שמטרתו המוצהרת העיקרית היא מחיקת ישראל מהמפה.
המחיר שהארגון הזה דורש תמורת שליט יגרום נזק אסטרטגי אדיר, יפיח רוח באינתיפאדה הבאה, ישדר מסר לכל פלסטיני צעיר לרצוח כמה שיותר יהודים (כי משתחררים בסוף), יהרוס את אבו מאזן, ינציח את שלטון חמאס, יוציא לחופשי מאות שטנים אנושיים שטבחו נשים וילדים, והכי גרוע - יוציא לדרך את החטיפה הבאה.
מה יהיה המחיר בחטיפה הבאה? מה הם ידרשו בשביל השליט הבא? את ירושלים? אולי את ביבי בעצמו? או, למשל, את פירוקה של ישראל מנשק גרעיני (שיש לה, על פי פרסומים זרים)? ומה אז? האם תקום אז תנועה ציבורית עם פוסטרים וסטיקרים, עם התמונה של דימונה מול העיניים של החייל?
איפה זה אמור להיגמר? שהרי אין מחיר שהמדינה היהודית אינה מוכנה לשלם תמורת החזרת חייל חטוף. תמורת "הבטחת שלומו" של מי שיצא לקרב כדי להגן עליה.
האתוס, אותו משננים בפנינו כל אלה שנלחמים "למען שליט", לא היה כאן מעולם. להפך. האתוס הישראלי היה שלא מדברים עם הטרור. זה האתוס ששיגר את צה"ל לאנטבה, זה האתוס שגרם למרדכי רחמים לירות בחוטפי המטוס בטורקיה, זה האתוס שהוביל אותנו, פעם אחר פעם, לבית הספר במעלות, לפתחו של מלון
האתוס שמנסים לשנן בפנינו עכשיו הוא בעצם עיוות מכוון של משהו אחר לגמרי, שעליו מחנך צה"ל את חייליו ומפקדיו בשדה: העיקרון שלא משאירים חייל פצוע בשדה הקרב. הולכים ומביאים אותו גם אם זה קשה, וגם אם ייהרגו וייפצעו אחרים, כי חייל פצוע בשדה לא משאירים. זה ראוי וזה נכון, אבל זה לא דומה לסיפור של גלעד שליט.
מעגל הקסמים המופקר אליו תמרנה ישראל את עצמה חייב להיפסק. תעשיית החטיפות הזו חייבת להיעצר. האמריקאים, שהודיעו בעיראק שלא ינהג לו משא ומתן עם חוטפים על שום דבר, כמעט שלא נחטפים. הטרור ערמומי ומתאים את עצמו לנסיבות. במקרה שלנו, הנסיבות עלובות כל כך, שהטרור מתפוצץ מצחוק. חוטפים חייל, ומורידים מדינה שלמה על הברכיים.
לכן, ברק צדק כשהישיר מבט לנער ואמר את האמת. הנער, לעומת זאת, ביטל למחרת את היום הראשון ללימודים והקדיש אותו להענקת ראיונות. תיכף ימנה לעצמו דובר. האמת? שיחק אותה. פעם, לפני הרבה זמן, הנוער רצה לעשות משהו למען הכלל. היום, מה שרוצים זה בעיקר להגיע לטלוויזיה. ולכן, ברק צדק.
גם אחרי יומיים, כשלא נרתע ואמר ש"לא יטיפו לי מוסר". מצד שני, בדצמבר האחרון, כשציפי לבני אמרה בדיוק אותם הדברים, באותן הנסיבות, ברק טעה. כי אז הוא השתלח בה והציע לה לדבר כמה שפחות.
היום, הוא בעצם אמר אותם הדברים. מסקנה? יש במדינה הזו דברים שרק לאהוד ברק מותר להגיד. או, נכון יותר, רק למי שהיה בסיירת.
כל האמור לעיל לא ממעיט מגודל הטרגדיה של גלעד שליט, של משפחתו, שלנו. חייל עם עיניים וחיוך מבויש שנמק איפשהו. יש לו אבא ואמא ויש להם כל הזכות שבעולם לעקור הרים וגבעות ולנהל קמפיין להחזרתו. מצד שני, כל זה לא ממעיט מאחריותם של קברניטי המדינה הזו לשקול את הדברים באופן נקי וחד.
כי הם, נתניהו וברק, אינם ההורים של גלעד שליט. הם, נכון לרגע זה, ההורים של מדינת ישראל. הם כאן כדי להגן על המדינה, על האינטרסים שלה, על ביטחונה, ועל כל האלמנות והיתומים והחטופים שבדרך.
נתניהו היה צריך להודיע, עם כניסתו לתפקיד, שהצעת ממשלת אולמרט להחזרת שליט היא מופקרת ובעייתית, אבל הוא מקבל אותה ועומד מאחוריה והיא ההצעה האחרונה. אין יותר הצעות, אין משא ומתן, אין כלום.
במקביל, להדק את המצור על עזה, לחדש את הסיכולים, להוריד את צמרת חמאס למחתרת ולהגיב על כל קסאם בפעולה צבאית שתגבה מחיר יקר. זו הדרך היחידה לשחרר את שליט ולהגן על המדינה, במקביל. אין אחרת.
כשהשורות הללו נכתבות, נערכים בישראל להסכמה המיוחלת עם הממשל האמריקאי בעניין ההתנחלויות. נתניהו לא רוצה לקרוא לזה "הקפאה", אף שהקיפאון כבר מזמן קיים בשטח (אין בנייה, נקודה). מחפשים מילה אחרת. המונח המוביל הוא "המתנה".
זוכרים את תקופת ההמתנה של 67', שאחריה יצאנו למלחמת ששת הימים ומשם נולדו השטחים שאותם רוצים עכשיו להקפיא? בדיוק מילה כזו, רק להפך. ה"המתנה" של היום אמורה להביא משא ומתן, ולא מלחמה. נתניהו אוהב את "ההמתנה" כי היא נשמעת תמימה, זמנית.
למה ימתינו? למחוות של העולם הערבי. יהיו מחוות, תימשך ההמתנה, שהיא בעצם הקפאה, עד המחווה הבאה. לא יהיו? אז לא נמתין יותר. "ייתנו יקבלו, לא ייתנו לא יקבלו", מודל 2009.
דיוני השישייה הסודית, שהתקיימו גם השבוע, היו בסימן הכניעה לאמריקאים. דיונים מעניינים יש שם. דן מרידור מדבר הכי הרבה, והיה כמובן בעד ההקפאה. אהוד ברק נחשב למוח האנליטי של הפורום, ומרבה בניתוחים גיאו-אסטרטגיים מבריקים. יעלון בעיקר ממורמר. יש לו סיבה טובה.
כשהיה כאן, לאחרונה, היועץ לביטחון לאומי הגנרל ג'יימס ג'ונס, הפגישה היחידה שאותה סירב לקיים הייתה עם בוגי. בני בגין לא מדבר הרבה, אבל כשהוא מדבר, הדברים מעניינים ועל פי אחד המשקיפים הם "בשום שכל".
נתניהו מנהל את זה לא רע ואילו אביגדור ליברמן בדרך כלל איננו, בחקירות או במסעות בחו"ל, אבל כשהוא נמצא, הוא מדבר לעניין ומפגין דעות מתונות ומעניינות בהרבה מאלה שנפלטות מפיו מול המצלמות. גם ליברמן אמר שם, השבוע, שאין ברירה ואי אפשר לריב עם אמריקה.
עכשיו מיטשל אמור להגיע לכאן לסגור עניין עם נתניהו, ואחרי ראש השנה הפגישה ההיסטורית בין אבו מאזן לראש הממשלה, בחסות אובמה, בעצרת האו"ם בוושינגטון.
כל הג'ז הזה אמור להביא להפשרה מסוימת ביחסים בין וושינגטון לירושלים. נתניהו משתדל לשמור על כבודו של אובמה, לא להסית נגדו חברי קונגרס וסנאטורים, לגשש בזהירות את דרכו לאינטימיות, ולו סמלית, עם אובמה. היחסים בין הצדדים, שעמדו על סף פיצוץ עד לפני כמה שבועות, מתחילים להתאושש.
סימנים ראשונים של נורמליזציה. בנוסף לאשרור האמריקאי את ההסכם הלא כתוב בעניין העמימות הגרעינית הישראלית, הוסכם בין ירושלים לוושינגטון גם על שיתוף פעולה בנושא פרויקטים גרעיניים לצורכי שלום.
חוץ מזה, האמריקאים סיפקו לאנשי נתניהו גם מערכת מוצפנת לקיום שיחות וידיאו בין הבית הלבן ללשכת רה"מ, כדי שלא יהיה צורך לטלטל בכל פעם את השליחים לטיסות טרנס אטלנטיות. אז עכשיו יש מערכת, ויש אפשרות לקיים שיחות וידיאו.
צריך רק לדאוג, איכשהו, שהצדדים יתחילו לחבב באמת זה את זה. זו, עושה רושם, משימה קשה בהרבה.
כי בשיחות אינטימיות וסגורות במיוחד נשמעת בסביבת נתניהו הערכה שאובמה לא ייבחר בשנית לנשיאות, שהוא נחלש, שגם רם עמנואל איבד את הבלעדיות שלו על התיק הישראלי ושיש עכשיו זמירות שונות בחדר הסגלגל. או, במילים אחרות: מתישהו יהיה טוב יותר. מה נעשה בינתיים? נחכה ונראה. המתנה, כבר אמרנו.
אם אכן ילך ביבי למהלך המדיני שנתפר עכשיו, צפויה טלטלה בקדימה. לבני תצטרך להתייצב מול שועי המפלגה, תשושים במדבר האופוזיציוני ומזי רעב, שינסו לדחוף פנימה. לבני נחושה להישאר בחוץ, ואתמול קיבלה חיזוק מפתיע משאול מופז שאמר לרינו צרור בגלי צה"ל שאין מה להיכנס לממשלה עכשיו.
לבני תמדוד את ביבי על פי כוונות, ולא סיסמאות. על פי מעשים, ולא דיבורים. מצד שני, אם ביבי מקפיא התנחלויות והולך למשא ומתן, האג'נדה שלה נשדדת לאור היום והאלטרנטיבה שהיא אמורה לייצג מתערערת. בינתיים, גם היא בהמתנה.
יש לה פורום ביטחוני קבוע שמתכנס מדי פעם. יושבים שם אפרים הלוי, גדעון שפר, יצחק בן ישראל, פיני מידן ורבים אחרים. לפעמים, בזמן האחרון, מצטרף מפקד חיל האוויר לשעבר איתן בן אליהו. בעבר היה גם עמירם לוין.
השם הכי חם איתו מקיימת לבני בחודשים האחרונים מספר לא קטן של מפגשים (בפורום הבטחוני וגם מחוצה לו), הוא דן חלוץ. מערכת היחסים שנרקמת בין השניים מעניינת.
אגב, באחת מפגישות הפורום הזה חרגה לבני מהנושא (דיברו על איראן) ושאלה את הנוכחים מה הם חושבים על הרעיון (של פרס ומופז, בנפרד) של מדינה פלסטינית בגבולות זמניים.
זה לא אומר שלבני, המתנגדת לרעיון הזה, שוקלת מחדש. היא לא. בינתיים גם האמריקאים פסלו אותו על הסף. לבני מאמינה שהיא חייבת להישאר אלטרנטיבה. שהאופוזיציה היא חלק מהתרבות השלטונית ושכדי להיות ראש ממשלה הכי מהר, היא צריכה סבלנות.
אהוד ברק, לעומתה, מפוכח. הוא יודע שאם לא יקרה נס, הוא כבר לא יוכל לנצח כאן בבחירות. אז מצד אחד, הוא מתכונן לנס. כבר היו דברים מעולם. איראן, מלחמה, חייל מספר 1 וכו' וכו'. מצד שני, בסביבתו מתחילה להתרקם תוכנית מעניינת.
ברק הוא איש של איחודים. של מסגרות גדולות. כך הקים את "ישראל אחת". כך תכנן את האיחוד עם אולמרט וקדימה. עכשיו הוא חושב על איחוד עם ביבי. זה מוקדם, זה ערטילאי, זה מוזר, אבל זה מרחף שם.
אם אכן ילכו נתניהו וברק על מהלך מול הסורים (ברק לוחץ, ביבי מהסס, אבל דברים קורים), בגיבוי אמריקאי, ברק לא ישלול על הסף הליכה משותפת, במעין "מפלגת על", או חיבור של שתי מפלגות. הליכוד עלול לאבד נתח מהאגף הימני שלו, ברק יאבד את המורדים, והקואליציה ביבי-ברק תאיר את שמי הפוליטיקה במפץ חדש. נכון, זה נשמע עכשיו די מצחיק, אבל גם הקמת קדימה נשמעה פעם מאוד מצחיק.
זה היה השבוע של מני מזוז. עדת מעריציו, ההולכת ותופחת תוך כדי תנועה, הכתירה אותו בסופרלטיבים. הנה האיש שהעיף גם נשיא, גם ראש ממשלה. הידד. יכול להיות שכל זה נכון. אבל צריך לזכור שיש אפשרות נוספת.
מה יגיד מזוז, מה יגידו מלחכי פנכתו, אם קצב ואולמרט יזוכו? או, אפילו, רק אחד מהם? אצל קצב, פארסה מדאיגה אחת כבר מאחורינו. עסקת טיעון שערורייתית, בה הפרקליטות מסבירה למה אין ראיות לאונס, ואחרי חמש דקות כתב אישום על אונס.
זה רציני? קצב עוד ייצא זכאי בסוף וכולנו, כולל החתום מעלה, ניאלץ לבקש סליחה מאיש דוחה ולא מוסרי, שיועלה לדרגת קדוש מעונה באדיבותו של היועץ המשפטי לממשלה. ואולמרט? התקשורת כבר הרשיעה אותו השבוע. הנוכל האולטימטיבי.
הוא לא רק הועמד לדין. הוא נשפט, הורשע, נתלה ונקבר קבורת חמור. זו בדיוק הנקודה בה צריך לבדוק את האפשרות האחרת. זו, שעל פיה אולמרט היה קורבן למצוד אנושי והודח מתפקיד ראש ממשלת ישראל בצורה שערורייתית. לא צריך להתרגז. את הנעשה אין להשיב. ראשה של המפלצת כבר נערף.
הבדיקה צריכה להתקיים לא בשביל אולמרט, אלא בשביל הבא בתור. אגב, הבא בתור זה ביבי. צריך לברר איך אפשר להעיף כאן, בכזו קלות, ראש ממשלה מכהן. שהרי אחרי שעדות טלנסקי קרסה, באה פרשת ראשונטורס והניעה את אהוד ברק לפעולה שגרמה לאולמרט ללכת הביתה ולמזוז לסמן עוד קרקפת על חגורתו.
צביקה קלנג היה בכיר במחלקה הכלכלית של פרקליטות המדינה. המומחה מספר 1 לעברות מרמה והפרת אמונים. ניהל את רוב התיקים הגדולים במשך 15 שנים. דרעי, פנחסי, יאיר לוי, כל השמות. אחר כך פרש כדי לנהל תחנת קמח גדולה בבעלות משפחתית.
טוב לו בחיים, הוא לא עוסק בעריכת דין, אבל הוא בא לתיק אולמרט כי חוסר הצדק בוער בדמו. קלנג דיבר איתי השבוע בדם לבו. שאלתי אותו ואת הפרקליט הבכיר שמוביל את ההגנה על אולמרט, עו"ד יהודה ויינשטיין, איך זה שהם ויתרו בכזו קלות על שימוע. הם גיחכו.
ויינשטיין, היעיל והטוב שבין פרקליטי הצמרת בישראל (הוא לא עושה יחסי ציבור, הוא מזכה), נתן הסבר משפטי. אחרי שיצא מהחדר, עבר קלנג לשפה רגילה. "בחייך", אמר, "התיק הזה פשוט טוב מדי. מה שאנחנו מגלים כאן כל כך אבסורדי, שאין טעם לבזבז את זה בשימוע. הדברים האלה צריכים להתברר בבית המשפט.
"זה טוב מכדי להיות אמיתי. אנחנו עוברים על המסמכים, ואנחנו מגלים שבפרקליטות פשוט לא בדקו את החומר. יש כאן מסמכים שמפריכים הפרכה מוחלטת חלק גדול מהעובדות שהם מציינים בכתב האישום. בחיים שלי לא נתקלתי בתופעה כזו.
"הנה, למשל, עלות אחד מכרטיסי הטיסה. בפרקליטות העתיקו את הסכום שרשם החוקר המשטרתי. אם היו טורחים להציץ במסמכים עצמם, היו רואים שזו טעות. לא היה סכום כזה. אבל זו רק דוגמה קטנה".
יש דוגמאות יותר גדולות. הפרויקט של קלנג הוא ראשונטורס. אולמרט הואשם בפרשה הזו במרמה ובהפרת אמונים. "אנשי החשב הכללי", נכתב בכתב האישום, "לא היו מודעים לכך שהמדינה משלמת לעתים עבור כרטיסים המתארים מסלולי טיסה פיקטיביים ומחירים כוזבים.
"משרד התמ"ת לא ידע כי הוא משלם בפועל, אם כי בעקיפין, לראשונטורס וכי 'איילה טורס' ו'הלל' מהווים אך צינור להעברת הכסף אליו", וכן הלאה. בקיצור, אולמרט רימה את החשב הכללי של משרד התמ"ת, שבכלל לא ידע שהכל קורה דרך ראשונטורס.
בשלב הזה מתפוצץ קלנג מצחוק. "כל מה שהיו צריכים לעשות בפרקליטות זה לעבור על המסמכים שהחרימו אצל אולמרט ובמשרד התמ"ת ובכל שאר המקומות". הוא שולף את המסמכים. עולה מהם, בבירור, שהחשב ידע לגמרי.
הוא כותב על כך במכתבים ומסמכים רשמיים לרוב. ידע, כי רייצ'ל ריזבי-רז, העוזרת של אולמרט, עדכנה אותו. בזמן אמיתי. "ככה מרמים? זו מרמה?", שואל קלנג, "אני מזועזע. מעולם לא הכרתי את אולמרט ואני לא מאנשי שלומו, אבל יש כאן ראש ממשלה, הוא זכאי שיתייחסו לתיק שלו ברצינות, אבל האנשים פשוט לא טרחו.
"זה תיק עם 18 אלף מסמכים, אני נובר בהם כבר שלושה חודשים ועוד לא התחלתי, אבל הם רצו להגיש כתב אישום תוך דקות. חמישה חודשים עברו מפתיחת החקירה ועד ההזמנה לשימוע. הם באו לחקור את החשב הכללי של המשרד בלי מסמכים.
"לא הציגו לו מסמכים. אין רשלנות מחפירה מזו. הרי אם היו באים עם המסמכים, הוא היה רואה והיה נזכר והיה יודע למה להתייחס וכל זה לא היה קורה".
זו רק דוגמה קטנה. לויינשטיין וקלנג יש עוד הר שלם של עניינים כאלה. ראשונטורס, הם מוכנים להשבע, ייפול כמו טלנסקי. אין כאן מרמה, הם אומרים. אבל בסוף, אני אומר לקלנג, בסוף היה שם כסף שהצטבר ובכסף הזה נסעו בני המשפחה של אולמרט.
"זו אינה מרמה", אומר קלנג, "במקרה הגרוע זו עבודה נוספת. כולם ידעו הכל, גם אלה שנתנו את הכסף ומימנו את הנסיעות, הכל נאמר בגלוי לכולם, יש על כל זה מסמכים מדויקים ועדויות ברורות, אף אחד לא רומה". אז מה, אולמרט פשוט חילטר בנסיעות לחו"ל, במקביל היותו שר בכיר בממשלה?
"במקרה הכי גרוע", אומר קלנג, "וזה מקסימום דין משמעתי. ואני בכלל לא סגור על זה. לדעתי, הוא אפילו לא ידע שזה המצב. הרי ניהלו את זה בשבילו, והרי כל החומר נשמר בקלסרים, כולל הכל, והמשטרה פשוט באה ולקחה.
"ככה מתנהג רמאי? איך הם לא בדקו את כל זה קודם? תראה, מני מזוז תקף בזמנו את עדנה ארבל שמסמנת מטרות והודיע שיגיש כתבי אישום נגד בכירים רק כשיהיה ברור שהולכים להרשעה.
"ואני אומר לך שעדנה ארבל העמידה שמונה פרקליטים על התיק היווני של שרון, ומני מזוז העמיד צוות מקביל שלו שיבדוק את השמונה האלה, ובסוף התהליך סגר את התיק. במקרה שלנו? אפילו לא העבירו את זה למחלקה הכלכלית.
"אין צוות. אין שמונה פרקליטים, אין גם שישה פרקליטים. יש פרקליט אחד קטן במחוז ירושלים, ועל חוות הדעת שלו סומכים מזוז ולדור במאה אחוז, ועל זה הם מעיפים ראש ממשלה ורצים במהירות הבזק לכתב אישום, בלי לעבור על התיק כמו שצריך. אותי זה מזעזע". גרסת ההגנה. גם היא צריכה להישמע במקומותינו.
נא להמתין לטעינת התגובות
