מיקי רוזנטל: איש העשור בחברה. ראיון
המאבק המתוקשר מול האחים עופר, התוכניות הלוחמניות בטלוויזיה וברדיו והזכייה בפרסים על עיתונות חברתית. ובכל זאת מיקי רוזנטל מתוסכל: "יש כמעט קונצנזוס לגבי זה שצריך יותר סולידרית ואין לזה ביטוי פוליטי"
מיקי רוזנטל על רקע האחים עופר מתוך הסרט שיטת השקשוקה
צילום: אלי דסה
"זה מביך אותי", אומר העיתונאי מיקי רוזנטל עם היוודע לו כי הוא נבחר לאיש העשור של nrg מעריב בתחום החברתי, "לא יודע איך להבין את זה, אני מניח שאנשים מעריכים את מה שאני עושה". מאז ראשית ימי עבודתו העיתונאית, עוד כשהקים את העיתון "חדשות", נחשב רוזנטל לנושא הדגל החברתי. מאז הוא עוד הספיק לזכות בפרס סוקולוב "על עבודתו הייחודית בתחום העתונות הלוחמת למען עקרונות הצדק החברתי", בפרס פראט עבור "תרומתו הייחודית לסיקור נושאי סביבה" ובאות "אומץ" ותואר "אביר איכות השלטון".
"יש הרבה אנשים ראויים לתואר הזה", אמר רוזנטל, "אני חושב שהיו רבים שעשו פעילויות מרתקות בתחום החברתי השנה, לכן הבחירה שלי מפתיעה. יש הרבה מאוד אנשים שעושים פעילות ענקית בעמותות חברתיות. יש גם רבים בתחום התקשורת, אם כי לא מספיק, שנאבקים על המודעות של הדברים. התסכול הוא שיש כמעט קונצנזוס לגבי זה שצריך יותר סולידרית ואין לזה ביטוי פוליטית".
זה בכלל מתסכל להיות פעיל חברתי בישראל.
"אני חולק עליך. יש אמנם הרבה אויבים לעשייה החברתית, לא רק אויבי זדון, אבל אפשר לעשות שינוי. בשיטה הכלכלית שלנו, אנשים רק רוצים להתעשר, אבל בעקבות המשבר הכלכלי שעשה זעזוע בעולם, אנשים הבינו שהקפיטליזם לא יכול להיות משאת לב ומאידך השוק החופשי הוא לא אויב החברה, אלא צריך לדעת לשלב בין שוק חופשי לסולידריות ולעזרה וקידום אחד את רעהו".
מהן לדעתך הבעיות החברתיות הקשות ביותר בישראל היום?
"העוני והאבטלה הן הבעיות הקשות ביותר. הפערים בחברה הישראלית הם חסרי תקדים. לפני 25 השנה היינו המדינה עם הפערים הקטנים ביותר בחברה המערבית, וזה אומר דרשני. אם אתה מסתכל סביב ומביט מי הם אותם עניים, אתה רואה שאלה לא פרזיטים, אלא אנשים עובדים שלא חוצים את קו העוני. יש בעיה חמורה מאוד של ניצול נוראי של עובדים, אי אכיפת חוקי העבודה והעדר העבודה. אדם שעובד משרה מלאה ולא מכלכל את משפחתו זו מציאות שיש לבדוק אותה ולהבין את פשרה. זה אומר שהמדינה חולה והשוק חולה, וזה כן נובע מתהליך של הפרטה ויש לזה מחיר חברתי ואנושי שאנחנו משלמים אותו".
עסקת רבות בבעלי ההון ובאטימות שלהם. מה אתה חושב על הציבור הרחב, הוא מספיק פתוח לעוולות החברתיות סביבו?
"אני חושב שברגע שאתה מושך את השטיח החברתי ונותן לשוק החופשי לנהל את עולמך אתה מכריח את האנשים לעבור לעסוק בהישרדות. כשאנחנו עוסקים בהישרדות, דבר שהוא אנושי וטבעי, אנחנו דואגים יותר לבעיותינו האישיות ונהיים קהים לחברה סביבנו. זה חלק מאותו תהליך של פערים עצומים. בקצה אחד אנשים שמרוויחים המון כסף, ועיני אינה צרה בזה, ובאחר עניים. זה שוק חולה, שנשלט על ידי קבוצה כה קטנה של אנשים והוא פוגם בסיכויים של כולנו להתקדם".
מה למדת בשנה האחרונה מהמאבק שלך סביב שיטת השקשוקה, עליך ועל החברה הישראלית?
"אני חש שיש ערגה עצומה לשינוי והשבה של ערכים של צדק והבעיה שרוב האנשים איבדו את האמון שזה אפשרי. איבדנו את התקווה. מצוקות היו תמיד, אבל גם הייתה תקווה והבנו למה אנחנו פה ועל מה אנחנו נאבקים. היום כבר איבדנו את התקווה ואת האמונה בפוליטיקאים ובכל המערכות השלטוניות והציבוריות. אנחנו לא יודעים לאן לפנות ובכל התהליך הזה אני חש שאנשים רוצים שינוי ולא יודעים איך לעשות אותו. מי שמסתובב הרבה במדינה הזו, רואה שהשטח מבעבע - זועם, כועס ואני חושב שזה לא יימשך לאורך זמן, ותהיה התפרצות חברתית משמעותית אם לא נפעל בהקדם".
נא להמתין לטעינת התגובות
