למען הדורות הבאים?

ב-2001 מונה לראשונה נציב הדורות הבאים. החל מ-2006 יש ניסיונות לבטל את החקיקה למחוק את הפונקציה. יו"ר הכנסת החדש הבטיח לעזור, אבל למרות ההבטחות, במשך חמישה חודשים נציב לא מונה. לריבלין יש זמן. הדורות הבאים פשוט יצטרכו להתאזר בסבלנות

אביב לביא | 16/9/2009 10:01

מדינת ישראל, כידוע, מצטיינת בתכנון ובחשיבה לטווח ארוך. ביטוי לתכונה הנאצלת של המערכת הפוליטית שלנו - הדאגה לעתיד ולדורות הבאים - ניתן בשנת 2001, כשיוסף לפיד המנוח יזם תיקון לחוק הכנסת, שבמסגרתו הוקמה נציבות הדורות הבאים. הנציב הוסמך לייצג את האינטרס של הנכדים והנינים בכל תהליך חקיקה שעומד על הפרק. זה היה רק עניין של זמן עד שהפוליטיקאים המכהנים יראו בו מטרד.

ואכן, עם התקרב סיום הקדנציה של הנציב הראשון (והאחרון, בינתיים) השופט בדימוס שלמה שהם, רקמו כמה פוליטיקאים מרחיקי ראות תוכנית לביטול הנציבות. דליה איציק, אז יו"ר הכנסת, הובילה את המהלך, בטענה שמדובר בחיסכון. ובאמת, מי צריך לבזבז כספי ציבור על נודניק עם לשכה שמציב מכשולים לסעיפים שערורייתיים בחוק ההסדרים, רק כי הם עלולים להעמיד את הישראלים של 2050 בפני שוקת שבורה?

כדי לבטל את הנציבות היה צורך בשינוי חקיקה, ויו"ר הקואליציה דאז, אביגדור יצחקי, העלה בסוף 2006 הצעת חוק בנושא. מסע שכנועים שערכו ארגוני סביבה וחברה לא עזר: ההצעה עברה בקריאה טרומית, תוך כדי העובדה המבישה ש-3 שרי איכות סביבה לשעבר - דליה איציק, שלום שמחון וצחי הנגבי - מצביעים בעדה, על אף שחלק ניכר מהמאבקים לטווח ארוך שניהל נציב הדורות הבאים נגעו לסוגיות סביבתיות. השר להגנת הסביבה באותה עת, גדעון עזרא, חבר לארגוני הסביבה והצביע נגד.

דבר לא זז

הצעת החוק הועברה לוועדת הכנסת, אבל מאז לא קודמה, כך שמבחינה חוקית נציבות הדורות הבאים עדיין צריכה להתקיים ולפעול בכנסת. צריכה - אבל איננה. עם עזיבתה של דליה איציק את לשכת היו"ר וכניסתו של ראובן ריב בלין - שהצביע נגד ביטול הנציבות - התעוררה התקווה שריבלין ימנה מחליף לשהם ויחדש את פעילות הנציבות. זמן קצר לאחר שריבלין נכנס לתפקידו, שיגר אליו עו"ד צבי לווינסון, מבכירי משפטני הסביבה בארץ, מכתב שבו הפנה את תשומת לבו לאי-החוקיות של המצב, וביקש ממנו למנות בהקדם נציב חדש.

תשובתו של ריבלין היתה מעודדת: ב-22 באפריל כתבה מנהלת לשכתו ללווינסון: "בכוונתו של יו"ר הכנסת למנות נציב לדורות הבאים. ייתכן שיהיו שינויים במבנה הנציבות, אך החוק יקוים". מאז חלפו כמעט 5 חודשים. נציב לא מונה, דבר לא זז. לווינסון שב ופנה אל

לשכת היו"ר, הפעם מצויד באירוניה דקה: "בהמשך למכתבכם מיום 22.4, היינו מבקשים לדעת אם כבר מונה נציב הדורות הבאים כנדרש בחוק ולקבל את פרטיו". ובאמת , אולי ריבלין מינה נציב ורק לא טרח לבשר על כך לציבור?

ובכן, לא. מהתשובה שנחתה הפעם במשרדו של עו"ד לווינסון עולה שריבלין עדיין חדש בתפקיד, והלו"ז שלו מאוד לחוץ: "כידוע, מכהן יו"ר הכנסת בתפקידו חודשים ספורים בלבד, והוא טרם התפנה לעסוק בסוגיה זו. הנושא מוכר לו ומונח על סדר יומו, ובכוונתו לעסוק בו לאחר שייכנס לתפקידו היועמ ?ש הבא לכנסת, שבימים אלו עוסקת הכנסת באיתורו".

ובמילים אחרות - לריבלין יש זמן. הדורות הבאים יצטרכו להתאזר בסבלנות. כנסת ישראל, שרוממות שלטון החוק בגרונה, מרשה לעצמה מה שלאזרח הפשוט אסור לעשות - לצפצף על החוק שהיא עצמה חוקקה.