דבר הטייקון

קזינו בלאס וגאס וקניון בסן פטרבורג, שכונה בבוקרשט ומלון במנהטן. פעם אני קונה מנוחי, ופעם תשובה קונה ממני. ככה אנחנו עובדים. אלה החיים

יונתן שם אור | 7/9/2009 5:08 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
איזה שמחה אני רואה על הפנים שלך, איזה אושר. אושר לאיד. אתה מחשבן לי את הבית, את הדלת מהזהב, את המטוס הפרטי, את כל המיליארדים שאתה לא יודע לספור. מה לך ולמספרים כאלה. האופק הפיננסי שלך נגמר בטלפון מסימה שמצלצלת מהסניף על ה-20 אלף מינוס. תשמח, תשמח, מה יש לעניים חוץ משמחה.

הפסיכיאטר מהטלוויזיה הסביר לך שאין שום קשר בין כסף לאושר. הוא צודק, רק אל תשאל אותו כמה הוא קיבל על התוכנית שלו. שרי אמרה לך שאנשים עשירים יכולים להיות אומללים, וגם היא צודקת. אם היא מוחקת את החמישה מיליארד שאני חייב לה , מחכה לה דיכאון גדול. ואיך התקשורת חוגגת עליי. היא מנסה להפיל טייקון מכהן. קשה להם לעכל שכל המיליארדרים הולכים עם כיפה על הראש או מתייעצים ברבני הדור על כל עסקה. לא יעזור להם. הכל בידי שמים. אין קסמים, אין קיצורי דרך. יש רק עבודה, עבודה, ועוד פעם עבודה.

דבר ראשון, מוכרחים לעבוד על מנהל הבנק. הוא מת למכור לי את החמישה מיליארד שאני מבקש, הפה שלו מתמלא רוק, ורק צריך לארוז לו הכל יפה. לך הוא לא ייתן 30 אלף בלי שעבוד הדירה וחתימה של שני ערבים, אבל אתה אשם. היית צריך לבקש מיליארד. את החמישה מיליארד רציתי בשביל לקנות 2,000 דירות מושכרות בבודפשט.

הריבית שהייתי צריך להחזיר זה רק חצי מהשכר דירה. הנה החוזים. אתה לא מבין, מה? זורקים מיליארדים לאוויר ואתה הולך לאיבוד. בדיוק בגלל זה לי יש בואינג ולך יש את סימה. אתה שואל למה מוכרים לי את הדירות אם זה עסק כל כך טוב? זה שמוכר לא רוצה להרוויח? הוא צריך נזילות.
מאיפה יש להם בכלל כסף?

ככה אנחנו עובדים. קונים ומוכרים, ממשכנים וממנפים. הכל דופק, הכל זז, הכל פועם. קזינו בלאס וגאס וקניון בסן פטרבורג, שכונה בבוקרשט ומלון במנהטן. פעם אני קונה חברה מנוחי, ופעם תשובה קונה ממני קניון. אסור להיצמד לשום דבר. מוכרחים להזיז את הגבינה.

את הכסף לעסקאות אני מקבל מהבנק. תתפלא, אבל אין להם כל כך הרבה. מותר להם להלוות רק 12 אחוזים ממה שיש להם בקופה. מאיפה יש להם בכלל כסף? לא ממני. אני לוקח לא נותן. אבל לך יש כל מיני פיקדונות בבנק. חשבונות. חסכונות. מה שאתה מפקיד, הבנק מלווה לי. בגלל זה, כשאתה בא לבקש מאה מאתיים אלף

לאיזה עסק קטן, כבר אין לו בשבילך.

את הכסף הגדול שלי אני עושה מהכסף הקטן שלך. העולם מלא הזדמנויות. הבנקים פה לא מספיק גדולים בשביל הביצים שלי. אז אני לוקח גם מקופות הגמל, שכל חודש מתמלאות בעוד ועוד כסף שאתה שם בשביל הפנסיה. אני מוכר להם אג"חים. מה זה, אתה שואל? זה נייר. אתה נותן לי שקל, ואני חותם לך שבעוד שנתיים פונקט אתה מקבל שקל וחצי. בדרך כלל זה עובד. עכשיו הגיע זמן הפירעון, אבל בגלל המצב, אח שלי, אין עלי שקל. רק תזכור שכסף לא עושה אותך מאושר, ותסגור אחריך כשאתה יוצא. בזהירות. זה חצי מיליון דולר הדלת הזאת.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

יונתן שם אור

צילום: ראובן קסטרו

עיתונאי, עורך, מחזאי, תסריטאי וסופר. בעל טור קבוע במעריב. יזם ועורך ראשי של אתרי תוכן באינטרנט, בארץ ובעולם

לכל הטורים של יונתן שם אור

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים